מרכבת המשנה (חעלמא) - א רנא

את החדש ונמצא יום ר"ח הב' יום ל"א כמ"ש והתחילו למנות כ"ט ימים מן יום ל"א וליל שלשים לא נראה הירח א"ת שכך מעברין את זה וכו' כך אפשר שלא יראה הירח בליל שלשים גם מחדש זה ונמצא מעברין והולכין וכו' כל השנה כלה ונמצא בחדש האחרון אפשר שיראה הירח בליל כ"ה וכו' ואין לך דבר שחוק והפסד יותר מזה ואל תתמה וכו' אלא הקבלה וכו' מפי מרע"ה בזמן שלא יראה הירח בתחלת החדשים חדש אחר חדש ב"ד קובעים חדש מלא וחדש חסר וכו' בקביעה ולא בקידוש שאין מקדשין אלא על הראייה ופעמים עושין מלא אחר מלא וחסר אחר חסר כמו שיראה להם מן החשבון ומכוונים לעולם בחשבונם שאם יראה הירח בחדש הבא יראה בזמנו או בליל עיבורו לא שיראה קודם זמנו שהוא ליל כ"ח וכו' ע"ש. ובזה נתברר הא דשלחו לי' למר עוקבא דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר פי' דמחסרין אותו ב"ד בקביעה ולא בקידוש אפילו לא באו עדים משום דתמיד ראוי הירח לראות בזמנו דלא יבצר במשך השנה דמלאים שכיחי טפי בזמן דליכא עדים שנראה בזמנו ולא יבצר במשך השנה שלא יהי' חדש אחד שנעשה מלא שלא כפי החשבון אלא מחמת שלא באו עדים או שנתכסו השמים בעבים והיו הב"ד מכוונים בקביעות שיהיו מחסרין בקביעה חדש אדר. והיינו דפריך ר"נ אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללין כיון דבלא"ה יחסרו הב"ד את החדש בקביעה. ומשני משום דמצוה לקדש ע"פ הראיי' כמ"ש פח"י ה"ה דכשמחסרין ע"פ קביעות אין הב"ד אומרים מקודש ומש"ה מחללין כדי שיאמרו הב"ד מקודש ע"פ עדים. א"ד אר"נ אף אנן נמי תנינא וכו' אלא אי אמרת זימנין מלא וזמנין חסר בזמן שאין ב"ה קיים דליכא קרבן מוסף אמאי מחללין את השבת ביום שלשים של אדר דמאי בכך ניעברי' האידנא ואי משום קלקול המועדות ילכו העדים ביום ל"א ויעידו שראו בזמנו ויקדשו הב"ד למחר את יום שלשים ויאמרו מקודש והיינו שכתב רבנו לקמן הי"ו מקדשין אותו דאפילו באו עדים ביום ל"א או אח"כ חוזרין ומקדשין את יום שלשים ואומרים יום שלשים מקודש בשלמא אי אמרת לעולם חסר וכבר עשו יום שלשים ר"ח בקביעות לק"מ ניחסרי' האידנא וניקדשי' למחר די"ל כיון שכבר נעשה ר"ח ע"פ קביעות ומקודש אין סברא שיקדשוהו למחר משא"כ אי אמרת זימנין מלא שפיר קשה ניעברי' האידנא וניקדשי' למחר. ומשני אי דאיקלע יום שלשים וכו' פי' אי דאיקלע יום הראיי' ביום שלשים מיום הראי' שעבר בר"ח אדר דאז בודאי כשלא יבאו העדים בשבת לא יחסרו הב"ד בקביעה דמשום יום אחד שיעברו ליכא קלקול כמבואר בסוגיא דערכין הנ"ל בודאי אין מחללין ניעברי' האידנא וניקדשי' למחר הב"ע כגון דאיקלע יום הראייה שהוא יום של אדר ביום ל"א ליום הראייה שעבר בר"ח אדר פי' כגון שלפי החשבון היתה ראויה הלבנה להראות בשלשים בשבט ומחמת שלא באו עדים עשו ר"ח אדר ביום ל"א יום אחד אחר יום הראייה שנמצא יום שלשים של אדר הוא יום ל"א ליום הראייה העבר האמתי דנמצא אפילו לא יבאו עדים בשבת שהוא יום שלשים של אדר בודאי יחסרו הב"ד בקביעות כיון שאי אפשר לעבר חדש אדר שלא תראה הירח בליל כ"ח ניסן כנ"ל בפי"ח ונמצא לא יאמרו מקודש אף אם יבאו עדים ביום מחר מש"ה מחללין כדי שיקדשו ע"פ עדים פשוט הוא דאין כוונת הש"ס שידוע לעדים שיום שלשים של אדר הוא יום ל"א לראייה דאין העדים מחשבין דרך אבטגנינים אלא כוונת הש"ס דהותר לעדים לחלל את השבת משום דלמא הוא יום ל"א לראיי' ואפילו אם שבט שעבר היה חסר שמא טבת שעבר הי' מלא שלא כדין הילכך מחללין מחמת ספק שמא הוא יום ל"א לראיי' כי ספק קידוש החדש דוחה שבת וגדולה מזו דאפילו נראה בעליל מחללין ואם צודה להם לוקחין בידם מקלות הילכך אפילו העדים כמופלא שבסנהדרין ויודעים שיום שלשים של אדר איננו יום ל"א לראיי' אפ"ה מחללין ע"ד הא דאמר רשב"ג במשנה דכ"א אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילן לעתיד לבא ומשום לא פלוג. ולזה מתיב רב כהנא מדמחללין בזמן שב"ה קיים משום תקנת מוסף משמע דה"ה לניסן ותשרי בזמן שב"ה קיים משום תקנת מוסף אלמא דאין הב"ד מחסרין תמיד אדר בקיבוע. והא דכתב רבנו ואפילו באו בסוף החדש קשה לכאורה דרבנו פסק בפ"ב מה' עדות ה"ד עד א' אומר בב' לחדש ועד א' אומר בג' עדותן קיימת שזה ידע בעיבורו של חדש וזה לא ידע בד"א בחצי החדש אבל א' אומר בי"ו וא' בי"ז עדותן בטלה שאין חצי החדש בא וכבר ידעו הכל אימתי הי' ר"ח ע"כ. ולפ"ז קשה דלפמ"ש כאן דאפילו בסוף החדש חוזרין ומונין מיום ל' א"כ יש לומר שזה אומר בי"ו ידע בעיבורו של חדש משמע דזה שאמר בי"ז כיוון האמת כפי בזמן שאין מקדשין ע"פ הראייה. ויש ליישב דלפמ"ש רבנו שזה ידע בעיבורו של חדש משמע שזה שאמר בי"ז כיוון האמת כפי מה שיודעים הב"ד היום אבל אה"נ דהיכא שזה שאמר בי"ו כיוון האמת עדותן קיימת בכה"ג הנ"ל. ובהכי ניחא קושיית התוספות בפסחים די"א ע"ב ד"ה זה ידע וכו' וה"ה דהמ"ל זה ידע בחסרונו של חדש וכו' דלדרך רבנו היכא שהאמת כזה שידע בחסרונו של חדש אין חילוק בין רובו של חדש או מיעוטו וא"כ אדרבה זה סייעתא למ"ש רבנו אבל ראיתי דרבנו הוציא דין זה מסוגיא ערוכה ד"כ ע"ב תרי ירחי חסרי קלא אית לי' ע"ש בפרש"י דדחוק טובא דכיון דקיי"ל על ששה חדשים השלוחין יוצאין על אלול ועל אדר וא"כ אין מקום לספק הזה שמא חסרוהו לאב אלא במקומות הרחוקים יותר משלשים יום דלא מטו שלוחי אלול וא"כ מאי האי דקמשני תרי ירחי חסרי קלא אית לי' דמי יגיד לנו את זה כיון דרחוק טובא ומה שפרש"י כבר יצא הקול לפני פסח איננו מעלה ארוכה דאכתי יעשו ר"ה ג' ימים ומה שהשריש רש"י דטבת ותמוז לעולם חסר לא ידעתי מאי פסקא דתמוז וטבת לעולם חסר ואב ושבט זימנין מלא וזימנין חסר. ולדרך רבנו ניחא בפשיטות דאיירי במקום דלא מטו שלוחי ניסן ושלוחי תשרי ומטו שלוחי אלול ואדר דאע"ג דיוצאין על האדר מפני הפורים מסתמא היו הולכין אף לאחר הפורים להודיע למקומות הרחוקים כדי שידעו זמן ר"ח ניסן בספק והא דפרי' דלמא חסרוה לאב וחסרוה לאלול היינו דניחוש שמא קבעו ר"ה ביום כ"ט לאלול וחסרוהו לאב אחר שעברוהו אע"ג שהגידו השלוחין דעברוהו לאב וא"כ מוכח דאפילו באו בסוף חדש מקדשין דאי ס"ד דבתחלת החדש מקדשין א"כ למאי ניחוש