מרכבת המשנה (חעלמא) - א רנב

שמא חזרו הב"ד וקידשו ר"ח אב דא"כ בהכרח היו הב"ד משלחין שלוחים שניים למקומות הרחוקים להודיע שנתעבר בטעות אלא ודאי דמקשה דניחוש שמא חסרוה לאב בסוף חדש אלול דעדיין לא מטו שלוחי' השניי' ומשני תרי ירחי חסרי קלא אית להו לב"ד פי' ויודעים הב"ד ע"פ חשבון שיהי' כך ומסתמא היו הב"ד מחסרין אב בקביעות וכיון דמטו שלוחי אלול ואדר ואמרו שעיברו ב"ד לאב ושבט מסתמא ידעו הב"ד שלא יהיו תרי ירחי חסרי והא דקאמר קלא אית לי' היינו לב"ד שהם בודאי משקיפין מראשית אחרית. ובהכי ניחא נמי לדרך רבנו הך סוגיא שבדי"ט ע"ב פיסקא על אלול וכו' שנדחקו רש"י ותוספות בביאור' ולדרך רבנו רווחא שמעתתא דפריך כיון דנפקא להו אאלול אתשרי למה להו דהא מימות עזרא ואילך מחסרין תמיד בקביעות. ומשני לא מצינו דלא איצטריך דלעולם שכיחי מלאים כנ"ל ומוכרחים הב"ד לחסר בקביעות אלול כדי שלא יראה הירח בליל כ"ח לתשרי הא איצטריך כגון שהי' בכל חדשי השנה עדי ראיי' לפי החשבון אין הרשות ביד ב"ד לחסר בקביעה אלול ומעברין אותו כ"ש היכא שבאמת יום הראי' בליל ל"א. ופריך והא מקלקלא ר"ה לבני הגולה ומוטב הי' לעשותו תמיד חסר משום תקנת בני הגולה ומשני מוטב וכו'. ולענין קושיית המפרש פ"ב ה"ט הנ"ל נראה דמפרש רבנו דאין מקדשין את החדש לאחר שנתעבר אלא דוקא בזמן שאין ב"ה קיים דליכא מוסף או בזמן שב"ה קיים ובאו עדים רחוקים לאחר שהקריבו קרבן מוסף וכמ"ש רבנו ואחר ד' או ה' ימים וכו' אבל אם באו עדים ביום ל"א בזמן שב"ה קיים שאם נקבל עדותן יתבטל מוסף ר"ח קרינן בי' אתם אפילו מזידין ומעברין בשביל תקנת מוסף. ואפשר לומר דאה"נ היכא דראוהו ב"ד וכל העם דמונין מיום שלשים אלא הא דתנן ה"ז מעובר היינו רק לענין הקרבת מוסף וזהו שכתב רבנו פ"ב ולא יהי' ר"ח אלא יום ל"א וכו' ר"ל דרק לענין זה הוה מעובר דנקבע ר"ח ביום ל"א להקריב מוספין אבל לא למנין החדש דמונין מיום שלשים ולפ"ז ליתא מ"ש המפרש פ"ג ה"ו פיסקא נוהגין אותו היום קדש וכו' ומונין מיום שני עשרה ועושין צום וכו' ע"ש אלא דודאי מונין מיום ראשון. א"נ דכיון שראוהו ב"ד וכל העם ונתפרסם קדושת יום שלשים ואפ"ה עושין במזיד ר"ח ביום ל"א להקריב מוספין דלא הוה חולין בעזרה דאתם אפילו מזידין שוב מגונה שיחזרו ויקדשו ביום ל"ב את יום שלשים משא"כ אם באו עדים אחר ד' או ה' ימים אין חוששין למה שהקריבו מוסף ביום ל"א וחוזרין ומונין מיום שלשים דהכל יודעים שבאונס הקריבו המוסף ביום ל"א וזה ברור. ועתה נבא לבאר דברי רבנו הללו על דרך הסוגיא ד"כ דמאיימין על החדש וכו' ונקדים הא דאיתא בירושלמי ר"פ ראוהו ב"ד מתניתין פליגא על ר"ז ראוהו ב"ד וכל ישראל ונחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה ה"ז מעובר מפני שחשכה הא אם לא חשכה לא הדא אמרה אין מאיימין על הנראה לעברו מתניתין פליגא על ר' בא יכול אם היה צריך לשני ימים נותנים לו שני ימים ת"ל אותו. אין לו אלא יום א' בלבד הדא אמרה אין מאיימין על שלא נראה לקדשו מתניתין פליגא על ר' בא יכול כשם שמעברין את השנה מפני הצורך כך יקדשו את החדש מפני הצורך ת"ל החדש אחר החדש היו הולכין הדא אמרה אין מאיימין על שלא נראה לקדשו. מתניתין פליגא על ר' בא יכול אם לא נראתה הלבנה לשני ימים כך יקדשו את החדש לשני ימים ת"ל אותם אלה הם מועדי מפני שלא נראתה הא אם נראתה לא הדא אמרה אין מאיימין על שלא נראה לקדשו ע"כ. פירוש דר"ז סבירא לי' דמאיימין אף ביום שלשים לעברו כפרש"י ובהא איתותב ממתניתין דראוהו ב"ד דמשמע הא אם לא חשכה לא ואח"כ קאמר דברייתא דקאמרה יכול אם הי' צריך לחסר שני ימים נותנים לו ת"ל אותו ושפיר מוכח דאין מקדשין לצורך כשלא באו עדים דאי ס"ד דמקדשין לצורך לא משכחת שיהיו צריכין ב' ימים ואח"כ קאמר דברייתא דיכול אם לא נראתה הלבנה פליגא אדר' בא (ואין צורך להגיה) דה"פ הא אם נראתה שלא נתקשרו השמים בעבים אלא שהמולד בליל ל"ב לא משכחת לי' ואי ס"ד דמקדשין לצורך כפרש"י הפך האמת א"כ גם בכה"ג נמי משכחת לי' כגון שקידשו לצורך הפך החשבון היוצא מזה דמסקנת הירושלמי דאין מקדשין ואין מעברין לצורך הפך החשבון האמתי. ולפ"ז הא דקיימא לן בסוגיין דמאיימין היינו באופן שהאיום מסכים לחשבון האמתי. ולפ"ז דעת רבנו הראשונה דחדש שכבר יצא שמו מעובר מאיימין לעברו פי' להניחו מעובר הפך האמת ואם עומדים בעדותם ויש צורך מעברין לצורך פי' שמניחין מעובר ובניסן ותשרי אין מאיימין לעברו ואין מעברין לצורך כלל הפך האמת אע"פ שיצא שמו מעובר ויש חכמים דס"ל דאפילו בשאר חדשים אין מאיימין לעברו ואין מעברין לצורך אפילו יצא שמו מעובר והכל מודים דמאיימין לקדשו כפי האמת להסכים עם החשבון ודעת יש חכמים הללו דפסקו כרב דימי דמתני מלתא דריב"ל איפכא דמאיימין לקדשו דלא מחזי כשיקרא כיון שהחשבון הוא לקדשו מאיימין על הזוממין או שלא יתכחשו בבדיקו' לקיים עדותם דסתם עדים באים לקדשו דאין העדים מעידים על הראיי' בליל עבורו כנ"ל ואין מאיימין לעברו להכחיש עדותם כשיצא שמו מעובר דמחזי כשיקרא הפך החשבון ולפ"ז הא דשלח ר"י נשיאה מתפרש אפילו בשאר ירחי והא דתני רבה בר שמואל כדמהפך לי' רבא שמעברין לצורך ואין מקדשין כי הא דאמר עולא עברוהו לאלול מתפרש בהכרח דמעברין לצורך הפך האמת בזמן שמקדשין בקיבוע כמ"ש רבנו לקמן פי"ח הי"א ע"ש אבל אין מקדשין לצורך הפך האמת אף בזמן שקובעין לפי חשבון דכיון דליכא עדי ראי' וגם החשבון הוא לעברו אסור לקדשו לצורך משא"כ לעברו שרי דאע"פ שהחשבון הוא לקדשו הרי ליכא עדים ובהכי מתפרשא הסוגיא דעולא אמר עברוהו לאלול משום ירקא ומתיא והי' בזמן שקובעין ע"פ חשבון כדלקמן פי"ח ופריך מברייתא דרבה בר שמואל והגיה רבא כנ"ל ומייתי סייעתא ממלתא דריב"ל דס"ל מאיימין לעברו הפך האמת הואיל ויצא שמו מעובר להכחיש העדים ואין מאיימין לקדשו לחזק האמת אלמא דמעברין שרי לצורך ולא לקדש ומוקי' מלתא דר"י נשיאה דמאיימין לקדשו לחזק האמת בניסן ותשרי. ואע"ג דקיי"ל כהיפוכו דרב דימי מ"מ אין סתירה דאע"ג דמאיימין לקדשו ולא לעברו בדאיכא עדים