מרכבת המשנה (חעלמא) - א לו

ותו דכיון דבעינן בהוצאה לאו דומיא דמשכן ממש וסגי בלגופו גרידא א"כ נימא דאף המוציא מת חייב אע"ג דלאו דמי כלל, גם מה שחילקו ממפיס מורסא דחוק קצת גם מ"ש דמכבה הוה בכלל כל המקלקלין ובעינן לגופו ולגופה קשה כיון דהבערה ה"ל קלקול להוי מכבה תיקון. גם גוף לשון משאצ"ל משמעותו דלא כפירושם דלפי פירושם היינו מלאכה שאיננה דומיא דמשכן. גם מאי פסקא דלא היה כיבוי במשכן שלא יקדיח היורה. השיטה השלישית שיטת הרז"ה בס' המאור בסוגיא דחובל ומבעיר שכתב וז"ל והאנן תנן וכו' מתני' ר"י הוא דאמר מקלקל בחבורה וכו' כל ל"ט מלאכות שהיו במשכן כלם הי' בהן צורך לגופן חוץ הזורה ובורר שהוא זורה המוץ מן הגרן ובורר צרורות מן הכרי וזהו עיקר מלאכתו לדחות המוץ והצרורות וכן חייב עליהן ותולדות שלהן אבל שארי מלאכות עיקר היא לצורך גופן וס"ל לר"י וכו' הילכך ה"א דאיצטריך רחמנא למשרי מילה אע"פ שהוא דוחה המילה מן הבשר וה"ל משאצ"ל כמוציא מת ונבלה ושרץ ועכו"ם שאין כוונתו אלא לדחות מעליו וכו' נקוט האי כללא בידך כל מלאכה שהוא צריך לדחות נזק מן העושה אותו משאצ"ל הוא. וכן חופר גומא וא"צ אלא לעפרה אין החרישה אלא הגומא והעפר בדבר אחר חוץ מן החרישה וה"ל משאצ"ל שנחלקו ר"י ור"ש וכו'. וכן הקורע למרמי אימתא וכו' כחופר גומא וכו' וה"ל פלוגתא דר"י ור"ש במשאצ"ל וכו' ע"ש באריכות. ומ"ש וכן חופר גומא וכו' וה"ל משאצ"ל שנחלקו ר"י ור"ש וכו' אע"ג דמודה ר"י דפטור היינו מתורת מקלקל. ומ"ש וכן הקורע למרמי אימתא היינו לענין דה"ל משאצ"ל כמותו אבל הא ודאי דחופר גומא חשיב מקלקל אע"ג דסבור וקיבל לקלקל בגומא משום צורך עפר ה"ל תיקון בדבר אחר משא"כ הקורע למרמי אימתא חשיב הקריעה תיקון דתקנתו יתר על קלקלתו וניחא לי' בקריעה הילכך מחייב ר"י. והיוצא מדבריו דכל דבר שהוא לדחות דבר שאינו צריך לו אע"פ שבא מחמת זה תיקון כמו מוציא המת והריגת המזיקין וחס על הפתילה מקרי משאצ"ל. אמנם חופר גומא וקורע למרמי אימתא שאין כוונתו לדחות מעליו אפ"ה ה"ל משאצ"ל הואיל שאין צריך למלאכה עצמה אלא לדבר אחר ודמי למוציא המת שאיננו צריך למלאכה שהיא הוצאת המת אלא לדבר אחר וגבי כבוי איננו צריך לחלק הפתילה שנכבית אלא לדבר אחר הפתילה הנשארת דמה שהוא בחופר גומא המלאכה הוא בהנך דבר אחר וכמ"ש לעיל בדומה לזה ע"ש ובדבריו אלו תמצא קצת יישוב לקושיו' התוס' דהמפיס מורסא לעשות פה והקורע ע"מ לתפור והתופר בגד קרוע אין זה מלאכת דחייה אלא תיקון גמור. איברא לפי דמיונות אלו המעבד עורות ומסיר השער והמקדר בהרים והקוצר לייפות הקרקע הם דומיא דזורה ובורר שמסיר את העודף כדי שיהי' הנשאר מתוקן וה"ל מלאכת דחייה ויהיה פטור. וכן קשה דמה נשתנה זורה ובורר משארי מלאכות והדעת נוטה דזורה ובורר לא מקרו מלאכות דחייה דמה לי בורר אוכל מתוך פסולת או פמ"א ויש כמה מלאכות שעיקר המלאכה בנותר כמו חופר גומא ומעבד וזורה ודומיהם. השיטה הרביעית היא שיטת הר"א בנו של רבנו כמ"ש לעיל לשונו דס"ל דמשאצ"ל מתכוון לגוף המלאכה ואיננו מכוון לתכליתה עיין בכ"מ לקמן וזהו מאמר מוסגר ומי חכם ויבן את זאת מהו תכלית כל מלאכה ומלאכה ולמה לא יהיה לכבוי תכלית אחר זולת לעשות פחמין וכחס על הפתילה אין זה תכליתה ולמה לא יהיה תכלית הקריעה למרמי אימתא ואם נאמר דתכלית מלאכה נקרא כפי מה שהיה במשכן היינו שיטת התוס' הנז'. ואמרתי לבאר וללבן הדבר כפי הסברא הישרה אשר הורוני הן השמים עד שתראה שכל השיטות אשר נראים רחוקים ונפרדים. יתאחו ויתחברו ויהיו נצמדים. וכלם ניתנו מרועה אחד שהולכים וסובבים ומקיפים בתוך העגולה ועדיין לא הגיעו למרכז האמתי ליתן פנים מסבירות אשר הבנתי מתוך ריסי מאורות עיני דברי רבנו ואברר ואלבן כל חלקי הסותר ע"מ לבנות במקומו בנין מתוקן ומלאכה שצריכה לגוף הבנת ענין משאצ"ל וזה החלי בס"ד. דע דעיקר פי' משאצ"ל היא שכשעושה מלאכה ותשאלהו למה אתה עושה זאת המלאכה ותהיה התשובה שאני צריך שתהי' זאת המלאכה כמו דרך משל החורש מפני שהוא צריך שתהיה השדה חרושה. יהיה לאיזה תכלית שיהיה אז נקרא משצ"ל הן שמתכוון כדי לזרוע או כדי ליטול שכר או לעשות רצון השלטון כיון שהוא עושה מלאכת החרישה וצריך לחרישה מקרי משצ"ל. אבל משאצ"ל הוא מה שקראו חכמי המחקר כוונה שנייה כמו ד"מ הרי שצובע בגדי אדום כדי שיהיה אדום אז נקרא כוונה ראשונה ומשצ"ל אבל הרי שצובע בגד ירוק ועושאו אדום ואיננו צריך שיהיה אדום אלא שהוא צריך שלא יהיה ירוק מקרי משאצ"ל וכוונה שנייה. וה"ה איפכא הרי שהיה לו בגד ירוק מצופה אדום ואח"כ נוטל ממנו האדום אם מתכוון כדי שישאר הבגד ירוק מקרי משצ"ל וכוונה ראשונה ואם כוונתו רק ליטול הצבע מקרי ירקות הבגד משאצ"ל. וכה"ג בחופר גומא וא"צ אלא לעפרה אלו היתה המלאכה נטילת העפר אז היה מקרי משצ"ל אלא הואיל שהמלאכה היא הגומא והרי אינו צריך לגומא מקרי משאצ"ל ואע"פ שהוא צריך לגומא כדי שיטול העפר מ"מ כיון שאינו צריך לעשות המלאכה שתהיה גומא אין זה נקרא בונה מאחר שאינו צריך לבנין אלא מקרי נוטל עפר. וכן בקורע למרמי אימתא כיון שאינו צריך לבגד קרוע מקרי משאצ"ל דלא ניחא ליה שיהיה הבגד קרוע אלא שצריך לקרוע שיטיל אימה הילכך אין זה קורע אלא מטיל אימה. כן בהוצאת המת מקרי כוונה שנייה הא למה זה דומה לאחד שהוא בבית וקראו חברו לחוץ שאם כוונתו כדי שיהיה בחוץ חשיב כונה ראשונה אמנם אם אין כוונתו רק שלא יהיה בפנים ויראה מעשיו אז מקרי כוונה שנייה וה"נ כיון דאין כוונתו אלא כדי להוציא הטומאה מן הבית נמצא דה"ל עקירה לצורך ואין כאן הנחה לצורך ולא דמי למר לחפור בו שהוא צריך להנחה בר"ה והעקירה צורך הנחה היא משא"כ בנדון דידן מקרי הוצאה שלא לצורך הנחה. וכה"ג במפיס מורסא להוציא ליחה כיון דעיקר המלאכה הפתח ה"ל ממש דומיא דחופר גומא. וכן צידה נקט שאיננו צריך שיהיה הנחש ניצוד וכבוש תחת ידו אלא צריך שלא ילך אנה ואנה ויזיק וה"ל דומיא דמי שקורא