מרכבת המשנה (חעלמא) - א רמט

דקיי"ל כרבנן דאין השיר מעכב את הקרבן מש"ה לא כתב רבנו לשון המשנה ונתקלקלו בשיר דאתיין לר"מ ומש"ה השמיט נמי סיומא דבריי' ולומר שירה שלא בשבוש וזה ברור

שם הט"ו ב"ד שישבו וכו'. עד סוף הפרק ועיין בלח"מ שנדחק מאד ולא יצא י"ח ביאור. ודברי רבנו הללו צריכים ביאור באריכות עיין בתוספות ד"כ בד"ה הא בניסן ותשרי פי' בקונטרס שהמועדות תלויין בהן מקדשין לצורך בשאר ירחי לא ויש מפרשים איפכא. ובעל המאור האריך וז"ל אמר אביי ל"ק הא בניסן ותשרי הא בשאר ירקי בניסן ותשרי מאיימין מפני תקנת המועדות בשאר ירחי לא דלא איכפת לן כדאמרינן לקמן דכ"א ע"ב על שני חדשים השלוחין יוצאין ותו לא ורמינהו על ששה חדשים השלוחין יוצאין אמר אביי ה"ק על כלן שלוחין יוצאין מבערב על ניסן ועל תשרי עד שישמעו מפי ב"ד מקודש ואית דמפרשי איפכא משום דכתיב החדש הזה כלומר שאין מאיימין על ניסן ותשרי אבל בשאר ירחי מאיימין לצורך שעה דאין פוחתין מד' חדשים חסרים ומסתבר לן כפירושא קמא משום דאביי מתרץ בתרווייהו בהא ובהא דלקמן ומתרצא נמי הא דעולא דאמר עברוה לאלול ואע"ג דכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם ודרשינן כזה ראה וקדש מוקמינן לי' אשאר ירחי ועל סיפא דקרא סמכינן לי' דכתיב לחדשי השנה כך פי' ה"ר משה ז"ל ולדידי מסתברא כמאן דפי' איפכא וליכא ראיי' לא מתירוצא דאביי ולא מדעולא דהא אמר רבא ל"ק כאן לעברו כאן לקדשו אלמא לעברו מאיימין בכלן ולקדשו הוא דאיכא פלוגתא בין ניסן ותשרי לשאר ירחי ובתלמוד ירושלמי נמצא סמך וסעד לפי' הר' משה ז"ל ר"ז בשם ריב"ל מעממין על הנראה לעברו ואין מעממין על שלא נראה לקדשו ר' אחי בשם ריב"ל מעממין על שלא נראה לקדשו ואין מעממין על הנראה לעברו הוין בעיין מימר לא פליגין מה דמר ר"ז בשאר כל החדשים מה דמר ר' אחי בניסן ותשרי ע"כ לשון הרז"ה. פי' לדבריו דה"ר משה מוכיח כפרש"י דעל ניסן ותשרי מאיימין דאביי לשיטתו דמש"ה אין השלוחין יוצאין עד שישמעו מפי ב"ד מקודש דדלמא יאיימו הב"ד לעברו אע"פ שנראה בזמנו משא"כ בשאר חדשים השלוחין יוצאין בערב דמסתמא לא יאיימו לעברו דלא איכפת לן ומשום הכי נמי כי אתי עולא אמר עברוה לאלול אלמא דמאיימין על ניסן ותשרי לעברו דהא עיבור אלול היינו תשרי וסתר הרז"ה ראיותיו דהא אביי קאי עלה שנוייא דרבא דמעברין אבל לא מקדשין ובא ליישב הא דקאמר ר"י נשיאה דאין מקדשין היינו בניסן ותשרי אבל מעברין אפילו בניסן ותשרי וא"כ לק"מ מהא דאין שלוחין יוצאין בניסן ותשרי דחיישינן שמא יאיימו לעבר וניחא נמי הך דעולא ובסוף מסיק דמן הירושלמי משמע שמאיימין לקדשו בניסן ותשרי (ואפשר דהר"מ מפרש דשנוייא דאביי אדלעיל קאי וחולק אשנוייא דרבא וה"ק הא דקאמר עולא עברוה לאלול היינו בניסן ותשרי והא דקאמר רבה בר שמואל אין מעברין היינו בשאר ירחי וא"כ לק"מ הא דקאמר ר"י נשיאה מאיימין לקדשו ואין קושי' מהירושלמי דהא בהכרח מלתא דעולא דמאיימין לעבר אלול דלא כדעת הירושלמי דאין מאיימין על ניסן ותשרי לעברו וא"כ לדעת הר"מ בהפך דעל ניסן ותשרי מאיימין לעברו אבל לא לקדשו כדריב"ל ועל שאר החדשים מאיימין לקדשו כדר"י נשיאה אבל לא לעברו) ואליבא דאמת אין ראי' מהירושלמי הזה דע"כ אין הטעם משום דניסן ותשרי איכפת לן דא"כ אמאי מקדשין ולא מעברין ובשאר ירחי להפך. ונראה טעם הירושלמי דבפ"ב דערכין תנן אין פוחתין מד' חדשים המעוברים בשנה ולא נראה יותר על שמנה ונחלקו התם בפי' המשנה דעולא סובר דעיבור שנה שלשים יום וכגון שהשנה שלפניה היתה מעוברת שנמצא הי' בה ז' מלאים הילכך בדין לחסר בשנה זו חדש א' ולעשות ה' מלאים ומש"ה מותר לעשות רק ד' מלאים ואע"ג דמייתרא סיהרא חד יומא לא איכפת לן וה"ק מתניתין אין פוחתין מד' מלאים לפי שלא נראה לחסר יותר על ח' אבל לעבר אפילו שמנה אין מעברין. ור' הונא ס"ל דחדש העיבור לפעמים חסר ולפעמים מלא כרשב"ג ומתניתין תרתי קתני אין פוחתין מד' מלאים כשהשנה שלפני' מעוברת משלשים יום ואין פוחתין מד' חסרים כשהשנה שלפני' מעוברת מכ"ט יום. ולפ"ז י"ל דסובר הירושלמי (כעולא דלעולם אין עושין ח' מלאים ואם השנה שלפניה מעוברת עושין ח' חסרים ומייתר חד יומא ואם יאיימו לקדשו מייתר תרי יומי אבל מאיימין לעברו בחדש העיבור שהוא לעולם מלא ובניסן ותשרי להפך מאיימין לקדשו משום ירקי ומתיא ויאיימו על החדשים האחרים לעברו אבל אין מאיימין לעברו כיון דבחדשים הבאים אין מאיימין לקדשו. א"נ דסובר) כמ"ד במסכת ר"ה די"ט ע"ב דחדש עיבור לעולם חסר וא"כ ח' מלאים עבדינן וח' חסרים לא עבדינן הילכך בשאר חדשים אין מאיימין לקדשו דאין צורך אבל מאיימין לעברו ובחדש ניסן ותשרי להפך מקדשין לצורך כיון דיש לתקן שיאיימו בשארי חדשים לעברו אבל אין מאיימין לעברו כיון שאין מאיימין בשאר חדשים לקדשו. וכל זה דוחק דמשמעות הירושלמי שמאיימין על הנראה בזמנו לעברו דאין צורך ונראה פשוט בפי' הירושלמי לדעת רבנו דלענין קידוש יש סברא טפי לאיים בניסן ותשרי כיון דבעינן המועדים בזמנם והעיקר הוא החשבון שסומכין עליו הב"ד הילכך מאחר שהחשבון הוא לקדשו אע"פ שלא ראו העדים מאיימין עליהם שתתקיים עדותן כפי האמת ויהיו המועדים בזמנם והיינו מה דאמר ר' אחי מעממין על שלא נראה לקדשו כיון שהחשבון הוא לקדשו ואין מאיימין על החדש שנראה בזמנו לעברו הפך האמת דהוא קלקול המועדות כיון שנראה בזמנו ובשאר חדשי השנה אין מקפידין לאיים לקדשו דאם אין עדותן מתקיימת ויעשו זה החדש מעובר לא יתקלקלו החדשים הבאים דמסתמא תכף בחדש הבא יהי' נראה בעליל ויהיו הקדשים הבאים חסרים אבל מאיימין בשאר חדשי השנה לעברו הפך האמת הואיל שכבר יצא שמו מעובר וכמשמעות לשון רבנו ולפ"ז פי' מאיימין לקדשו דמצוה לאיים כדי לקיים האמת בניסן ותשרי ואין צורך לאיים בשאר חדשי השנה ופי' מאיימין לעברו דמותר לאיים הפך האמת בשאר חדשי השנה הואיל ויצא שמו מעובר ואסור לאיים בניסן ותשרי. והירושלמי הזה סייעתא לפי'