מרכבת המשנה (חעלמא) - א לא

פ"ר. אלא דיש לפקפק הואיל דאעפ"כ השתא ניחא לי' לשמור הבית ע"י נעילה ומתכוון לנעול חשיב פ"ר משא"כ גבי גרירת ספסל דלא ניחא לי' לטלטל דוקא ע"י גרירא אלא כוונתו להעביר ויש ליישב) המורם מזה דמבואר ההבדל שבין פ"ר לדשא"מ ומבואר נמי ההבדל שבין משאצ"ל ופ"ר דכל פ"ר ה"ל כאלו מתכוון לעשות המלאכה דהיינו טעמי' דפ"ר כמ"ש אמנם אינו חייב לדעת ר"ש אא"כ דהוה משצ"ל. משא"כ במשאצ"ל אע"ג דהוא מתכוון ממש כיון דאצ"ל פוטר ר"ש. איברא לכאורה קשה דכל דשא"מ אע"ג דהוה פ"ר בהכרח אינו צריך לגופו דאלו היה צריך הי' מתכוון. ובאמת אין זה קושי' ויבואר בשלמות אחרי אשר נרחיב הדבור בענין משאצ"ל. ועתה נבאר ענין משאצ"ל. וראיתי לקדמונינו ז"ל בזה ארבע שיטות. השיטה הראשונה לרש"י דמפרש בפ' המצניע דהמוציא את המת מקרי משאצ"ל לפי שברצונו לא באה לו ורוצה הי' שלא הי' בעולם ע"ש. והתוס' שם דצ"ד בד"ה ר"ש וכו' הקשו עליו דא"כ סותר ע"מ לבנות כבתחלה היכא דאין הבנין האחרון יותר טוב מן הראשון דקיי"ל דפטור לר"ש וה"ל מלתא שברצונו שיהי' בעולם ואפ"ה פטור ומקרי משאצ"ל. ובס' מגיני שלמה כתב על דברי התוס' הללו ואני בעניותי לא ראיתי שום דיוק וכו' ותמצית דבריו דאע"ג דמוכרח בפ' במה מדליקין דלר"ש פטור בסותר ע"מ לבנות במקומו מדלא מוקים דר' יוסי כר"ש היינו בסותר דומיא דמכבה כחס על הפתילה שלא תשרף וה"נ בסותר בנין שנתקלקל וחס שלא יפול וישתברו האבנים לזה סותרו כדי לבנותו אח"כ מאותן אבנים דהוה ממש דומיא דכחס על הפתילה אבל בסותר כדי לבנות כבתחלה דלא חייס על בנין שנתקלקל מחייב ר"ש דומי' דלעשות פחם אע"ג דלא דמי לגמרי כבר הקשו התוס' שם ותירצו וגם רש"י ז"ל מודה בזה ע"כ. ואין דבריו ברורים. ואיפכא מסתברא דאם חס על בנין שנתקלקל ועתיד ליפול. כשחוזר ובונהו ה"ל סותר ע"מ לתקן שהרי עושאו יותר חזק ולא דמי לחס על הפתילה שאין הדלקה שניה יותר טובה מהדלקה ראשונה משא"כ בסותר סתם בנין ע"מ לבנות כבתחלה אין כאן תיקון ולא דמי למכבה לעשות פחם שהדלקה שנייה טובה מן הראשונה דהא ודאי היכא דמכבה ע"מ להדליק כבתחלה פטור ושפיר מוכרח מהסוגיא הנ"ל דכבוי להדליק כבתחלה וסותר ע"מ לבנות כבתחלה פטור לר"ש מדלא מוקים דר' יוסי כר"ש ומהרש"א כ' ויש לעיי' בזה וכו' ע"ש ונוראות נפלאתי על מה שתירץ דמהקמת המשכן לא ילפינן כלום היאך סותר במקומו דברי הגמ' ע"מ לבנות בנין רעוע ובגמ' אמרו בהדיא רבה מכדי כל מלאכות ילפינן ממשכן והתם כסותר ע"מ לבנות שלא במקומו דמי הרי דילפינן מהקמת המשכן וגם המתרץ א"ל שאני התם כיון דכתיב ע"פ ד' יחנו כבמקומו דמי אלמא דילפינן מהקמת המשכן ואי לאו כבמקומו דמי היינו מחייבים שלא במקומו. וגם קושייתו לק"מ דכי היכי דמשני בגמ' כיון דכתיב ע"פ ד' יחנו כבמקומו דמי מהאי טעמא נמי ה"ל סותר ע"מ לתקן דאין לך קלקול גדול מזה שע"פ הדיבור כל המשכן עומד שלא במקומו הראוי לו וסותרו ע"מ לתקן ולהעמידו במקום כשרותו. ומ"ש ונאדו התוס' וכו' לפי דרכנו לא נאדו התוס' מפירושם דהתם דגם הכא ס"ל להתוס' כפי מסקנא דהתם דילפינן סותר מסתירה דהקמת המשכן וגם התם ס"ל כפי מסקנא דהכא דדוקא דומיא דמשכן דהיה תיקון בהקמה שנייה ע"פ הדיבור אבל סותר ע"מ לבנות כבתחלה לא הוה דומי' דמשכן. והרש"ל כתב וז"ל ולעיל בשמעתתא דכחס על הפתילה כתבו התוס' בענין אחר ע"כ. ולפמ"ש הכל סובב על אופן אחד זולת דיש כאן קושיא אחרת ואפשר שנתכוון לה הרש"ל. דהרי התם הקשו התוס' דלא משכחת לי' סותר דניחא לי' במאי שהיה בנוי ואפילו סותר ע"מ לתקן ה"ל משאצ"ל אלא דילפינן מהקמת המשכן דלא בעינן בסותר משצ"ל והאיך כתבו התוס' כאן דבסותר ע"מ לבנות כבתחלה רוצה שיהיה בעולם. ותו קשה דלפמ"ש דסותר ע"מ לבנות כבתחלה לא הוה דומיא דמשכן דלמא להכי פטור אע"ג שרוצה שיהיה בעולם. מיהו לזה י"ל דלפי מה דס"ד דהתוס' דרוצה שיהיה בעולם וה"ל משצ"ל אע"ג דלא אשכחן במשכן דכוותי' בדין הוא דלחייב דומיא דמכבה לעשות פחם דניליף סותר ממכבה כי היכי דר"י יליף נמי מכבה כחס על הפתילה דחייב מסותר אע"ג דלא אשכחן מכבה דכוותי' במשכן אבל קושיא ראשונה בודאי קשה ואין מספיק לזה דחיית הרש"ל דשיטות התוס' חלוקים דאכתי היאך אפשר לומר דהתוס' דהכא ס"ל דסותר ניחא לי' שיהי' בנוי מעולם דהא לא משכחת כה"ג. ואין לומר דמשכחת ליה כגון שעד שעת הסתירה היה צריך לבנין ההוא ועתה הוא שאינו צריך לבנין וסותרו כדי לבנותו דא"כ כה"ג כחס על הפתילה אמאי פטור דמשכחת לי' נמי שהיה צריך עד עתה לאור הנר וככלות לו הצורך חס על הפתילה אלא ודאי צ"ל כיון דסוף סוף השתא בשעת הכיבוי ניחא לי' שלא הי' דולק מקרי משאצ"ל ה"נ כיון דבשעת סתירה ניחא לי' שלא הי' בנוי ה"ל משאצ"ל ופטור ושאני סותר ע"מ לתקן דה"ל דומיא דמשכן וגלי קרא. ויש ליישב אחרי שנבאר דברי התוס' בפ' במה מדליקין דקשה דלכאורה נראים דבריהם כסותרים זא"ז דמעיקרא כתבו בפשיטות דר"ש אינו מחייב בסותר אא"כ במקום שע"י סתירה יש תיקון בבנין אחרון יותר משלא היה בנין ראשון מעולם וכו' ואח"כ כתבו וא"ת וכו' סותר לא משכחת שיהי' מתקן וכו' יותר משלא היה בנוי שם מעולם וכו' והעלו וי"ל וכו' אבל סותר וכו' שאינו מתקן וכו' יותר משלא היה בנוי שם מעולם. הלא דבר הוא. לכן נראה דודאי לפעמים משכחת דניחא ליה בשעת סתירה בבנין הראשון כגון שסותר כדי לבנות כבתחלה ממש מאותן עצים ועל תמונה זו באורך ורוחב וגובה וכתבניתו ממש שהרי הוא צריך לכל מלאכת הנגרות והחריצין והמקשרות במקצעות כדי שבבנין השני יחזור ויתקע כל עץ ועץ על מקומו הראשון. והיינו מ"ש התו' בפשיטות דר"ש אינו מחייב אא"כ במקום שע"י סתירה וכו' יותר משלא הי' בנין ראשון וכו' ואח"כ הקשו התוס' דנהי דמשכחת דניחא לי' בבנין הראשון וכל מלאכת הנגרות שלו אכתי לא משכחת דניחא לי' שהי' בנוי שם וכו' פי' מה שנבנה והושם עץ ע"ג עץ מחובר בבנין ולזה תירצו דאע"ג דכה"ג לא משכחת מ"מ חייב היכא דניחא לי' במלאכ' הנגרות אע"ג דלא ניחא לי' מה שהי' בנוי ומונח