מרכבת המשנה (חעלמא) - א לח

דידיה אע"פ שאינו מתכוון ליפות הקרקע חייב משום דכיון שהוא נהנה אנן סהדי דמתכוון לייפות ע"ש וא"כ לפ"ז יש לדקדק נמי בכה"ג מדקמשני בארעא דחברי' פי' וה"ל משאצ"ל כמ"ש התוס' ואמאי לא משני בפשיטות דאפילו בארעא דידי' וכגון שאינו צריך כלל ליפות הקרקע אלא ודאי כיון דייפוי הקרקע הוה מלאכת תיקון לרוב בני אדם אע"ג דאינו צריך לה חשיבא צריכה לגופו ועמש"ל. אמנם במלאכות שהם לפעמים תיקון ולפעמים קלקול כמו קצירה שהצריך לדבר הנקצר ה"ל תיקון ואם אינו צריך לו ה"ל קלקול וכמו צירוף שהצריך לברזל קשה תשיב תיקון והצריך לברזל רך חשיב קלקול. וכן סחיטה תולדה דדש כמו חולב נראה דאם אינו צריך לו כלל אפילו לר"י פטור וכן משמע בתוס' פ' כלל גדול גבי זומר וצריך לעצים שכתבו דלא מקרי קוצר אלא בצריך לעצים דומיא דקורע ע"מ לתפור וכן כבשים ושלקות שסחטן לגופן מותר לפי שאין דרך דישה בכך ולא ה"ל אפילו כמשאצ"ל דפטור אבל אסור ע"ש. ואולם במלאכות שאינם לא תיקון ולא קלקול כמו הוצאה דלכאורה נראה מדקאמר בגמרא ומודה ר"ש במר לחפור בו וכו' דמשמע דבעינן מיהות לחפור בו אבל שלא לצורף פטור הגם דיש לדחות דה"ק ומודה ר"ש במר שאפילו במוציא סתם חייב הואיל שראוי לחפור בו מ"מ פשטא דמלתא משמע דבעינן לחפור בו ולצורך. אמנם בפ' כלל גדול דע"ו מסיק לר' יוחנן דהמוציא עצם כמלא פי פרה לפרה פטור משום דאכילה ע"י הדחק לאו שמה אכילה ואפ"ה במוציא תבן כמלא פי פרה לגמל ד"ה חייב אע"ג דלא חזי לגמל והרי אינו צריך זה התבן לפרה ומי לא איירי בדלית לי' פרה ואפ"ה חייב וכן במוציא עצם כמלא פי גמל לפרה משמע דמודה ר"י דחייב הואיל וחזי לגמל אע"פ שאין לו גמל ואפילו ר"ש מודה נמי בכל השיעורים דלא פליג בריש פ' המוציא אלא להרבות בשיעורים אבל במוציא כשיעור אע"ג דאינו צריך להוצאה מ"מ כיון שרוצה להוציא והוציא כשיעור דחזי לרוב בני אדם ה"ל מלאכה לצורך וחייב. ויש לדחות לפמ"ש התוספות בסוגיא דחובל ומבעיר דהמבעיר באיסורי הנאה מקרי משצ"ל לפי מה שהיה סבור בטעות ה"נ מקרי משצ"ל לפי מה שהיה סבור דתבן ראוי לגמל. ומהך דהמוציא פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי דמודה בה ר"י יש להוכיח דהוצאה שלא לצורך כלל פטור מדפטור על הכלי שנעשית טפלה לאוכל הואיל שעיקר צורך שלו לאוכל וה"ל הוצאת כלי שלא לצורך כלל וכן מסתבר. ולפ"ז לא משכחת לי' פ"ר דחייב במלאכות שהן לפעמים תיקון ולפעמים קלקול דהא כל דשא"מ ה"ל מלאכה שאינה לצורך כלל אם לא במלאכת תיקון ממש כנ"ל (ובהכי ניחא דצירוף דפ' כירה ותלישת הצמד דמס' בכורות לא מקרי פ"ר עיין לעיל ובאופן זה יש לפרש הא דאמרינן במס' יומא דל"ד ה"מ בכל התורה כלה אבל הכא בשבת צירוף דרבנן פי' משום דה"ל משא"צ כלל דחייב בכל התורה כלה ופטור לענין שבת) ומוכח נמי מיהות דבתיקון גמור חייב אפילו באינו צריך לו כלל דאל"כ לא משכחת פ"ר לחיוב וזה מוכרת אף לר"י דפ"ר דה"ל דשא"מ מקרי משא"צ כלל דמודה בה ר"י דפטור והבן זה דלא משכחת פ"ר אלא במלאכת תיקון ולא משכחת משאצ"ל אלא במלאכה דלאו תיקון. והא דפסק רבנו בה' שגגות דהחותה גחלים להתחמם חייב משום מכבה ומשום מבעיר צ"ל דמכבה הוה תיקון גמור ומש"ה חשיב פ"ר ומבעיר לגבי חותה גחלים להתחמם חשיב נמי תיקון ומאן דפטר לא חשיב להו תיקון אלא משאצ"ל ועמש"ל. גם י"ל דדשא"מ ופ"ר אפילו במלאכה שאינה תיקון נמי לא מקרי מלאכה שא"צ כלל דלפמ"ש דפ"ר היינו היכא שא"א לעשות ההיתר זולת האיסור כנ"ל וא"כ הרי צריך ליפות הקרקע משום הקצירה וצריך לסחוט המטלית כי היכי דליהדיק מסוכריית דנזייתא אלא דה"ל משאצ"ל ולהכי מחייב ר"י בפ"ר דכל פ"ר ה"ל מלאכה שצריכה אלא שאצ"ל. וגם י"ל דאה"נ דלר"ש אפילו במלאכת תיקון ליכא חיובא בפ"ר דכל דשא"מ ה"ל משאצ"ל והא דקיי"ל מודה ר"ש בפ"ר היינו לענין שיהיה פטור אבל אסור והא דפסיק רבנו דפ"ר חייב היינו אליבא דר"י דמחייב במשאצ"ל. והא דפריך בפ' הבונה אטו כלהו לאו ליפות את הקרקע נינהו ומודה ר"ש בפ"ר משום דס"ד בארעא דידי' אנן סהדי דניחא לי' ומקרי משצ"ל דה"ל פ"ר וכאלו מתכוון ומשני לא צריכא וכו' וכנזכר א"נ דשפיר משכחת לי' דשא"מ ומשצ"ל כמו ד"מ החופר גומא וא"צ אלא לעפרה ואח"ז צריך לגומא וניחא לי' ומה שלא נתכוון לעשות גומא משום דלא היה חופר משום גומא גרידא אילולי הוצרך לעפר. ומבואר דחופר גומא חשיב דשא"מ אלא דחשיב פ"ר ולא נפטר אלא מתורת משאצ"ל ונתבאר בזה ההבדל שבין פ"ר למשאצ"ל. אמנם ההבדל שבין דשא"מ למתעסק נראה פשוט דכל דשא"מ הוא מחשב שתעשה הדבר ויודע אלא שאין מתכוון לה כמו המניח תפילין או מתפלל בלא כוונה שהוא יודע שעושה הדבר. אבל מתעסק הוא כמו למשל העוסק במחשבה וידים עסקניות הן ועושה מלאכה בלא מחשבה כלל. ובהכי ניחא הא דקאמר בשבת דע"ה מתעסק הוא אצל נטילת נשמה שר"ל שאיננו מעלה על לבו כלל ליטול הנשמה ואינו מתכוון ומחשב אלא לפצוע וקס"ד דאפשר לפצוע בלא המתה ופריך דהא ה"ל פ"ר וכי היכי דפ"ר בדשא"מ חשיב כמכוון ה"נ פ"ר דמתעסק חשיב כמחשב. ומשני שאני הכא דכל כמה וכו' ונמצא הוא מהדר שלא להוציא הנשמה ולשייר קצת דם התמצית הילכך אפילו אם מת תחת ידו הרי לא חישב בנטילת נשמה וה"ל מתעסק ובזה תבין דהוצרך לחדש דמתעסק הוא כי היכי דתהוי ניחא אפילו לר"י דמחייב ב' ולא מחייב ג' ומשום דשא"מ היה חייב לר"י אלא דפטור אפילו לר"י מתורת מתעסק. וכה"ג בנתכוון ללקט שחורות וליקט לבנות כיון שלא היה מחשב בשחורות כלל אלא בלבנות ה"ל מתעסק. וכן כל השוגגים שכסבור שהוא תלוש ונמצא מחובר א"נ נתכוון להגביה תלוש זה ותלש מחובר אחר דכה"ג בכל תורה כלה חייב חטאת אבל בשבת כה"ג נקרא מתעסק שלא נתכוון לעשות איסור ולא משכחת חטאת אלא בשגגת שבת או שגגת מלאכות וההבדל שבין משאצ"ל ובין מקלקל הוא מבואר דמשאצ"ל אינה לא תיקון ולא קלקול. ומשכחת לי' נמי מקלקל דלא הוה משאצ"ל אלא צריך לגופה כמש"ל כגון שחובל באדם לרפואה שמקלקל את הדם היוצא ומה שמתקן את הגוף הנחבל לא