מרכבת המשנה (חעלמא) - א רנ

רבנו דמאיימין לעברו היינו כשבאו עדים אחר יום שלשים ואחד שכבר עשו את החדש מעובר וכבר הקריבו מוסף ביום ל"א ודלא כפרש"י שמאיימין על העדים שבאו ביום שלשים שיחרישו דא"כ אמאי אין מאיימין לעברו בניסן ותשרי ומאיימין לעברו בשאר חדשי השנה דכיון דאיכא קלקול במוסף ר"ח דמחללין עליו את השבת הוה לי' כניסן ותשרי גם דחוק פרש"י שמפרש מאיימין לקדשו שמאיימין על העדים שיעידו שקר דאין זה סברא וגם מסתמא אם לא נראה בזמנו אין כאן עדים כלל אלא מפרש רבנו כגון שמתייראי' הב"ד שלא יתכחשו בבדיקות א"נ בזוממין. ועיין לעיל פ"ב ה"ב דפסק רבנו דקדשו ב"ד ואח"כ הוזמו הוה מקודש והלח"מ לא ידע מקומו והוא בתוספתא רפ"ב דר"ה וז"ל קדשו את החדש בזמנו ונמצאו עדים זוממין ה"ז מקודש ובירושלמי רפ"ג דר"ה ר"י בשם ר"י בר פזי קדשוהו ואח"כ נמצאו העדים זוממין ה"ז מקודש קם ר"י עם ר"י ב"פ א"ל אתה שמעת מן אבוך הא מלתא א"ל כן אמר אבא בשם ר"י אין מדקדקין בעדות החדש ע"כ והיינו משום דכיון שהאמת ע"פ החשבון נראה בזמנו וכבר קדשוהו ב"ד לא מהדרינן עובדא. ומ"ש רבנו ריש פרקין ואם הי' ביניהם יתר על כן לא ילכו וכו' היינו שלכתחלה אין מצוה עליהם לילך דכיון שעיברו כבר הב"ד את החדש קרינן בי' אתם ואפילו מזידין ומועדי ד' נקראו אבל כאן כתב רבנו ב"ד שישבו כל יום שלשים פי' לפי שעלה בחשבונם שתראה הירח בזמנו כמבואר בדברי רבנו פ"א ה"ו ע"ש ואחר ד' או ה' ימים באו עדים בדיעבד ודלא כמו שנדחק הלח"מ ריש פרקין ומה שסיים שם הלח"מ ובזה נתיישב אצלי קושיא אחרת וכו' לק"מ דהרי רבנו דקדק כאן בלשונו הי"ט וכן אם באו עדים להזים וכו' קודם שקדשוהו ב"ד דכוונתו דדוקא אם הוזמו קודם שקדשוהו ב"ד הוא דמאיימין על המזימין שתתבטל ההזמה ואם עמדו בהזמתן אין מקדשין אבל אם כבר קדשו ב"ד ואח"כ באו זוממין אע"פ שעמדו הזוממין בעדותן החדש מקודש כמ"ש רבנו פ"ב ה"ב קדשו את החדש וכו' ונמצאו זוממין והלח"מ לא דק. ודקדק רבנו בלשונו הצח ואחר ד' או ה' ימים וכו' לפי מ"ש רבנו לקמן פי"א הי"ז ולפי שהראייה לא תהי' אלא בא"י כמ"ש עשינו כל דרכי החשבון הזה בנויים על ירושלים ולשאר המקומות הסובבים אותה בכמו ששה או שבעה ימים שבהן רואין את הירח תמיד ובאים ומעידים בב"ד וכו' נמצא דהנך שרחוקים טפי מן ו' או ז' ימים אפילו רואין את הירח אין לסמוך עליהם דמ"מ לא נראה בירושלים ולזה דקדק רבנו וכתב ועברו את החדש ביום ל"א ואחר ד' או ה' ימים דהיינו ביום ל"ה או ביום ל"ו באו עדים והעידו שראו את הלבנה אור ליום שלשים שנמצא ביניהם לירושלים מהלך ו' או ז' ימים (וענין מ"ש רבנו ו' או ז' ימים יש ליישבו ע"פ מה שהביא בס' אלים חלק גבורת ד' מדרגה כ"ט שני דעות לאיפרכיס התוכן אם היקף הארץ ל"א אלף מיל או ל"ד אלף מיל ונמצא מהלך ג' מעלות סביב ירושלים או מהלך ו' ימים או מהלך ז' ימים) ומה שסיים רבנו ואפילו באו בסוף החדש וכו' משכחת לי' כגון שנתעכבו בדרך א"נ לפמ"ש רבנו לקמן פח"י הט"ו לפיכך אם יראה הירח במדינות שהן למזרח א"י ומכוונת **(ומכוונות)** כנגדה בידוע שנראה בא"י ושפיר משכחת לי' שיהי' בין עדי ראי' לב"ד מהלך כ"ח ימים אע"פ שזהו מציאות רחוק דכיון שהי' כ"כ רחוק מא"י למזרח מסתמא נראה בעליל בא"י הן אמת שלכאורה דברי רבנו תמוהים דהאיך ס"ד דלאחר שקידשו ב"ד את החדש ביום ל"א יחזרו ויקדשו בזמנו כשבאו עדים לאחר ד' או ה' ימים שזה סותר לכאורה מ"ש רבנו פ"ב ה"ח דראוהו ב"ד וכל ישראל ולא אמרו ב"ד מקודש עד שחשכה ליל ל"א וכו' אין מקדשין אותו ויהי' החדש מעובר וכו' דפשטא דמתניתין דלעולם מעובר אפילו אין מן הצורך לעברו ואפילו לדעת יש מן החכמים דלקמן הי"ז דלעולם אין מעברין לצורך וכבר הרגיש בזה המפרש לעיל פ"ב ה"ט ונכנס בדחוקים. אבל ראיתי שרבנו הוציא דין זה מסוגיא ערוכה בר"ה ד"כ א"ד אר"נ אף אנן נמי תנינא וכו' מתיב רב כהנא וכו' עיין בפרש"י והוא דחוק מכמה פנים חדא דקארי לי' מאי קארי לי' מרישא דעל שני חדשים מחללין דנהי דאיתא לדמר עוקבא דאדר לעולם חסר אכתי קשה בשאר ירחי דודאי זימנין מלא וזימנין חסר אמאי מחללין בזמן שב"ה קיים על כלן נעברי' האידנא אלא ודאי דבשאר ירחי איירי באיקלע יום ל"א בשבת ומשום דמצוה לקדש על פי הראיי' וא"כ גם מרישא דעל שני חדשים ליכא סייעתא. גם מאי האי דקמותיב רב כהנא מכח דומיא דלר"נ דלישנא בתרא דס"ל הך סברא דניעברי' האידנא דאתם ואפילו מזידין ע"כ סיפא בחל יום ל"א בשבת ואין כאן תיובתא דה"ק מפני תקנת הקרבן שיקריבו ע"פ עדי ראיי' מש"ה מחללין ואין לומר דס"ד דרב כהנא דאין סברא לומר ניעברי' האידנא דא"כ אין צריך לאותיב מכח דומיא. ותו דדוחק לפרש הא דמשני הב"ע דאיקלע יום ל"א בשבת דמצוה לקדש ע"פ הראיי' דלא כר"א ב"צ דאפסקה הלכתא כוותי' דכ"ד דאם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו. ותו דליכא למימר דמצוה לעבר ע"פ עדים עיין בסנהדרין דף ע' דעיבור החודש בלילה שקודם ר"ח ע"ש בפרש"י ובדברי רבנו פ"ג ה"ז. גם דחוק לשון ניעברי' האידנא וניקדשי' למחר דהל"ל אמאי מחללין ניעברי' ותו לפמ"ש לעיל פ"ב ה"ט אין מקדשין ביום ל"א ע"פ עדים שראו ביום שלשים ואין לומר דה"ק וניקדשי' למחר ע"פ עדים שיראו בליל ל"א דאכתי אמאי אין מחללין שמא יתכסו השמים בעבים ביום מחר. ותו דמבואר בדברי רבנו פ"א מהק"ה ה"ג שאין נזקקין כלל לירח ביום ל"א אפילו איקלע יום ל"א בחול משמע דאין העדים הולכים כלל להעיד על ראיי' הירח וכן מבואר בריש פרקין פ"ג ע"ש. ותו דלפי מה דמסיק רב כהנא תיובתא וא"כ קשה ניעברי' האידנא וצ"ל כגון דאיקלע יום ל"א בשבת ולעיל בפ"ג ה"ב משמע דעל שני חדשים מחללין אפילו באיקלע יום ל' בשבת והרי לפמ"ש דדעת רבנו דאין העדים מעידים על הראי' בליל עיבורו ע"כ לא מתפרשים דבריו לעיל ה"ב אלא באיקלע יום ל' בשבת. לכן ברור כשמש דרבנו מפרש הסוגיא זו באופן אחר עיין פח"י מהק"ה ה"ה שכתב שם רבנו וז"ל עדים שראו את החדש בזמנו וכו' וקדשו ב"ד את החדש הזה הראשון וכו' וליל שלשים לא נראה הירח וכו' מפני שכסוהו העבים וכו' ועברו