מרכבת המשנה (חעלמא) - א מו

אין מפקחין ולדעת הרמב"ן מפקחין. ומ"ש ה"ה בסוף דבריו וכן פרש"י ז"ל אין כוונתו דפרש"י הוא כפי' הרמב"ן והראב"ד דזה אינו כמ"ש (וכן בתחלת דבריו לא כ' ה"ה וכן דעת הראב"ד בה בהשגות וכן פרש"י ז"ל) אלא כוונתו דגם רש"י מפרש דהך דשמואל איירי בפריש כלהו והך דר' יוחנן בפריש מקצתייהו ולענין זה מפרש רש"י כהרמב"ן והראב"ד ואע"ג: דבגוף הפירוש מחולקים) ודלא כפי' הרי"ף דמפרש מלתא דשמואל בפריש מקצתייהו ומילתא דר' יוחנן בפריש כלהו. והרמב"ן ז"ל רצה להעמיס דגם רבנו מפרש בכה"ג דמעיקרא ס"ד דבפירשו כלהו מפקחין כשמואל אך דהוקשה לשמואל ממתני' דתינוק מושלך דמשמע אפילו בפריש כלהו והוצרך לתרץ אלא אימא בפיקוח נפש אינו כן וא"כ ע"כ אפילו בפריש מקצתייהו ס"ל לשמואל מפקחין. ופליג אדר' יוחנן וא"כ אין צורך לאוקי' מילתא דר' יוחנן בפריש מקצתייהו דכל עיקר הא דס"ד לאוקי' מילתא דר' יוחנן בפריש מקצתייהו כי היכי דלא נשווה פלוגת' בין מילתא דר"י למילתא דשמואל אבל השתא דמוקמינן דשמואל פליג אין צורך לדחוק לשבר דברי ר' יוחנן אלא י"ל דר' יוחנן בכל גוונא ס"ל דבחצר אחרת אין מפקחין והולכין בפיקוח נפש אחר הרוב הילכך פסק רבנו דאפילו בפירשו כלן ובעודן מהלכין נכנס א' מהן לחצר אחרת אין מפקחין משא"כ בנשארו קבועין בחצר ראשון ופריש א' מהן לחצר אחרת דכ"ע מודי' דמפקחין והיינו מה דקאמר ר' יוחנן באותו חצר מפקחין ר"ל דכשעדיין נשארו קבועי' באותו חצר מפקחין אפילו פריש א' מהן לחצר אחרת ובזה מתורץ קושי' הלח"מ

הכ"ב המהלך וכו' עיין במ"מ ועיין בתוס' ד"ה עושה כדי פרנסת וכו'

הכ"ג או שצרו סתם עיין בלח"מ ומפרש רבנו סתמא לקולא. משום דה"ל ספק נפשות כמ"ש הכ"מ. ומ"ש רבנו מותר להן לחזור בכלי זיין וכו' כרב וכרב נחמן בר יצחק דמחלק בין נצחו ישראל לנצחו א"ה עיין לקמן ס"פ כ"ז מה' שבת

הכ"ד ואפילו יחיד הנרדף וכו' עיין בכ"מ ואין דבריו מובנים: סליק פ"ב מה"ש פ"ג מה"ש

ה"ב ושורין דיו וסמנין וכו' קשה למה השמיט רבנו דין כרשינין הנזכר במשנה. וי"ל טעם מספיק דלקמן פ"ט הי"ד פסק רבנו דהעושה עין הצבע חייב משום תולדות צובע ע"ש והראב"ד השיג עליו וכ' דשריית דיו וסמנין משום לש באו לה ולא משום צובע המים כמו שריית כרשינין וכעין מים וקמח או מים ועפר ע"כ וגם ה"ה נדחק שם לפרש הסוגיא דהא דקאמר מאן תנא נתינת דיו למים זוהי שרייתו משום צובע ע"ש. ואני אומר דודאי הא דמחפש בגמ' מאן תנא נתינת מים לדיו זו היא שרייתן לאו משום דסובר בעל הש"ס דלית בי' משום צובע דודאי אית ביה משום צובע ומיתוקמא אפי' כר' יוסי ב"י אלא דסובר בעל הש"ס דבהכרח טעמא דמתני' משום לש דהא בכרשינין לא שייך צובע כמ"ש הראב"ד. ולפמ"ש לקמן סוף פ"ח דרבנו פסק כר' יוסי ב"י דבעינן עד שיגבל ע"ש שפיר השמיט רבנו כרשינין דאין בשרייתן מלאכה ואין זה רבותא מה שמותר לשרותן מבע"י ולא כ' רבנו אלא דיו וסמנין דאיכא בשרייתן מלאכה דאורייתא דהיינו משום צובע. ומצאתי און לי בתוספתא פי"ב דשבת וז"ל א' נתן את המים וא' נתן את הדיו וא' נתן את הקנקנתום. א' נתן את הדיו וא' המים וא' הקנקנתום. א' נתן את הקנקנתום וא' את המים וא' את הדיו. שנים אחרונים חייבים. אחד נתן את הדיו וא' הקנקנתום וא' את המים. א' נתן את הקנקנתום וא' את הדיו וא' את המים האחרון חייב. א' נתן את הדיו וא' את המים. א' נתן את המים וא' את הדיו. א' נתן את המים וא' את הקמח. א' נתן את הקמח וא' את המים. א' נתן את המים וא' את האפר. א' נתן את האפר וא' את המים האחרון חייב דברי רבי ר' יוסי ב"י אומר עד שיגבל ע"כ. ובהכרח ר' יוסי לא פליג אלא על הקמח והאפר ולא פליג אדיו וקנקנתום דהא לא אשכח בעל הש"ס דפליג ר' יוסי בדיו ובהכרח פסיקא לי' לבעל הש"ס דר' יוסי אסיפא לחודא קאי אבל ברישא מודה דהאחרון חייב וע"כ היינו משום צובע וכדעת רבנו ועיין עוד לקמן פ"ט הי"ד וסוף פ"ח ולקמן בפרקין ה"ז. ומ"ש וטוענין קורות בית הבד וכו' ז"ל הרי"ף מאן תנא דכל מידי דאתי ממילא שפיר דמי א"ר יוסי בר חנינא ר' ישמעאל היא דתנן השום והבוסר ומלילות שריסקן מבע"י רי"א יגמור משתחשך רע"א לא יגמור ואיתמר עלה א"ר בב"ח אר"י בצריך דיכה כ"ע ל"פ דאסור כי פליגי במחוסרין שחיקה הורה ריב"ח כר"י ע"כ. והקשה הרז"ה דה"ל תרתי דסתרי אהדדי דע"כ ריב"ח פליג אדר' יוחנן דהא ר"א לא מוקי' כר' ישמעאל משום דס"ל כר' יוחנן והרמב"ן תירץ דבשום ובוסר ומלילות שאין בהן כונס משקה אלא לחלוחית שבגופן הוא דאיכא ג' מלאכות ריסוק ודיכה ושחיקה אבל בזתים וענבים וחלות דבש ליכא אלא ב' מלאכות ריסוק וסחיטה ובודאי אף ר"י ב"ח ס"ל כר' יוחנן אלא דר' יוסי ב"ח מדמה מתני' דמחוסר מלאכה אחת דהיינו סחיטה להך דמחוסרי' שחיקה שהוא ג"כ חסר מלאכה א'. ור"א דחה דיש לדמות מתני' שלא נעשה מבע"י רק ריסוק גרידא שהוא מלאכה א' למחוסרי' דיכה אבל מחוסרי' שחיקה שנעשו מבע"י ב' מלאכות וחסר מלאכה ג' לא דמי למתני' ולזה מדמה לחלות דבש שג"כ אין בו רק ב' מלאכות. וכן באשר"י כתב דריב"ח ס"ל דלא חשיב כמחוסרי דיכה ודבריו מתפרשים כפי מה שהסביר הרמב"ן. והר"ן יישב דעת הרי"ף ע"ד התוס' בד"ה ר"י שכתבו דיגמור בידים קאמר ודכ"ע אית לי' דר' יוחנן אלא דריב"ח סבר דכיון דקשרי בידים במחוסרי' שחיקה ולא גזר אטו מחוסרי' דיכה אלמא דאפילו מחוסרי' דיכה שרי מדאורייתא ור"א מדקה דלעולם דס"ל לר' ישמעאל מחוסרי'