מרכבת המשנה (חעלמא) - א לד

קלקול לגבי דם שמוציא ומקלקלו שעד עתה היה בו נשמה והוא ממיתו. אמנם אין זה קלקול דאע"ג דמקלקל לגבי דם מתקן הוא את הדם לגבי כלב שקודם הוצאה לא היה ראוי לכלב ועתה ראוי וכיון דניחא ליה להמית הדם כדי שיהיה ראוי לכלב חשוב תיקון לר"י והיינו מ"ש רש"י דאע"פ דמקלקל הוא אצל מלאכה (ר"ל שממית הדם) מתקן הוא אצל אחרים ר"ל לגבי כלב. משא"כ בחופר גומא דאין המלאכה נטילת העפר ובעפר אלא המלאכה היא בגומא הנשארת וכיון שהגומא עצמה לא ניחא לי' לשום דבר ואין בה תיקון אלא קלקול פטור. משא"כ למשל החותך אצבע יתירה מגוף האדם פטור לר"י דכיון דאין המלאכה בגוף האדם אלא בנטילת נשמה מן האצבע הילכך מה שמתקן גוף האדם לא חשיב תיקון במלאכה והוא מקלקל האצבע יתירה שאינו צריך לה כלום וחשיב קלקול בגוף המלאכה אלא שאם צריך האצבע יתירה לכלבו חשיב תיקון דומיא דדם לכלבו. וכה"ג נמי בחובל לרפואה ומוציא דם רע מתוך הגוף ואיננו צריך לדם הרע לכלבו נמי חשיב קלקול לר"י שמקלקל גוף המלאכה וה"ל דומיא דחופר גומא דאע"ג דמתקן הוא את העפר דחזי לתשמיש מ"מ כיון שמקלקל בגוף המלאכה שהוא הגומא פטור. דכה"ג בחובל נהפוך הוא כיון דהמלאכה בדם ובאצבע יתירה ה"ל מקלקל אע"פ שמתקן הגוף וזה ברור. וכה"ג גבי הבערה שהוא מבעיר העצים ועושה מהם גחלים לקדרתו או שעושה ממנו אפר וצריך לאפרו אע"פ שהוא מקלקל העצים כיון דאין המלאכה בעצים אלא במה שנעשו גחלים ואפר והרי הגחלים ואפר הם תיקון לגביה חשיב לר"י מתקן מה שא"כ במבעיר דרך משל ביתד מלובן ועושה נקב בתוך העץ לעשות בו בית קיבול או באופן אחר שיוציא בליטה מן העץ ומבעירו כדי שישאר העץ חלק כיון שאין המלאכה בעץ אלא בחלק הנבער מה שהוא מתקן העץ ועושאו בית קיבול או חלק לא חשיב תיקון הואיל שמקלקל את החלק הנבער ואינו עושה בו תיקון היכא שאינו צריך לאפרו של חלק הנבער מש"ה חשיב קלקול לר"י ופטור. ובזה תבין דהיינו מה דקאר"י גבי מילה מה לי מתקן כלי וכו' דר"ל דאע"ג דהתם אין בו משום חובל כיון שאינו צריך לחתיכת מילה הנחתכת שהיא גוף המלאכה לענין חבלה מ"מ חייב משום תיקון מילה הנשארת ומשום מכה בפטיש דענין מכה בפטיש הוא שמסיר הדבר ומתקן הנשאר וכה"ג במשלים הנ"ל דמוציא דם לרפואה וחותך אצבע יתירה וכה"ג אי הוה חשיב תיקון גברא היה חייב משום מכה בפטיש ואם התרו בו משום חובל פטור וכה"ג במבעיר לעשות נקב חיוב משום מכה בפטיש ולעשות חלק משום מחתך והבן זה מאד. אמנם גבי הבערת בת כהן דאין כאן שום תיקון דהרי מפסיד את הגוף לגמרי הוכרח לומר דהחיוב משום מבשל פתילה והבן זה. וכל זה לר"י דס"ל משאצ"ל חייב בכל המלאכות אלא דמקלקלין פטורים הילכך גבי חובל ומבעיר בצריך לכלבו ולאפרו דה"ל תיקון בגוף המלאכה חייב. ובמוציא דם לרפואה ומבעיר דבר המכאיבו ואין צריך לכלבו ולאפרו פטור. אבל לר"ש דס"ל בכל המלאכות דלאו מקלקלין משאצ"ל פטור א"ם ע"כ במקלקלין אפילו צריך לקלקל כמו הסותר וצריך לפרצה נמי פטור דאי באינו צריך לפרצה בלא"ה פטור משום משאצ"ל וע"כ אהני לן כללא דכל המקלקלין פטורים לפטור אפילו בצריך לפרצה והיינו מ"ש רש"י אין לך חובל ומבעיר שאינו מקלקל וכו' ולא כ' שאין לך חובל ומבעיר שאינו משאצ"ל אלא ודאי דצריך לכלבו ולאפרו חשיב משצ"ל אלא דיש לפוטרו מתורת מקלקל. ומ"ש רש"י ומה שהוא מתקן אצל אחרים לר"ש לא חשיב דהא משאצ"ל היא וכו' לאו למימרא דחשיב משאצ"ל אלא ה"ק דמה שמתקן אצל אחרים לר"ש לא חשיב תיקון וחשיב מלאכת תיקון שאצ"ל דכיון דכל מלאכת קלקול משאצ"ל ע"כ אהני לן כללא דכל המקלקלין פטורים דאפילו צריך לגופו בשביל אחרים פטור ובשלמא בשאר מקלקלין משכחת ליה סותר ע"מ לתקן משא"כ בחובל ומבעיר דלא משכחת כה"ג אי ס"ד דמקלקל בהו פטור אין לך חובל ומבעיר לחיוב. (ובהכי ניחא לדרך רש"י קושיית התוס' הנ"ל מקורע למרמי אימתא דאע"ג דכה"ג בשאר מלאכות חשיב משצ"ל דלא שייך ברצונו לא באה לו אפ"ה פטור מתורת מקלקל) אלא ודאי לר"ש חייב מקלקל בחבורה והבערה ודמי לשאר מלאכות דלאו מקלקלין ומיהו בעינן שיהי' משצ"ל כמו בצריך לכלבו ואפרו דאפילו באין צריך לכלבו ואפרו אלא שחובל להוציא דם רע או חותך אצבע יתירה נמי חייב דומיא דמילה וכה"ג במבעיר דבר קלקול כמו מפתח שנסתם ודמיונות הנז' נמי חייב והנך אע"ג דחשיב לר"י מקלקל לא חשיב לר"ש משאצ"ל כיון שצריך לגופו בדבר שעושה בו מלאכה ומתקן הנשאר דומיא דזורה ובורר פמה"א שעיקר המלאכה בנטילת הפסולת ואפ"ה חייב וחשיב משצ"ל מה שמתקן האוכל (ולר"י לא חשיב זורה ובורר מקלקל שהרי אינו מקלקל הפסולת) תדע דרש"י מפרש דכבוי והוצאת המת חשיב משאצ"ל הואיל שרוצה היה שלא היה בעולם ולא קמפרש משום דהחלק שמכבה מן הפתילה אינו צריך לו שכבר נעשה אפר וגם אינו צריך למת בר"ה ואין לו הנאה אלא מחלק הפתילה שעדיין לא נבער ולא כיבה אותו ונהנה רק מן הבית שהיה בו המת א"ו דמשום הא חשיב משצ"ל אי לאו דברצונו הי' שלא באה לעולם ואין כאן אלא סילוק ההיזק לגבי פתילה הנותרת והבית ומש"ה חשיב משאצ"ל. ולפמ"ש שפיר משכחת ליה פלוגתא דר"י ור"ש במקלקל בחבורה והבערה ואין צריך לכלבו ולאפרו כגון שחובל לרפואה ודמיונות הנז' דמקרי משצ"ל ומתורצים כל הקושיות הנז' עוד הקשו התוס' בפ' האורג לפרש"י דכיון דר' יוחנן כר"י אמאי קאמר ליה פוק תני לברא משום דתני כר"ש. ולזה תירצו התוס' דר' יוחנן אליביה דר"ש וצריך לכלבו ולאפרו חשיב תיקון קצת ור"י פוטר ועיין במהרש"א שהקשה דל"ל להתוס' לחדש דר"י פליג בצריך לכלבו ולאפרו ותירץ משום דבכמה סוגיות משמע דפליגי ר"י ור"ש במקלקל בחבורה ודוחק לאוקים כל הנהו סוגיות שלא אליבי' דר"י והניח בצ"ע. ונראה בכוונתו שהניח בצ"ע משום דאין זה דוחק לאוקים כל הנך סוגיות דלא כר' יוחנן וכיוצא בזה אוקמו התוס' בב"ק כל הנך סוגיות דלא כר' אבהו ע"ש. ומה שנ"ל פשוט ביישוב קושיית המהרש"א דהתוס' פ' הנחנקין הקשו על פרש"י דכיון דצריך לכלבו ולאפרו חשיב תיקון גמור