מרכבת המשנה (חעלמא) - א מא

בברייתא להדליק את זו והדליק את זו חייב וכן הגי' בתוספתא מס' שבת וגם הראב"ד גורס חייב ודלא כגי' רש"י ופטור אלא דהראב"ד מפרש הברייתא בליקדם בחד מינא כמ"ש הלח"מ כי היכי דלא תקשה לשמואל דס"ל מתעסק בחד מינא חייב וזהו עיקר השגת הראב"ד (ואולם מה שהוסיף הלח"מ נופך משלו וכ' עוד קשה קצת הדמיון וכו' האף שתירוצו ברור דרבנו פסק מקלקל בחבורה פטור כמבואר לקמן פ"ח ה"ז ופי"ב ה"א ועמש"ל בבאור פירוש מקלקל. אך גוף קושיתו אין לה מקום לדרך רבנו לקמן פ"ק ה"ז דחובל ה"ל תולדה דדש ולא תולדה דשוחט וא"כ נתכוון להרוג את זה וכו' דה"ל מקלקל בשחיטה ד"ה חייב וגם תמוה דשפיר ה"ל דמיון אף לפי סברת הלח"מ דנתכוין להדליק את זו וכו' ה"ל מקלקל בהבערה. וגם מה שהקשה עוד הקשו שם התוספות כבר יישבתי לעיל ה"ח) ומה שרצה הלח"מ לתרץ דרבנו מפרש דברי רבא במחובר אחר ופליג אדשמואל וכפרש"י ודלא כדרך התוס' המעיין בלשון רבנו פ"ב מה' שגגות ה"ז שהמשיל שם דבכסבור שהוא רוק ובלעו ונמצא חלב חייב ודכוותי' בשבת פטור אלמא דבנמצא מחובר פטור וכדעת ה"ה. הגם דאף אם נודע דרבנו מפרש דברי רבא בנמצא מחובר מ"מ י"ל דרבא לית לי' דשמואל אכתי קשה כיון דאין הכרע דאביי ורבא פליגי אדשמואל מנלי' לרבנו לדחות דברי שמואל מהלכתא וקושיית הראב"ד במקומה עומדת. ונראה ליישב דברי רבנו אחרי שנבאר דבריו בפי' המשנה הקשים ההבנה למסתכל בהם דמפרש התם דברי ר"ש לענין ידיעה לבסוף בשגג בב' נשיו נדות ואינו יודע באיזה מהן שגג ומפרש דברי ר"י בליקדם אבל מתעסק שנתכוון ללקט תאנים וליקט ענבים ד"ה פטור ולזה קאמר ר"ש תמה אני אם פוטר בזה ר' יהושע. והשיב לו ר"י א"כ דבכה"ג חייב למה נאמר בה. והשיב לו ר"ש פרט למתעסק דהיינו שעושה בלא כוונה כלל אבל מתעסק או נתכוון ללקוט תאנים בלבד וליקט ענבים פטור (ומה שנדפס בפי' המשנה חייב הוא ט"ס ועיין ברע"ב) ומסיק שם דהלכה כר' יהודה דאף בב' נשיו נדות פטור לר' יהושע מחטאת ואינו חייב אלא אשם תלוי ע"כ תורף דבריו ע"ש. והם תמוהים מכמה פנים חדא דמפרש דברי ר"ש לענין ידיעה לבסוף ובסוגיין משמע דליקדם איירי. ותו דמפרש דר"י קאמר א"כ דר' יהושע מחייב בשם א' למה נאמר בה ומאי קושיא דאיצטריך בה לשני שמות ולענין ידיעה לבסוף (ובספרי קהלת שלמה הארכתי) ותו דמסיק דהלכה כר"י דפוטר בב' נשים נדות ומנלי' כלל דפליג ר"י בהא כיון דדברי ר"י מתפרשים לענין ליקדם. אמנם ראיתי בספרא פ' ויקרא וז"ל רבי ישמעאל ור"ש שזורי אמרו לא נחלקו על דבר שהוא משם א' שהוא חייב על מה נחלקו על דבר שהוא משום ב' שמות ר"א מחייב ור"י פוטר ר' יהודה אומר אף על דבר שהוא משום שם א' הי' ר"י פוטר כיצד ב' נשים נדות וב' אחיות עמו בבית נתכוון לבא על זו ובא על זו תאנים וענבים לפניו נתכוון ללקט תאנים וליקט ענבים ענבים וליקט תאנים שחורות וליקט לבנות לבנות וליקט שחורות ר"א מחייב ור"י פוטר תמה אני אם פוטר בה ר"י א"כ למה נאמר בה פרט למתעסק ע"כ. וכפי הנראה דרבנו מפרש לה לפי מסקנא דסוגיין באופן זה דלענין שבת במתעסק ד"ה פטור אפילו בשם א' מדרשא דמלאכת מחשבת אלא דנחלקו ר"י ור"ש בידיעה לבסוף בין בשבת בין בחלבים ועריות ולענין ליקדם בתחלה בשבת או לענין ידיעה בתחלה בעריות דר"ש ס"ל דמדרשא דבה לא ממעט ר' יהושע אלא בשני שמות כמו אחותו ונדה או קצר וטחן ואינו יודע לבסוף מה עשה א"נ אף בתחלה אם נתכוון לבא על נדה ובא על אחותו דמדכתיב או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה משמע דבעינן בה בין בשעת חטא בין בשעת ידיעה אבל בשם א' דהיינו ב' אחיות או קצר וקצר בתאנים וענבים לא מימעט מבה ואפילו במתעסק בעריות בשם א' חייב אבל בשבת מתעסק פטור ולא משכחת לי' בידיעה בתחלה אלא בליקדם בשם א' אבל ליקדם בשני שמות פטור מדרשא דבה ודמי לידיעה בסוף ור"י פליג דאף בשם אחד בידיעה לבסוף או ליקדם פטור מכח דרשא דבה. ותמה עליו ר"ש אם פוטר ר' יהושע אפילו בשם א' והשיב לו ר"י דא"כ דבשם א' חייב למה נאמר בה דס"ל דבשתי שמות הוה ממעטינן מפשטא דקרא או הודע אליו חטאתו אפילו אי לא כ' רחמנא בה. והשיב ר"ש דבה איצטריך פרט למתעסק ובזה נתבארו דברי רבנו בפי' המשנה. ופסק רבנו כר' יהודה דאף ליקדם בשם א' פטור וה"ה מתעסק מיהו סובר רבנו דדוקא היכא דאיכא קפידא שמתכוון ללקט תאנים וליקט ענבים אבל בתאנה זו וליקט זו לא מקרי מתעסק כלל דכיון שכ"כ יש לו תועלת מזו כמו מזו אין תכלית מגמתו ללקט דוקא את הראשונה והיינו הא דאמרן בברייתא להדליק את זו והדליק את זו חייב ובכה"ג מודה שמואל דחייב והא דקאמר בגמ' דאפילו ר"י לא קפטר אלא בתרי מיני אבל בחד מינא מודה דחייב וקשיא לשמואל היינו לפי מה דס"ד דתאנים וענבים מקרי ב' שמות ופטור מכח דרשא דבה דמשמע דבחד מינא היכא דשייך מתעסק שנתכוון ללקט פגה וליקט בוסר דאיכא קפידא אפ"ה חייב דליכא למעט מדרשא דבה. לזה משני דאיירי באבד מלקט אבל מתעסק אפילו בחד מינא ואיכא קפידא פטור. והדר פריך דאי ס"ד מתעסק ד"ה פטור א"כ מה בין ר"ש לר"י אלא ודאי דר"ש איירי דוקא לענין ידיעה לבסוף ובתחלה פוטר אפילו בחד מינא מתורת מתעסק. ופליג ר"י וס"ל דאפילו בתחלה לא נחלקו אלא בתרי מיני אבל בחד מינא מתעסק חייב. ולא ניחא לי' למימר דר"ש איירי לענין ידיעה לבסוף ומוסיף ר"י אבד מלקט מלבו אבל מתעסק ד"ה פטור דזו הפלוגתא דוחק להעמיס בלשונם דלא נזכר כלל אבד מלקט בדברי ר"ש לחיובא משא"כ אם ר"י מוסיף מתעסק שפיר נשמע פלוגתא דידהו מלשונם דר"ש איירי בב' שמות בשאר איסורים בין בתחלה ובין בסוף אבל בשבת ס"ל מתעסק פטור והוסיף ר"י דאפילו בשבת מתעסק בשני שמות הוא דפטור אבל בשם א' חייב. ומסיק דפליגי בליקדם בשם א' דתאנים וענבים לא מקרי ב' שמות (ומתעסק ד"ה פטור בשם א' דאיכא קפידא) והדר בי' ממאי דס"ד מעיקרא וא"כ אפילו אי הוה מוקמינן מילתי' דר' יהודה במתעסק לק"מ לשמואל מדר' יהושע אלא מדר"א א"נ דכיון דר"ש מחייב אליבי' דר' יהושע בשם א' הוה קשה מדר"ש לשמואל ולזה הוצרך לאוקים