מרכבת המשנה (חעלמא) - א כה

פרק י"א

היא כל הברכות וכו' עיי' בהשגות ובכ"מ נדחק ונלענ"ד ליישב אחר שנעורר בהאי כללא דכייל רבנו דבפ"א מה' ברכות ה"ד כתב נמצאו כל הברכות כלן ג' מיני' ברכות הנייה וברכות המצות וברכות הודאה וכו' וכיון שהוציא רבנו מן הכלל ברכות הפירות והדומה לו דהיינו ברכות הנייה וגם הוציא מן הכלל ברכות המצוה וגם הוציא מן הכלל ברכות הודאה הרי יצאו מן הכלל כל השלש מיני ברכות כפי החלוקה האמתית והאיך אמר כל הברכות וכו' וזה מפליא כל מעיין אמנם אחר העיון באו דברי רבנו בדקדוק שלא הוציא מן הכלל אלא ברכות הפירות והדומה לה מברכות הנייה דהיינו הברכות ראשונות וכו' משא"כ שארי ברכות הנייה דהיינו הברכות אחרונות ברכה מעין ג' וברכה ראשונה של ברכת המזון (שהשאר הם ברכה הסמוכה לחברתה) ואפילו ברכת בורא נפשות שמסיים בה רבנו בפי' המשנה ברוך אל חי העולמים. וכן לא הוציא מן הכלל אלא ברכות עשיית המצות אשר הם בלשון אקב"ו על וכו' משא"כ ברכות המצות שהם בלא לשון אקב"ו והם דרך שבח והודי' כמו ברכות פסוקי דזמרה לפניהן ולאחריהן דגם ישתבח היינו ברוך וכן ברכה אחרונה דהלל דיהללוך חשיב כמו ברוך (וכן מוכח מהאי סוגי' דבריך רחמנא דהאי פתא ודלא כמ"ש הכ"מ דודאי ישתבח וברכה אחרונה דהלל לא חשיבי ברכה הסמוכה לחבירתה ומש"ה הוציא רבנו מן הכלל ברכה אחרונ' של קריאת שמע שאיננה ברכה הסמוכה לחברתה) וברכה ראשונה של ק"ש שחרית וערבית וברכת ק"ש על המטה וברכת אשר קדש ידיד מבטן וברכה אחרונה של מגילה וב' ברכות מברכות הנישואין וברכת אירוסין שאע"פ שהיא בלשון אקב"ו אינה בכלל ברכות עשיית המצות שהרי אינו מברך אקב"ו לארש. וכן לא הוציא רבנו מן הכלל אלא הברכות שהם דרך שבח והודי' אשר מנאם לעיל פ"י שהם אינם דרך חיוב אבל ברכות הודאה שהם דרך חיוב פותח וחותם בברוך כמו ברכת מגן אברהם וקדוש והבדלה וברכת המעביר חבלי שינה שחייב ליטול ידיו שחרית וכן ברכת אשר יצר שחייב לבדוק עצמו וכן ברכת קדוש הלבנה אע"פ שמנאו רבנו לעיל פ"י מ"מ הוא בכלל ברכות הודאה שבחובה כאלו מקבל פני שכינה ומה שהוציא רבנו מן הכלל ברכת התורה אע"פ שהם בלא לשון אקב"ו אפשר דחשיב ברכת עשיית מצוה דלשון ונתן לנו את תורתו משמעותו שצונו לעסוק בתורה ויותר נ"ל להגיה כגון ברכת התורה ולא כמו שהוא בפנים ברכת ס"ת ויהי' כוונת רבנו ברכת אקב"ו לעסוק בדברי תורה והערב וכו' ובזה נסתלקה השגת הראב"ד

שם הט"ו וכן הוא מברך וכו' עיי' בהשגות והנה יפה השיב המ"ע במקום הזה ולא יפה תפס עליו הכ"מ במה שהשיב על השגה הראשונה. ועל השגה השני' נ"ל ליישב דברכת המגילה נתקנה על הקריאה על מקרא מגילה ולא לשמוע מקרא מגילה והטעם הואיל דקיי"ל הקורא את המגילה ולא השמיע לאזנו יצא דלא עדיפא מגילה מק"ש הילכך אע"פ דודאי יוצא נמי כששמע ולא קרא מ"מ מוטב לברך על עיקר המצוה משא"כ ברכת השופר נתקנה על השמיעה לשמוע קול שופר ולא נתקנה לתקוע בשופר משום דקיי"ל התוקע לתוך הבור ולתוך הדות ולא שמע לא יצא. הילכך בשופר דמברכין על השמיעה מברך בלמ"ד וכה"ג בנר חנוכה דהרואה מברך שתים מברך להדליק דלא סגי דלא שמע ולא הדליק משא"כ במגילה דמברכין על הקריאה אין מברכין לקרוא דהא סגי דלא קרא אלא שמע והא דמברכין על ההלל בלמ"ד אע"פ שמברכין על הקריאה משום שמחויבין השומעים לענות ראשי פרקים ולא סגי דלא קרא: הלכות מילה פרק א

ה"ג אחד עבד וכו' עיי' בהשגות ובכ"מ וראיתי בבה"ג וז"ל לקח שפחה ועוברה עמה זהו מקנת כסף שנימול לשמונה כיון דלא נתעברה אצלו עובר ברה מקנת כסף קרינא בי' לקח שפחה ונתעברה אצלו ואע"ג דלא טבלה זהו יליד בית הנימול לח' וכו' ואית דאמרי משום מר אהינא לקח שפחה וולדה עמה זהו מקנת כסף שנימול לא' לקח שפחה ונתעברה אצלו וילדה זהו יליד בית הנימול לח' אמר לך דוקא לקח שפחה וולדה עמה אבל לקח שפחה ועוברה עמה כיון דגבי' אתייליד אע"ג דלא נתעברה אצלו לאו מקנת כסף קרינא בי'. ומצאתי כתוב על הגליון בהא כל אפי שוים דכל שלא נתעברה אצלו לא חשיב יליד בית לא לא' ולא לשמונה כדקתני ת"ק בהדי' וכ"ש לר' חמא דבעי טפי דע"כ לר' חמא ילדה ואח"כ טבלה דקתני זהו יליד בית שנימול לא' בנתעברה אצלו כדקתני במלתא דת"ק דאלת"ה מה בין ילדה ואח"כ טבלה דהוה בכלל יליד בית שנימול לא' לר' חמא ובין שפחה ועוברה עמה דהוה בכלל מקנת כסף שנימול לח' א"כ הא דקאמר גאון הכא דלקח שפחה ועוברה עמה כיון דגבי' אתייליד וכו' מני לא ת"ק ולא ר' חמא. וצ"ל דה"ק דוקא שלקח שפחה וולדה עמה נקיט ת"ק דזוהי מקנת כסף שנימול לא' אבל לקח שפחה ועוברה עמה כיון דגבי' אתייליד אע"ג דלא נתעברה אצלו לאו מקנת כסף שנימול לא' הוא אלא שמקנת כסף שנימול לח' הוא וטעמי' דת"ק אתי לפרש ע"כ. ופי' משובש הוא והפשט פשוט דבה"ג מפרש הא דקאמר ת"ק לקח שפחה מעוברת ואח"כ ילדה זהו מקנת כסף דהיינו לקח שפחה ועוברה עמה ר"ל שלקח אותה ואת עוברה דאע"ג דאתייליד ברשותו כל שלא נתעבר ברשותו לא חשיב