מרכבת המשנה (חעלמא) - א מג

בברייתא לתרתי אבל רבנו שלא כ' כאן דיני מצטרפין לדעת אחרת כיילינהו בחד בבא. ומ"ש רבנו כדי שלא תהא שבת קלה וכו' הוא טעמא דנפשי' אכל הנך דהרואי' שעושין דברים הללו ע"י הנך לא ידעו שמשום פיקוח נפש הותרה אלא יהי' סבורים שמותר אמירה להנך ויבאו לעשות בעצמן במקום דליכא פיקוח נפש עיין לקמן פ"ו ה"א. א"נ דה"ק אל תאמר שמוטב לעשות ע"י הנך כדי שלא תהא שבת קלה בעיני הרואים אלא מוטב לעשות ע"י גדולי ישראל מפני שאסור להתמהמה וביני לביני שיהדר בתר הנך יהיה מכשול ומתורץ קושיי' הרמ"ך

ה"ד החושש בעיניו וכו' בגמרא רירא דיצא דמא וכו' ועיין פרש"י וכן בערוך פי' דדיצא חולי בפ"ע ומלשון רבנו שהשמיטו נ' דמפרש רירא דיצא ציר הנועץ ואינו שותת כדמעתא

ה"ה וכן אם יש מכה וכו' בגמרא ככי ושיני מאי וכו' ולא אפשטה ולהכי פסק רבנו לקולא בספק נפשות כל שמן השפה ולפנים. ומ"ש רבנו והחום שמסמר היינו אישתא צמירתא הנז' שם. ומ"ש וכן כל חולי וכו' לכלול פדעתא ועינבא וסימטא ואינך הנז' שם ומדאיצטריכו אמוראי להזכירם נראה שאינם בחלל הגוף אלא בעור הבשר. ונראה דדעת רבנו דפדעתא דהיינו מכת חרב נמי צריכה אומד דלאו כל פדעתא ספק נפשות. ודלא כדעת התוספות

ה"ו או א' מזוחלי עפר שממיתין ר"ל הנהו חמשה הנהרגין דלקמן פי"א ה"ד ומ"ש אפילו היו ספק ממיתין וכו' היינו נחש ועקרב שבכל מקום

ה"י חולה שאין בו סכנה עיין במ"מ והלח"מ הקשה דבריו אהדדי ותירץ שני דרכים אופן א' דלצדדין קאמר ה"ה דשבות ע"י עכו"ם דא **(צ"ל ודאי.)** מותר אלא שבות ע"י ישראל ומלאכה ע"י עכו"ם אסור. אופן ב' דשבות ע"י ישראל אסור אם לא בחולי כל הגוף אבל למכחל עינא דה"ל חולי אבר א' הכולל כל הגוף אסור אם לא ע"י עכו"ם ובאבר שאינו כולל אפילו שבות ע"י עכו"ם אסור ע"ש ודרך ראשון עיקר בכוונת ה"ה דשבות דשבות שרי בכל גוונא במקום צערא כפמ"ש לקמן בדברי רבנו פ"ו ה"ט ומדמה ה"ה אמירה לעכו"ם במלאכה לשבות ע"י ישראל. אמנם בכוונת רבנו דברי הכ"מ עיקר מדכתב רבנו דברים שאין בהן מלאכה ולא כ' דברים שאינם מלאכה אלא ודאי דר"ל שאין בהם עיקר מלאכה. ועיין לקמן פכ"ג הנ"א **(נרא' דצ"ל פכ"א הל' ל"א.)** בכ"מ וראיתי בט"ז א"ח סי' שכ"ח ס"ק ח' **(צ"ל ז'.)** שכתב ואני עמדתי משתומם וכו' אבל דברי הרא"ש והטור איני יודע ליישבם עד שיבא מי שלבו שלם בדבר ויורני עכ"ל ונסתבך מאד בדברי הש"ע דכוונת הש"ע שיש ד' מינים חלאים א' חולה שיש בו סכנת נפשות ושבת דחוי' אצלו לגמרי. ב' חולי אבר א' ואין בו אפילו סכנת אבר ובהא ודאי אסור אמירה לעכו"ם לעשות מלאכה וכ"ש שבות ע"י ישראל אבל שבות דשבות שרי והיינו הך דאמימר ובזה לא איירי הש"ע הכא. אלא איירי מיתר ב' חלאים דהיינו חולי אבר א' הכולל כל הגוף ואין בו אפילו סכנת אבר. וחולי אבר א' שאינו כולל כל הגוף ויש בו סכנת אבר. ואמירה לעכו"ם בהנך דכ"ע שרי אלא בשבות ע"י ישראל יש ד' דעות. להרשב"א בתרווייהו שרי. ולדעת המיי' בתרווייהו אסור אם לא דברי' שאין בהן עיקר מלאכה דשרי בתרווייהו ולדעת הר"ן בסכנת אבר שרי ובחולי אבר הכולל כל הגוף ואין בו סכנת אבר אסור. ולדעת הרמב"ן ע"י שינוי מותר אפילו באין בו סכנת אבר. ובהכי ניחא דמה שמסתפקים הרא"ש והטור היינו בחולי כל הגוף שאין בו סכנת אבר והך דאמימר היינו חולי אבר א' שאינו כולל הגוף ואין בו סכנת אבר. ומדמה הש"ס דכי היכי דבחולי כל הגוף דאי אית בי' סכנת נפשות מותר מלאכה ע"י ישראל היכא דלית ביה סכנה מותר מלאכה ע"י עכו"ם. ה"נ בחולי אבר א' דהיכא דיש בו סכנת אבר שרי שבות ע"י ישראל היכא דאין בו סכנת אבר שרי שבות ע"י עכו"ם וזה מבואר בלשון הטור למסתכל שם. והיינו דפשט הטור מדברי הרמב"ם דכיון דס"ל להרמב"ם דאנקלי לא הוה חולי שיש בו סכנה כפרש"י אלא חולי שאין בו סכנה כמבואר בלשון הרמב"ם ומדלא מחלק ש"מ דשרי שבות ע"י ישראל בחולי כל הגוף אפילו ליכא סכנת אבר. איברא מ"ש הכ"מ ברור דלא שרי הרמב"ם רק שבות שאין לחוש לשחיקת סמנים אבל מ"מ שפיר פשט הטור מדברי הרמב"ם דאין חילוק בין חולי אבר שיש בו סכנת אבר ובין חולי כל הגוף שאין בו סכנה משא"כ הרמב"ן חילק. והרשב"א שרי בכל ענין אפילו היכא דשייך שחיקת סמנים היכא דכולל כל הגוף אפילו אין בו סכנת אבר והך דאמימר לא הוה חולי כל הגוף. ובהכי ניחא מ"ש שם הט"ז ס"ק ט' ע"ש. עוד כ' הט"ז ס"ק י"א עשה בשינוי וכו' ומזה תמה לי הרבה וכו' ואין זה קושי' דהמ"מ כתב דהרמב"ן חולק על רמב"ם לענין זה דאינו מתיר שבות שלא ע"י שינוי ע"י ישראל בחולי כל הגוף שאין בו סכנת אבר ולענין זה ס"ל להרשב"א כהרמב"ן ומיהו הרשב"א אינו מחלק בין זה לסכנת אבר והיש מתירין הראשון הוא דעת המ"מ כמ"ש המ"א ס"ק י"ב עוד כ' הט"ז ס"ק י"ב דלפי דעת המיי' י"ל דאין לפשוט מהא דס"ד כיון דלפי מסקנא אין הוכחה וזה דוחק דמהיכי תיתי נשוה פלוגתא בין הה"א ומסקנא מה שלא נתפרש בגמ' אך נ"ל דרבנו מפרש דלפי מה דס"ד ה"א דאין בו סכנה כלל אפילו סכנת אבר והי' ס"ד דר"ל דמותר לכחלו בשבת ע"י עכו"ם ודווקא שבות דשבות דודאי אין זה חולי כל הגוף ולפי מה דמשני לי' מותר ע"י עכו"ם אפילו מלאכה גמורה בסוף אוכלא אבל בתחלת אוכלא ה"ל פיקוח נפש. ועיין במ"א ס"ק י"ב שהשיג יפה על הכ"מ

הי"ג משיתחיל הדם להיו' שותת וכו' עיין במ"מ ואין צורך לדחוק דמאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי ור' הונא ברי' דר' יהושע חברו של ר' פפא. ומ"ש רבנו ואם שתקה וכו' עיין בלח"מ שכ' ועם היות שיש לישב בדוחק הרבה