מרכבת המשנה (חעלמא) - א מה

מקצתייהו לא אזלינן בתר רובא (אע"ג דאפי' פריש מקצתייהו לא מקרי קבוע בשאר דינים דבנמצא הלך אחר הרוב. ועיין בתוספות חולין דף צ"ה ובתוספות זבחים דף ע"ג ובתוס' פסחים דף ט' והיינו בתינוק מושלך ובפירשו מקצתייהו לחצר אחרת אע"ג שפירשו לפנינו ממקום הקבוע מ"מ ספקו לא הי' צריך לנו בשעת פרישה אלא בשעת מפולת כמ"ש ה"ה מ"מ כיון דנשאר קבוע במקומו לא מקרי כל דפריש מרובא פריש לענין פיקוח נפש אלא כל דפריש ממחצה פריש דהרי הנשארים קבועי' דה"ל כמע"מ) והא דפריך בגמ' אם רוב עכו"ם למאי הילכתא משום דקשה לי' דאי להחיותו בבא זו ל"ל דכיון דנקיט מע"מ ישראל ממילא דייקינן מיני' דרוב עכו"ם עכו"ם (ועיין בתוס' ד"ה להאכילו נבלות ולפמ"ש ליכא למימר לדרך רבנו דלא כתירוץ התוס' ודלא כפרש"י ולזה משני דאצטריך בבא יתירה לאשמועינן דמותר להאכילו נבלו' וכה"ג נמי הוקשה לי' הבבא דאם רוב ישראל דנלמד בק"ו ממע"מ ומשני איצטריך לענין להחזיר אבדתו דלא סגי במע"מ. ואח"כ מדקדק דבבא דמע"מ ל"ל דממילא נדע דדוקא ברוב עכו"ם הוא דאינו מצווה להחיותו ובמע"מ חייב דליכא למימר דאיצטריך דלא נידוק מרישא דדוקא רוב ישראל הוא דמצווין להחיותו דלפי מה דמסיק דבבא דרישא דאם רוב ישראל איצטריך להורות דדוקא ברוב ישראל מחזירין אבדתו דאי לאו הכי ה"א מצד הסברא דאפילו במע"מ מחזירין אבדתו א"כ כ"ש דהסברא נותנת דבמע"מ מצוה להחיותו והא דנקיט רוב ישראל הו' לענין החזרת אבדה ובהכי ניחא קושי' התוס' ד"ה לא צריכא וכו' ועיין במ"מ הא"ב. ומה שהקשה הרמ"ך אהא דקאמר רבנו לפיכך אם הי' הרוב ישראל וכו' דמשמע דבמע"מ אין מפקחין. והלח"מ תירץ בדוחק. ולענ"ד נראה לפמ"ש רבנו פח"י מהא"ב הי"ד בד"א כשיהי' המקום שנבעלה בו פרשת דרכים וכו' והיו רוב העוברים שם כשרים ורוב העיר שפירשו אלו העוברים ממנה כשרים שחכמים עשו מעלה ביוחסין והצריכו תרי רובות אבל אם היו רוב העוברים פסולים וכו' אעפ"י שרוב המקום שבאו ממנה כשרים או שהיו רוב אנשי המקום פסולים אעפ"י שרוב העוברים שם כשרים וכו' ועיין בגמרא כתובות דף ט"ו דמפרש רבנו הכי הא דקאמר התם והוא דאיכא רוב העיר ורוב סייעה ע"ש ומשמע נמי התם דרוב סייעה אלים מרוב העיר דקאמר התם גזרה רוב סייעה אטו רוב העיר ע"ש. וא"כ בנדון דידן גבי פיקוח הגל י"ל דאפי' בפירשו כלהו לא בעינן תרי רובא ואפילו רוב א' לא בעינן ובמע"מ סגי מיהו הא ודאי פשוט דכשנעקרו כלם ובטל קביעותייהו אזלינן נמי בתר בני העיר רצוני לומר דהיכא דהי' רוב סייעה שבחצר ישראל כשנעקרו ובטל קביעותייהו הרי זה שפירש מהם מקרי פורש מן הסייעה וכפורש מבני העיר והיכא דרוב העיר עכו"ם נימא דמרוב העיר פריש ומיהו מ"מ אוקי רוב העיר נגד רוב סייעה וה"ל כמע"מ משא"כ במע"מ אחרי שנעקרו דבטל קביעותייהו היכא דרוב העיר עכו"ם כיון דליכא רוב סייעה ואיכא רוב עיר אין מפקחין ולהכי כ' רבנו לפיכך אם היה הרוב ישראל דהוא מלתא דפסיקא דהיכא דרוב סייעה ישראל לעולם מפקחין אפילו רוב העיר עכו"ם משא"כ במע"מ דאין מפקחין היכא דרוב העיר עכו"ם. ולפ"ז הא דכ' רבנו נעקרו כלן וכו' אין מפקחין דמשמע אפילו רוב העיר ישראל משום דרוב סייעה אלים מרוב העיר. גם י"ל דה"ק רבנו נעקרו כלן וכו' אין מפקחין וכו' דכיון דבטל קביעו' הישראל אזלינן בתר רוב העיר ואין עליהם שם סייעה לגמרי ולזה סיים לפיכך אם הי' הרוב ישראל פי' רוב העיר מפקחין דאוקי רוב העיר לנגד רוב סייעה ודרך ראשון יותר מדוקדק בלשון רבנו ויצאנו ידי חובת ביאור שלום בס"ד. ומה שתמה הלחם משנה על התוס' בד"ה דפריש כלהו וכו' ויש לתמוה וכו' והניח בצ"ע שגה ברואה דאיהו נמשך אחר גירסת הרי"ף והרמב"ם דגרסי לא צריכא דפריש חד מנייהו לחצר אחרת ומיתוקמ' מימרא דר' יוחנן בדפריש כלהו. אבל גי' רש"י ותוס' לא צריכא דפריש לחצר אחרת ומיתוקמא מימרא דר"י בדפריש מקצתייהו דהיינו שיצאו מקצתם לחצר אחרת דלא אתחזק ישראל בחצר שניי' וכפרש"י אבל בדפריש כלהו לחצר אחרת אע"ג דניידי והולכי' דליכא קבוע אפ"ה כיון שהוחזק ישראל בחצר אחרת אין הולכין אחר הרוב ומפקחין. ולזה כתבו התוס' לשיטת רש"י דהא דקאמר בגמרא דבדפריש כלהו לחצר אחרת מפקחין הואיל ואתחזק היינו אפילו יצאו כלן ונשאר רק א' (דבעודן בחצר אחרת ליכא רבותא דחשיב כי קבוע) ולפ"ז כ"ש דבחצר ראשון ויצאו כלן ונשאר רק א' דמפקחין דאתחזק ישראל שם ולא משכחת לי' אין מפקחין אלא בלא פירש לחצר אחרת אלא א' דלא אתחזק ישראל כלל בחצר שניי' והיינו דקאמר ר' יוחנן דדוקא בחצר אחרת מפקחין והלח"מ הבין כוונת התוס' בהפך דבדפריש כלהו לא איקרי קבוע ושגיאה היא. ומ"ש הלח"מ וצ"ל שלדעת הרמב"ן ז"ל וכו' נראה דעת הרמב"ן והראב"ד דהם מפרשים דבפריש כלהו מחצר ראשון ובעודם מהלכי' אף על גב דניידי כיון דבאותה כנופי' אתחזק ישראל והלך א' מהן לחצר אחרת מפקחין וכ"ש היכא דעדיין כלם קבועי' בחצר ראשון ופריש חד מינייהו לחצר אחרת (והיינו מ"ש ה"ה ואצ"ל פי' מן החצר) והיינו הך דשמואל. והא דפריש מקצתייהו שנשארו רובם בחצר ראשון וארבעה וחמשה מהם פירשו חוץ לחצר שהרי באותו מקצת שפירשו מן החצר לא אתחזק ישראל הילכך כשא' מהנך ד' וה' בעודם מהלכים נכנס לחצר אחרת אין מפקחין והיינו הך דר' יוחנן וא"כ שיטה זו דלא כפי' הרי"ף וגם דלא כפרש"י ותוס' דהם מפרשים דאפילו בעוצם קבועי' ופירש חד מנייהו לחצר אחרת אין מפקחין וכ"ש בפירשו כולן ובשעת מהלכן פירש א' מהן לחצר אחרת דאין מפקחין אלא דוקא היכא דפירשו כלן לחצר אחרת ונכנסו והלכו בתוכו אז מפקחין אפילו שיצאו כלן הואיל ואתחזק ישראל בחצר משא"כ לדרך הרמב"ן והראב"ד לא בעינן שיתחזק ישראל בחצר אחרת אלא כל היכי דאתחזק ישראל בכנופיא שפירש מהם מפקחין ואיכא קולא לפרש"י ותוס' דהיכא דלא אתחזק ישראל בחצר אחרת אפילו דאתחזק בכנופיא שפירש ממנה ואפילו עודנה קבועה בחצר ראשון נמי