מרכבת המשנה (חעלמא) - א מ

לטלטלן ע"י הרבה בני אדם בלא גרירה ואין תכלית מגמתו לגרור אלא להעביר הילכך א"נ גוררו ה"ל דשא"מ כצ"ל ולהכי לא חילק רבנו כלל בין גדולים וקטנים דלדעת התוס' אכתי ה"ל לבאר דבגדולים הרבה שבודאי עושה חריץ אסור ולדרכנו ניחא. ומ"ש וכן מהלך ע"ג עשבים עיין בהגהות מיי'. ומ"ש ורוחץ ידיו בעפר הפירות וכו' עיין בלח"מ ועיין לקמן פכ"ב הי"ג דלא התיר רבנו אלא בעפר לבונה ופלפלין ויסמין דה"ל עפר פירות אבל אהלה שהוא מין אדמה כדמוכח בנדה דס"ג אסור מפני שמשרת את השער ודאי עיין פ"ה מה' נזירות הי"ד דפסק רבנו כר' ישמעאל דלא יחוף באדמה ונתר וחול בכלל. אמנם מ"ש הלח"מ דטעמא דר' ישמעאל משום דה"ל פ"ר ומש"ה פסק רבנו כוותי' דבריו תמוהים דהא לקמן פכ"ב לא אסר רבנו תפיסה באהלה אלא משום שבות וכן בפ"ה מה' נזירות כתב ואם עשה כן אינו לוקה וכן בפכ"ג חפיפת כלי כסף בגרתקון אסור משום שבות ובכלהו פטור אבל אסור ואי ס"ד דה"ל פ"ר בדין הוא שיהיה חייב כמבואר לקמן ה"ו. והאמת יורה דרכו לפמ"ש דכל הנך לא מקרו פ"ר כיון שאין כוונתו לגרור כלי כסף ולהשיר השער אלא לצחצח הכלי ולחוף הזוהמא והרי אפשר בעולם מעשה החפיפה זולת גרירה והשרה הילכך אפילו חופף וגורר בדבר שמשיר וגורר ודאי מקרי דשא"מ. אלא דהנך אסורים דהואיל דמשיר ודאי חיישינן שמא יתכוון להשיר דומיא דסורק היינו טעמא דר' ישמעאל והיינו טעמא דגרתקון וכיוצא בזה גזרינן כמה מילי מדבריהם עמ"ש רפכ"א מה"ש. ומ"ש הלח"מ בטעם השמטת רבנו דין חפיפת הראש אינו מספיק דנהי דסובר רבנו דדין ראש וידים שוים מ"מ ה"ל לרבנו לאשמועינן רבותא עיין בתוס' ד"ה במאי אקומת'. וראיתי שגם הרי"ף והרא"ש השמיטו חפיפת הראש ומפרשים כל הנך מימרות דעפר הפירות בחפיפת היד. ונ"ל הטעם דחפיפה דנתר וחול היינו במים חמין שעושין כעין לוי"ג בל"א הילכך אפילו הוחמו מע"ש אסור משום גזרת מרחץ ולא שרי בשבת אלא פניו ידיו ורגליו משא"כ בנזיר שפיר נקיט רבנו חפיפת הראש. והא דנקיט בברייתא אבל לא יחוף בהם שערו לא איירי כלל בשערות הראש כדעת רש"י ותוס' ד"ה במאי הנז' אלא בשער פניו ידיו ורגליו ועלה קאמר אבל פניו ידיו ורגליו דקטן ואשה וסריס שרי. א"נ דהך ברייתא נשנית קודם גזרת מרחץ עיין שבת ד"מ. א"נ דהא דנקיט ולא יחוף בהם שערו אנזיר קאי והיינו דפריך עלה מהך דנזיר חופף ומפספס. והא דנקיט אבל פניו ידיו ורגליו מותר הוא סיפא דאידך ברייתא דקתני נתר וחול אסור עיין במהרש"א. ואע"ג דבגמרא אוקים הך ברייתא כר"י דאוסר בדשא"מ ולא אוקמוה כר' ישמעאל היינו משום דבמס' נזיר קם בתיקו אי מפני שמשרת תנן או מפני המשרת תנן ופסיקא לי' לבעל הש"ס דנתר וחול לא גריר בודאי הילכך ברייתא דאסור לא רצה לאוקים כר' ישמעאל דדלמא מפני שמשרת תנן והך ברייתא דמותר לא מתוקמא כוותי' דאימא מפני המשרת תנן ואיכא למגזר חול ונתר אטו גרתיקון. אמנם לפי מה דפסק רבנו מפני שמשרת וכל אדמה ודאי משיר שפיר פסק דלא יחוף באדמה כלל זולת עפר הפירות דהנך אמוראי דעפר הפירות ע"כ ס"ל מפני שמשרת. וחול ונתר בכלי כסף דלא גריר בודאי שרי

ה"ו אבל עשה מעשה וכו' עמ"ש לעיל באריכות ביאור פ"ר. ומש"ר וחתך ראש העוף בשבת דבי"ט משכחת לי' דפטור בשוחט לאכילה

ה"ז כל העושה וכו' עמ"ש לעיל באור משאצ"ל באריכות. ועיין במ"מ לקמן פ"י הי"ז ומ"ש שם בשם ס' הבתים עיקר דמפיס מורסא וצידת נחש והריגת המזיקין מקרי דשא"מ ולא הוה פ"ר כנ"ל ואע"ג דדשא"מ כי ההוא אסור כנ"ל ה"ה במקום צערא שרי ודברי ס' הבתים מוכרחים מדשמואל ע"ש וברי"ף ורז"ה. ונקיט רבנו תיבת בשבת משום דבעי למנקיט חיוב חטאת דלא שייך בי"ט

ה"ח ה"ז ק"ו וכו' עיין בכ"מ בשם הרמ"ך ובמ"מ והלח"מ סתר דבריו דאי באומר בכל מקום שתרצה ואף בר"ה אמאי פטור ואי באומר בכל מקום שתרצה בכרמלית כה"ג בר"ה באומר כ"מ שתרצה תוך י"ב אמות ונח חוץ לי"ב אמות נמי פטור ותירוץ הלח"מ דחוק ומ"ש ה"ה דאיירי בזה בצד זה אין זה משמעות לשון ועברה כמ"ש הלח"מ. ועיין לקמן ה"י שהקשה הלח"מ וז"ל עוד הקשו שם התוס' מרבא גופא וכו' וקושיא זו איתא לדעת רבנו וכו' ותרץ בדוחק וגם במגיני שלמה פ' כלל גדול נדחק בדברי רבנו באורך ע"ש. ונלענ"ד דלק"מ דבנתכוון לזרוק ד' נמצא שהיה צריך לאבן שינוח בסוף ד' וכשנח בסוף ח' לא אהני מעשיו מידי שאכתי האבן רחוק ד' ממקום הראוי לו ולא נעשתה כוונתו משא"כ בנתכוון לזרוק ח' וזרק ד' אהני מעשיו במקצת מה שנתקרב האבן למקום הראוי לו וזה מדוקדק בלשון רבנו לקמן ספי"ג ע"ש ושפיר לא דמי לנתכוון ללקט תאנה זו וליקט זו דחייב דנעשה מחשבתו. ולפ"ז הרי שנתכוון לזרוק ח' וזרק י"ב דאהני מעשיו במקצת שנתקרב האבן למקום חפצו ה"ל דומיא דלזרק ח' וזרק ד' דחייב. ובהכי אשכחנא פתרא לדברי רבנו בנתכוון לזרוק ח' בכרמלית ועברה לר"ה עד י"ב דכה"ג בר"ה חייב והכא פטור מפני שנתכוון לאיסור הקל. ומ"ש רבנו נתכוון לעשות דבר המותר וכו' עיין בלח"מ שהרבה להשיב באריכות והוא מתעסק בדבר המותר שלא בכוונה כלל ודבר שפתים אך למחסור דשגיאה גדולה היא דלא שייך בנדון זה פטור אבל אסור שבטעות עשה ולא שייך לומר אסור לטעות וגם לא שייך בנדון זה פטור ומותר ושפיר כ"ר אינו חייב כלום לומר דאין מכין אותו דאין מכת מרדות על השגגה אלא על הזדון משא"כ במתעסק דאיסורא בבבא שלפני זה כ' רבנו דלוקה מכות מרדות. וכיוצא בזה איננו יוצא מן הכלל דלבר מתלת דפטור ומותר דלא שייך כאן לא מותר ולא אסור ובגמרא גרסינן וחתך מחובר פטור ול"ג אבל אסור כמ"ש הלח"מ ועמ"ש ה"ד

ה"י היו לפניו ב' נרות דולקות וכו' עיין בהשגות באורך ובלח"מ. והנה פשוט וברור דגירסת רבנו