מרכבת המשנה (חעלמא) - א כו

יליד בית אלא מקנת כסף ומר אהינא גאון חולק בזה דס"ל דכל שנולד ברשותו אע"פ שלא נתעבר חשוב יליד ביתו והא דקתני לקח שפחה מעוברת לא איירי שלקח אותה ואת עוברה אלא שלקח שפחה מעוברת בלא עוברה ואח"כ כשילדה לקח עוברה דכה"ג לא הוה יליד בית אלא מקנת כסף ואפ"ה נימול לשמונה הואיל שהשפחה היתה ברשותו כשילדה ועיי' פ' כ"ז מה' מכירה ה"ז האומר לחבירו שפחה מעוברת אני מוכר לך מכר לו את הולד וכו' משמע דאם מכר לו שפחה סתם לא קנה עוברה ובהכי ניחא הא דלא גריס בשאלתות כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה שנדחק בו רש"י ולפמ"ש פשוט דמפרש כפי פי' מר אהינא גאון דנמצא כל שלקח העובר ונולד ברשותו יליד בית מיקרי ולא מקנת כסף. ופשוט הוא דמלתא דר' ירמי' בלוקח שפחה לעוברה מתפרש לדעת מר אהינא גאון אפילו בלוקח שפחה מעוברת לעוברה ולדעת בה"ג בלוקח שפחה ריקנית לעוברה ואח"כ נתעברה דאל"כ לא חשיב יליד בית ולדעת מר אהינא גאון הא דנקיט לקח שפחה ונתעברה אצלו וילדה זהו יליד בית לאו דוקא אלא אפילו לקח שפחה ועוברה עמה. ובזה תבין מ"ש רבנו לקמן ה"ד כיצד לקח שפחה ולקח עוברה עמה דלא כמו שנדחק הכ"מ אלא כוונת רבנו לומר דכה"ג נמי חשיב מקנת כסף הואיל שקנה העובר אע"פ שנולד ברשותו וכדעת בה"ג ולאפוקי מדעת מר אהינא גאון. ועיי' בהשגות לקמן ה"י ותירוץ הכ"מ כאן דחוק מאד אבל לכאורה לק"מ דכיון שכתב רבנו דיליד בית שנימול לשמנה וילדה ואח"כ טבלה אינו דוחה שבת כ"ש מקנת כסף שנימול לשמנה וילדה ואח"כ טבלה דאינו דוחה שבת. אמנם אחר העיון לא צריכנא לכל זה דודאי פשוט בכוונת רבנו דהיכא דלקח שפחה ועוברה עמה דה"ל מקנת כסף הנימול לשמנה היינו דוקא היכא דטבלה ואח"כ ילדה אבל בילדה ואח"כ טבלה נימול לא' וכן משמעות לשון בה"ג הנ"ל אפילו אליבא דרבנן דקיי"ל כוותייהו דיליד בית נימול לשמונה אע"ג דילדה ואח"כ טבלה וההפרש ביניהם פשוט דכיון דבלקח שפחה ריקנית על מנת שלא להטבילה הוה הולד יליד בית אלא שהואיל שאין אמו בכלל שפחות ישראל חשיב כמקנת כסף וכאלו אחר שנולד קנאו אך אם אח"כ לאחר שילדה טבלה איגלי מלתא למפרע דהיא בכלל שפחות ישראל ומיקרי יליד בית ונימול לשמונה משא"כ בלקח שפחה ועוברה דהרי הוא מקנת כסף באמת אלא דאהני לי' מה שקנה אמו קודם שנולד להיות חשוב כיליד בית הילכך דוקא כשטבלה קודם שנולד הוא דחשיב קניית אמו משא"כ כשטבלה אחר שילדה דכבר הוא מקנת כסף כשנולד וחייב לימול תכף אין סברא דטבילת אמו אח"כ תעשנו למפרע יליד בית דהא דביליד בית מהני טבילה למפרע משום דכשנולד הוא יליד בית בעצם אלא דמה שלא טבלה אמו מונעתו לימול בשמנה דעדיין איננה בכלל שפחות ישראל וכשתטבול הוית למפרע שפחת ישראל משעת קנין כיון שעינינו רואות שקנאה על מנת להטבילה והרי טבלה וממילא הוה יליד בית אבל בלקח שפחה מעוברת ה"ל תכף מקנת כסף אע"פ שדעתו להטבילה ולא מהני לי' קניית האם לעשותו כיליד בית אלא לאחר שתטבול קודם שתלד מקמי' דהוה לי' מקנת כסף ובזה מתורץ השגת הראב"ד לגמרי דשפיר כתב רבנו חוץ מיליד בית דלא משכחת לי' מקנת כסף נימול לח' אא"כ טבלה קודם לידה וזה ברור ונכון. וכ"ש אם נפרש מ"ש רבנו ואם טבלה אמו אחר שילדה דקאי דוקא היכא שלקחה על מנת להטבילה דניחא טפי דמש"ה חשיב למפרע יליד בית אבל לא מהני לעשות מקנת כסף למפרע כיליד בית

שם ה"ו לקח עבד גדול וכו' עיין לקמן סוף פ' ך' מה' שבת ובמ"ש שם

. שם ה"י חוץ מיליד בית וכו' עיין בהשגות ובמ"ש לעיל ה"ג. פרק ב

ה"ח מקום שדרכן להרחיץ את הקטן וכו' עיין בהשגות ובכ"מ תשובות חכמי לוניל ועיין לקמן פ"ב מה' שבת הי"ד במ"מ שם ובמ"ש שם: הלכות שבת פרק א

א להיות שזה הפרק מדבר בשרשים הכוללים כל המלאכות והוא מפתח גדול לכל הלכות שבת שרובם ככלם נתלים בדיני דבר שאינו מתכוין ופסיק רישא ומלאכה שאינה צריכה לגופו ומתעסק ומקלקל. ולא רבים יחכמו בשרשים אלו המתפשטים ברוחב ים התלמוד ומפוזרים בקצוות הש"ס והם כהרהרים התלויים בשערה:. ואף בפירוש פשט המלות להבין הדברים לאישורן מה זאת דשא"מ ופ"ר ומה זאת משאצ"ל ומהו ההבדל ביניהם ומהו ההבדל שבין דשא"מ ובין מתעסק ומה בין פ"ר ובין משאצ"ל ומה בין משאצ"ל ובין מקלקל יש מבוכה גדולה וננעלו שערי בינה. ולא לבד בפנינו דור אחרון שנסתמו ממנו מעיינות החכמה. כי גם גדולי הראשונים נתחבטו בזה וכל אחד פונה לדרכו כמ"ש לפנים ופעמים רבות תראה לבעלי תוס' מסתפקים באיזה ענין אם הוא נקרא פ"ר או לא ואם הוא דשא"מ או משאצ"ל עיין בתוס' יומא דל"ד ע"ב ד"ה ה"מ בצירוף וכו' ובמקומות אחרים רבים. ואנכי הרואה ראיתי שרבנו נטה מדרך בעלי תוס' בכמה מקומות ונתתי על לבי לדרוש ולחקור אי זה דרך ישכון אור פי' רבנו ז"ל וליישב הרבה מקומות קשים ההבנה שבספרו בענינים הכוללים הללו. ויגעתי ומצאתי ת"ל דרך סלולה ומעוזקת נחמד למשכיל ואדברה נגד מלכים