מרכבת המשנה (חעלמא) - א לב

זה ע"ג זה ובזה נתבארו דברי התוס' דשם. ודעת לנבון נקל דהסותר כדי לבנות כתבניתו ממש מאותן עצים משכחת לי' שהבנין הראשון היה חלש ומתכוון לחזקו ואז מקרי סותר ע"מ לתקן אבל אם אינו מחזקו וסותר כדי לבנות כבתחלה ממש בלי שום שנוי ובלי שום עילוי ה"ל פעולת ריק והפוכי מטרתא ל"ל. ולא משכחת לי' אלא בסותר ע"מ לבנות שלא במקומו א"נ אפילו במקומו באחד מן המתלמדים במלאכת הבנין רוצה להראות בקיאותו שיוכל לכוון לחזור ולבנות כתבניתו. ולפ"ז פשוט מאד דהסותר כדי לתקן לא ניחא ליה בבנין הראשון ר"ל במה שהונחו זעג"ז כנ"ל וה"ה בסותר ע"מ לבנות שלא במקומו אבל הסותר ע"מ לבנות כבתחלה במקומו ודאי ניחא לי' במה שהונח זעג"ז דהא כל מגמתו להראות שיהיה הבנין השני כבראשונה. ולפ"ז התוס' דהקשו אמאי פטור בודאי אין כוונתם על הסותר לבנות כבתחלה שלא במקומו דהיינו טעמא דפטור משום דבעינן במקומו אלא קושייתם היכי דה"ל במקומו דכיון דכל מגמתו לעשות כתבנית הראשון הרי ניחא ליה מה שהי' בנוי שם ומונח זעג"ז ואפ"ה פטור כנ"ל וקשה אמאי דהא כה"ג משצ"ל לדעת רש"י דהא צריך למלאכת סתירה זו ורוצה הוא שיהיה בעולם סתירה שקדמתו בנין. עוד הקשו התוס' מקורע למרמי אימתא דהתם צריך למלאכה ורוצה הוא שיהי' בעולם בגד שלם שיקרענה וכתבו ואין לומר דלא ניחא ליה שיצטרך למרמי אימתא א"נ מפיס מורסא וכו' ומהר"ם הביא עוד גירסא א"כ המפיס מורסא וכו' ע"ש והנה לפי הגירסא א"נ צריך לפרש דה"ק התוס' ואין לומר דלא ניחא וכו' דזה ודאי אינו דודאי ניחא לי' אע"פ שהקניטוהו כעת והוצרך למרמי אימתא מדוחק מ"מ יהא נמשך לו מזה תועלת להבא שיכבדוהו ביותר. אמנם לפי גי' א"כ צריך להמשיך דברי התוס' דמעיקרא לא קשה להו ממפיס מורסא וכו' אלא דא"ת סברא זו דלא ניחא לי' וכו' וכה"ג מקרי משאצ"ל א"כ קשה ממפיס מורסא וכו'. וי"ל לפמ"ש הרשב"א בש"ש בסוגיין דהוצאת המת וצידת נחש וכיבוי מקרי משאצ"ל לפי שאין לו הנאה מגוף המלאכה דהיינו מן הוצאה וצידה וכבוי אלא ההנאה מניעת ההיזק שהיא טומאת הבית ונשיכת הנחש והפסד הפתילה ולא דמי לעושה פחם שצריך להדליק ולכבות והכבוי בעצמו הוא התיקון וא"ת תופר יריע' שנפל בו דרנא יהא פטור שברצונו לא נפל בו דרנא ולא היה צריך לעשות מלאכה וי"ל דמ"מ כיון שנפל בו דרנא צריך הוא למלאכה ונהנה הוא ממנה והרי הוא כתולש מן המחובר שברצונו לא היה מחובר ואינו צריך שיהיה מחובר כדי שיתלוש ואעפ"כ מאחר שהוא מחובר צריך הוא שיתלוש ונהנה ממנה וה"ל משצ"ל ע"כ. פי' לדבריו דיש ג' מיני מלאכות בעולם מלאכות תיקון ומלאכות קלקול ומלאכה שאינה לא תיקון ולא קלקול אלא מבטל הקלקול ובמלאכת תיקון ד"ה חייב ובקלקול ד"ה פטור כי פליגי במבטל הקלקול דהיינו משאצ"ל כיון שאינו נהנה דאין כאן תיקון. אך דהיה קשה דאכתי הוצאת המת יהיה חשוב תיקון כיון שמבטל הקלקול ומחזי' הדבר לקדמותו ומ"ש מתופר בגד קרוע דחשיב תיקון כשמחזיר הדבר לקדמותו. לזה הסביר דכל דבר שהוא תיקון כמו בגד שלם כשנקרע נתבטל ההנאה והתיקון הילכך כשחוזר ותופרו חשוב תיקון חדש והנאה. אבל הוצאת המת שקודם שהי' אין כאן הנאה ואח"כ נולד קלקול כשמבטל הקלקול חוזר הדבר לקדמותו ואין כאן הנאה. ולפ"ז הכל כברייתו דהבגד הוא תיקון ואחר הקלקול מחזיר לקדמותו חשיב תיקון וה"ל כמו תולש דבר מחובר שהתלישה הוא תיקון ראשון משא"כ בהוצאת המת שמחזיר דבר לקדמותו ואין כאן תיקון. ובזה מבואר המשך התוס' דמעיקרא לא קשה להו ממפיס מורסא וכו' די"ל כיון שעדיין לא נתרפא המורסא אלא עושה לו פה חשיב תיקון דלפי מה שהיא השתא מטיא לי' הנאה אך לפי מה דמשני דהקורע למרמי אימתא אע"ג דמטי לי' השתא הנאה חשיב משאצ"ל שפיר קשה להו. ויותר נוח בכוונת התוס' דמעיקרא ס"ד לחלק דהוצאת המת וצידת נחש וכיבוי מחזיר הדבר לקדמותו ומבטל הקלקול שהוא הטומאה ומרוצת הנחש וקלקול הפתילה. משא"כ המפיס מורסא וקורע בגד שנפל בו דרנא ותופר בגד קרוע שהרי איננו מבטל הקלקול שעדיין יש המורסא ונקב הדרנא במקומו והבגד נשאר קרוע אלא שצריך לתפרו ופנים חדשות בא לכאן שעושה פה וקורעו ותופרו ולא שייך לומר ברצונו היה שלא היה העור סתום אלא היה פה וברצונו שלא היה שלם אלא קרוע וברצונו שהיה תפור אלא ה"ל הלואי בדבר אחר דהיינו הלואי שלא הי' מורסא ודרנא והלואי שלא הי' נקרע מה שאיננו עושה עתה ההפך הילכך לא מקרי משאצ"ל. אלא דלפי מה שתירצו דאמרינן הלואי בדבר אחר הלואי שלא יצטרך למרמי אימתא אע"ג דהשתא לא מתקן מה שהקניטוהו לשעבר אלא מתקן להבא לזה שפיר קשה ממפיס מורסא וכו' דהא הקורע למרמי אימתא לא הוה עבודת סילוק אלא עבודת מתנה צריך למלאכה שיהי' בעולם שאיננו מבטל קלקול העבר ומתקן להבא בפנים חדשות כמ"ש. ועיין בתוס' חגיגה ד"י בד"ה מלאכת דהתם אחזו קושייתם תכף מקורע בגד שנפל בו דרנא וסותר ע"מ לבנות במקומו הדומה לו דעליה דחופר גומא קאי דלא שייך לומר ברצונו שלא היה כאן עפר ולא היה צריך לפנותו ומוכרח לומר ברצונו שלא יצטרך לעשות גומא שיהיה לו עפר אחר דה"ל הלואי בדבר אחר לזה הוקשה להו מקורע וסותר. ומה שסיימו התוס' התם וקורע באבלו ולמרמי אימתא כוונתם דגם מהנהו מוכח דאמרינן הלואי בדבר אחר דומיא דגומא וקשה עלייהו ג"כ מקורע דדרנא וסותר לתקן ע"ש. וראיתי למגיני שלמה שהתאמץ להפך בזכותו של רש"י ומחלק בין מידי דלא איכפת ליה שיחזור הדבר לקדמותו ע"ש שהאריך בסברות קלושות ולמה לא נאמר דקורע בחמתו למרמי אימתא ניחא לי' שיהי' הבגד קרוע שיהי' ההפסד קיים ויהיה אימה דאם יחזור לקדמותו אין כאן אימה ויחזור המזיק לקדמותו כמו גבי כבוי והוצאת המת. ולמה נאמר דעביד כי כיסתא מקרי סילוק המזיק ואיכא דניחא לי' טפי בבגד מנוקב מעביד כי כיסתא דמגנייא טפי. ומה בין מפיס מורסא דמקרי מזיק חדש ובין כבוי דגם הוא בכל רגע בחלק אחר. וכן הוצאת המת בכל רגע טומאה אחרת למי שיבא באהל. ויותר תמוה מה דס"ד דתופר בגד קרוע ה"ל משאצ"ל ולפי דמיונות האלו המקטיר להנצל מריח רע