מרכבת המשנה (חעלמא) - א כד

נהמא דהיינו בעיין אזלינן לחומרא כיון דבה"מ דאורייתא ע"ש. ולפ"ז פשוט מאד דגירסת רבנו היא גירסת הגאון והרי"ף רבי' דרבו אלא דאיננו מפרש כפי' הרמב"ן שהוא הולך על דרך ר"ח אלא מפרש הגי' זו על דרך פרש"י. דהנה יש ארבעה חלוקות בנקיט כסא דחמרא דהיינו פתק וסיים בדחמרא ופתח וסיים בדשיכרא ופתח בדחמרא וסיים בדשיכרא ופתח בדשיכרא וסיים בדחמרא. והנה בפתח וסיים בדחמרא ה"ל כדינו ואין כאן מקום ספק. וכן בפתח בדשיכרא (דהיינו שאמר בא"י אמ"ה אדעתא דשכרא) וסיים בדחמרא בפה"ג נמי אין כאן מקום ספק דיצא מתרי טעמים חדא שהרי בירך כל הנוסחא כהלכתה ואין מחשבה פוסלת דלא כפרש"י. ותו דהא אפילו סיים נמי שהנ"ב יצא. והא נמי פשיטא דפתח בדחמרא וסיים בדשיכרא יצא אע"ג שלא בירך כהלכתו דהא אפילו פתח בדשיכרא יצא אלא דנקיט הש"ס חלוקה דפתח בדשיכרא שהוא דומיא דאי נמי דנקיט שיכרא ופתח בדחמרא וסיים בדשיכרא יצא דכיון שאמר נוסח הברכה כתיקונו אין המחשבה פוסלת. אלא דקמבעי לי' היכא דפתח בדשיכרא וסיים בדחמרא מאי בתר עיקר הברכה אזלינן הואיל שנתכוון בשעה שאמר בא"י אמ"ה שהוא מברך אדעתי' דשיכרא יצא א"ד בתר חתימה אזלינן אף לחומרא. וקפשיט ת"ש מרישא דשחרית פתח ביוצר אור דהיינו שאמר מקצת נוסח הברכה וסיים במעריב ערבים לא יצא אלמא אע"ג דהוציא בשפתיו מקצת נוסח הברכה אזלינן בתר חתימה לחומרא כ"ש בנדון דידן שלא הוציא בשפתיו נוסח הברכה כלל. ודחה שאני התם דאיכא ברכה בחתימה פי' ונמצא אין כאן כל עיקר הברכה של שחרית מש"ה לא יצא משא"כ פתח בדשיכרא נמצא כל עיקר הברכה של שיכרא. ופריך הניחא לרב וכו' אלא לר"י מאי איכא למימר שהרי כל עיקר הברכה של שחרית. ומשני כדרבה בר עולא ונמצא לא חשיב פתיחה של שחרית בייחוד מש"ה אמרינן דהולכין אחר החתימה להחמיר אבל בנידון דידן דהיתה הפתיחה בייחוד לשיכרא הולכין בתר עיקר הברכה לקולא. וקפשיט ת"ש מסיפא וכו' דליכא למימר דבא לרבות דהולכין אחר החתימה לקולא דהא פשיטא דאין המחשבה פוסלת א"ו דבא לרבות דאזלינן בתר חתימה לחומרא. ומשני דקמ"ל היכא דאכל תמרי ופתח בדנהמא ברכת הזן וסיים בדתמרי בא"י על העץ ועל פרי העץ דיצא אע"ג דעיקר הברכה בפסול משום דאי נמי סיים הזן את הכל יצא דתמרי נמי מיזן זייני משא"כ איפכא דהתחיל ברכה מעין שלש וסיים הזן את הכל ואכל נהמא לא יצא כיון שהפתיחה שלא כדין ולא דמי לפתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור דיצא דהתם מזכיר מדת יום בלילה (ובגירסת הגאונים ליתא מה שבגירסתנו אילימא דאכל נהמא וכו' היינו בעיין אלא גרסינן כמ"ש הרז"ה מאי קא נפיק ונדחק הרז"ה לפרש מאי קא נפיק דא"כ תפשוט בעיין ולפמ"ש ניחא) ובגירסת הגאון שהביא הרמב"ן לא גרסינן כלל היכי דמי אילימא דקאכיל נהמא וכו'. וכיון דבעיין לא אפשטה פסק רבנו לקולא. ובזה מובן תשובת רבנו לחכמי לוניל שהוקשה להם הדבר לומר דבעייא דגמרא בפתח אדעתי' דשיכרא וסיים בדחמרא דכיון שהוציא שקר מפיו מהיכי תיתי יצא והיינו שכתבו שהרי"ף הולך ג"כ על זה הדרך לפי שגירסתם בספרי הרי"ף כפי גירסת הרז"ה והרמב"ן דבפתח בדחמרא פשיטא ליה דיצא ובדפתח בדשיכרא קמבעי ליה וקיי"ל לקולא (ודלא כמו שנדחק הלח"מ) ותירץ להם רבנו דבשכר היוצא מן הגפן איירי הש"ס הילכך אע"ג דאי פתח וגם סיים בדחמרא לא יצא דאין ברכת היין פוטרתו מ"מ היכא דפתח אדעתי' דשהנ"ב וסיים בדחמרא יצא שהרי לא הוציא שקר מפיו. וכה"ג בברכת בפה"ע על פרי האדמה וברכת המוציא על תבשיל דג"כ היכי דפתח וסיים בהו לא יצא מ"מ כיון שלא הוציא שקר מפיו כמ"ש הלח"מ יצא. ומש"ה השמיט רבנו דין פתח בדחמרא וסיים בדשיכרא והוא שיכרא הואיל שחלוקה זו פשוטה בגמרא דיצא כיון שבירך ברכה הראויה בודאי אין מחשבה פוסלת וכן בנקיט כסא דחמרא פשוט דלעולם יצא וזה נלמד ממש"ר לעיל ה"ט ועל כלן אם בירך שהכל יצא ולא כ' רבנו אלא חלוקה זו שהיא בגמ' בעייא דלא אפשטה. ואכתי לא פלטינן דקשה למה השמיט רבנו דין אכל תמרי ופתח בדנהמא וסיים בדתמרי דיצא. ואין לתרץ דסובר רבנו דגם זה בעיי' דלא אפשטה די"ל דזה הכלל דהכל הולך אחר החיתום בא למעט נקיט כסא דשיכרא וסיים בדחמרא אבל לעולם דתמרי לאו מתן זייני הילכך בנקיט כסא דשיכרא דברכה ראשונה דרבנן קיי"ל דיצא לקולא אבל ברכה אחרונה מעין שלש דתמרי דאורייתא קיימא לן לחומרא. זה אינו דבודאי לא יחלוק רבנו על הרי"ף רבו שפסק הך דתמרי. וכן לקמן הי"ב משמע דברכה מעין ג' דרבנן וכמ"ש הכ"מ שם. וי"ל דסמך רבנו על מ"ש לעיל פ"ד הי"א דמשמע דבה"מ פוטר כל הפירות ומאכלים שבעולם דהכל בכלל מזון ומיזן זיין ומש"ה אינם טעונים ברכה לאחריהם בתוך המזון אפילו אינם באים מחמת סעודה וזה ברור. ואתה המעיין תראה שגירסת רבנו ופירושו נוח בהלכה דלפרש"י קשה קושיי' התוס' דאטו מחשבה פוסלת (ותו קשה דלמה מסיק לאתויי נהמא ותמרי דהל"ל לאתויי נקיט כסא דחמרא וקמ"ל בברייתא כר"י דאפילו על פת ויין יוצא בשהכנ"ב לאפוקי מדרב הונא) ותו דלמה קמבעי לי' להש"ס בכסא דשכרא ופתח בדחמרא ולא קבעי בסיים בדחמרא דאין לומר דבכה"ג פסיקא לי' דלא יצא כדמוכח מרישא דברייתא פתק ביוצר אור וכו' אלא דקמבעי לי' בפתח בדחמרא אע"ג דידע סיפא דברייתא משום דידע מלתא דרבה בר עולא זה אינו דלפמ"ש כיון דידע ממלתא דרבה בר עולא גם מרישא דברייתא ליכא למפשט) ולשיטת ר"ק והרא"ש אליבא דהרי"ף קשה קושיית תלמידי ה"ר יונה שהביא הכ"מ פ"א מהק"ש. והיותר תמוה שיטת הרמב"ן אליבי' דגאון דאין סברא דלאחר שסיים בא"י אמ"ה שהנ"ב תפסול הברכה למפרע כשיאמר בפה"ג. ומחוורתא כדרך רבנו ולקושית חכמי לוניל יש לאוקמי' בשכר היוצא מן הגפן ומהתימה על הכ"מ והל"מ שלא ראו גי' זו ברז"ה והרמב"ן:

עד שתמה הכ"מ פ"א מהק"ש על הר"ש ן' ווירגה ע"ש ועיי' במג"א סי' ר"ט סק"א ושם סק"ב כתב דלדעת הרמב"ם לא יצא וליתא לפמ"ש דבהא פשיטא דיצא.