מרכבת המשנה (חעלמא) - א לה

האיך קאמר בברייתא חוץ מחובל ומבעיר דאין זה חוץ ומחמת קושיא זו הוצרכו התוס' לתרץ דה"ל תיקון קצת וחשיב קלקול וא"כ לפ"ז קשה אף לר' יוחנן מתני' דנקיט כל המקלקלין פטורים דמשמע אף בצריך לכלבו ולאפרו (ודלא כפרש"י דלר' אבהו פריך) וצריך לאוקים אף לר' יוחנן מתני' כר"י ופוטר בצריך לכלבו ולאפרו וזה ברור. ובמגיני שלמה פ' האורג נדחק ליישב ב' קושיות התוספות הללו ואין דבריו מחוורים. גם הקשה לדרך התוס' דלר' אבהו תקשה סתמא אסתמא דבפ' האורג סתם תנא כר"י דכל המקלקלין פטורים ובפ' המניח סתם כר"ש בחובל בשבת דפטור מתשלומין דלר"י אפילו בצריך לכלבו ולאפרו פטור (ולפמ"ש דאף לר' יוחנן מתוקם מתני' דהאורג כר"י קשה קושיא זו אף לר' יוחנן) ומחמת קושיא זו הכריח כפרש"י דצריך לכלבו ולאפרו חשיב תיקון גמור וחייב לר"י ע"ש. וקושייתו שגיאה בכוונת התוס' דהבין בכוונתם דס"ל לר"י דליכא חובל ומבעיר בעולם שיהיה מתקן וזה אינו דהאיך פליג ר' יהודה אל"ט אבות מלאכות והרי הוא מוסיף שובט ומדקדק אלא ודאי ס"ל להתוספות דמודה ר"י במבעיר עצים לקדרתו או חובל וצריך לדם לרפואה דתקנתו יתר על קלקלתו כמבואר מלשון התוס' שאין דרך לחבול וכו' ועיין בבעל המאור ועיין בכ"מ רפי"ב מה"ש בשם הרמ"ך וא"כ שפיר מתוקמו סתמי דב"ק כר"י היכא דאיכא תיקון גמור ותמהתי על המגיני שלמה האיך אישתמיטתי' סוגייא דפ' כל כתבי דקכ"א דמחייב ר"י בהריגת המזיקין דחשיב תיקון גמור. ולפי דעת רש"י בפ' המניח למסקנא דרבא מתני' בשוגג וכו' בלא"ה ניחא אמנם לדעת התוספות ניחא כמ"ש. איברא לדרך רש"י לפמ"ש יש ליישב ב' קושיות התוס' דר' אבהו נקיט הברייתא דחוץ מחובל ומבעיר דבהכי מתיישבים המשניות דמס' ב"ק וקאמר ר' יוחנן פוק תני לברא וסמי ברייתא מקמיה מתני' דהאורג וחובל ומבעיר דתנן במס' ב"ק אינו משנה על דרך הא דקא"ר יוחנן אחיות איני יודע מי שנאן ואת"ל דהנך משניות משנה צריך לאוקים בצריך לכלבו ולאפרו דכה"ג מחייב בכל המקלקלין כמו הקורע חתיכה מבגד שצריך למטלית קטנה או סותר וצריך לעץ קטן דה"ל תיקון לר"י ולפ"ז מוחק ר' יוחנן הברייתא ולא נקיט חוץ דבצריך לכלבו ולאפרו חשיב תיקון גמור לר"י גם לר"ש חשיב משצ"ל ושפיר קאמר פוק תני לברא ור' אבהו חידש לו דשפיר מתוקמיא ברייתא כר"ש דס"ל מקלקל בחבורה כעין מילה חייב וכנז'. וראיתי בתוס' ב"ק דל"ה בא"ד המתחיל חובל וכו'. שכתבו לדרכם דהנך ברייתות דפליגי ר"י ור"ש במקלקל בחבורה אתאן כחד תנא דס"ל כר"י בחדא וכר"ש בחדא ע"ש. ובמהרש"א כ' קשה להבין וכו' וי"ל דלר"י חשיב תיקון גמור כמו מילה ובהך מלתא סבר האי תנא כר"י וכו' וגם הברייתא דפ' ספק אכל קשה להו למה וכו' ע"ש. ודבריו דחוקים מאד דא"כ למה לי' להתוס' למימר דס"ל כר"י בחדא לענין דהוה תיקון דהא אי ס"ל דהוה קלקול ניחא טפי ומה זה נתינת טעם דהואיל דסבר דהוה תיקון פטור ולמה להו להתוס' למימר דס"ל כר"י בחדא לענין דהוה תיקון ה"ל למימר האי תנא ס"ל דמשאצ"ל פטור בחובל ומבעיר. אך נ"ל פשוט בכוונתם דהשיקלא וטיריא דהתם לא קשה להו ולא מידי די"ל דאזדא אליבי' דר' יוחנן דס"ל דבעינן לר"ש בצריך לכלבו ומשצ"ל. אלא דקשה להו לר' אבהו אף לפי המסקנא דמוקים הא דריב"ל ברצין אחריו וא"כ הברייתא באין רצין אחריו וקשה מני דלר"י חשוב תיקון גמור ולר"ש אפילו מקלקל ואצ"ל חייב וכ"ש מתקן. לזה תירצו דר' אבהו מוקים הך ברייתא כחד תנא דס"ל כר"י בחדא לענין זה דדין חובל ומבעיר כדין כל המקלקלין וכר"ש בחדא לענין דמשאצ"ל פטור אע"ג דר"ש מחייב בחובל ומבעיר משאצ"ל לענין זה ס"ל כר"י דאין חובל ומבעיר חמור משארי מלאכות המקלקלין. ולפי פי' התוס' התם דהך ברייתא ברצין אחריו וד"ה י"ל דהוקשה להו מברייתא אחרית' דהתם ההורג נחשים ועקרבים אין רוח חכמים נוחה הימנו דע"כ איירי באין רצין אחריו וכמ"ש התוס' התם וע"כ מתוקמא כר"ש בחדא וכר"י בחדא. וכה"ג ברייתא דס"פ ספק אכל בחותה גחלים להתחמם והובערו מאליהן דמ"ד פטור ס"ל כר"י בחדא לענין זה דדין חובל ומבעיר כשאר המקלקלין. וס"ל כר"ש במשאצ"ל וזה פשוט בכוונת התוספות ועיין בתוס' כריתות ד"ה כגון וכו' דלר' יוחנן דמוקים בנפח שנו צריך לומר נמי דס"ל כר"י בחדא וכר"ש בחדא באופן אחר ע"ש. ולדרך רש"י ניחא בפשיטות סוגיא דס"פ ספק אכל דה"ל משאצ"ל ולא ה"ל קלקול הילכך חייב לר"י ופטור לר"ש וסוגיא דפ' כל כתבי בהריגת המזיקין דה"ל נמי תיקון וכגון שצריך לכלבו ולר"ש פטור משום משאצ"ל ולדעת רבנו דחובל תולדה דדש וכן לדעת רש"י דה"ל צובע א"כ אין ענין להריגת המזיקין לחובל וניחא בפשיטות. השיטה שנייה שיטת התוס' בד"ה ר"ש הנזכר דכל מה שהוא אינו צריך לאותו צורך שהיה במשכן מקרי משאצ"ל אמנם במקלקלין בעינן לגופו ולגופה ולהכי נקיט במתני' קורע ע"מ לתפור ובכל המקלקלין ע"מ לתקן דה"ל לגופו ולגופה אבל הסותר וצריך לעצים או הקורע וצריך למטלית דה"ל לגופו גרידא פטור לדעת התוס' והטעם כנ"ל דבהכרח להכי אהני כללא דכל המקלקלין פטורים דאפי' צריך לגופו פטור לר"ש אבל לר' יהודה בלגופו גרידא סגי אלא דהחופר גומא פטור משום דה"ל משאצ"ל ומקלקל כנז' ובהכרח בשארי מלאכות דסגי לר"ש בלגופו גרידא אע"ג דלא הוה ממש דומיא דמשכן מדפריך בגמ' פשיטא ומשני מהו דתימא עד דהוה לגופו ולגופה אלמא דס"ד אמינא דבעינן לגופו ולגופה דומיא דמשכן. אמנם אנכי לא ידעתי אטו לא היה במשכן הוצאה דומיא דמר לחפור בו שהרי היו מוציאין מחטין וצינורות לארוג בו וכן כל כלי אומנות ואולי ס"ל להתוס' כיון דילפינן הוצאה מקרא דויעבירו קול במחנה וגו' והמלאכה היתה דים וגו' ויכלא העם מהביא דפשטא דקרא בנדבת דברים שנעשה מהם המשכן שהיה די משא"כ כלי המלאכה דעדיין לא נגמר מלאכת המשכן והיו עדיין צריכים לכלי מלאכה אמנם אין זה הכרע דאפשר שהתנדבו ג"כ כלי מלאכה עד שהיה די והותר. וקשה נמי לשיטה זו ממ"ש שהתוס' בפ' כלל גדול דזומר ואין צריך לעצים אין עליו שם מלאכה כלל וא"כ אי ס"ד דכל משאצ"ל לא הוה דומי' דמשכן א"כ בדין הוא שיהיה מותר ולא פטור וכנ"ל.