מרכבת המשנה (חעלמא) - א רמח

שהות. ובזה מבואר המשך התוספות ראוהו ב"ד בלבד פי' ב"ד של כ"ג ולכך פי' בקונטרס דהיה להם שהות: אך דאכתי הי' מקום לומר דאע"ג דאיירי בראוהו ב"ד של כ"ג מ"מ פירוש יעמדו שנים חוץ לב"ד שראוהו בליל ל"א והא דאיירי בב"ד של כ"ג רבותא קמ"ל דאע"ג שכל הב"ד ראוהו ביום שלשים אפ"ה מצוה לקדש יום ל"א ע"פ עדים שראוהו בליל ל"א לזה סיימו התוספות דאי לא הי' להם שהות פי' ויעמדו שנים אחרים אבל ע"פ ראיית ב"ד ביום שלשים אין לקדש בודאי יום ל"א וא"כ הא דפריך לא תהא שמיעה וכו' ע"כ אין רצונו לומר שיקדשו יום ל"א ע"פ ראייתם אלא דפריך ויקדשוהו מיד ומאי קושי' דהא ליכא שהות ובהכי ניחא הא דאחזו התוספות קושייתם מהמקשה דמהתרצן ליכא להוכיח די"ל דלהכי לא משני בדליכא שהות דאז לא מתוקם כר"א ב"צ ולהכי מוקי' בראוהו בלילה דאתיי' כר"א ב"צ ובראוהו בליל שלשים וכרבנן אפילו בראוהו בליל ל"א. וניחא נמי לשון רש"י ראוהו ב"ד בלבד שאין מי שיעיד אלא הם ולאו ארישא קאי וכו' דאלו הוה קאי ארישא הי' פי' ראוהו ב"ד בלבד ביום שלשים אבל בלילה ראוהו עדים אחרים. ואין להקשות דמנ"ל להתוספות להוכיח מהמקשה דלמא הא דפריך ולא תהא שמיעה וכו' היינו אליבא דר"א ב"צ גרידא די"ל דפסיקא להו להתוספות מדלא קאמר ולר"א ב"צ לא תהא שמיעה וכו' מכלל דאליבא דכ"ע פריך. ותו דא"כ אין הכרח לתרץ שראוהו בלילה אלא אליבא דר"א ב"צ ומאי האי דפריך בסיפא דסיפא וכ"ת ה"נ כגון שראוהו בלילה היינו הך דמאי קושי' דאיצטריך סיפא דסיפא דאי מסיפא ה"א כגון שראוהו ביום וליכא שהות וכרבנן כנ"ל אלא ודאי דקושי' המקשה אליבא דכ"ע דניחא לפרש יעמדו שנים דסיפא שנים מב"ד דמש"ה איירי בב"ד של כ"ג כנ"ל וזה ברור בכוונת התוספות ועיין פ"ג הט"ו: פרק ג

ה"א עדים וכו' עיין בלח"מ ועמ"ש לקמן הט"ו

שם ה"ה בראשונה וכו' עיין במפרש ובלח"מ ועיין בתי"ט ועיין בתשו' שער אפרים שאלה ל' ודבריו תמוהי' דאדרבה כיון שהקריבו על תנאי הרי לא נתקלקלו בתמיד אלא בשיר וזה לא הזכיר רבנו גם האריך שם ליישב דברי טא"ח סי' קל"ג שלא היו אומרים שיר עם תמיד של בין הערבים ע"ש והוא תמוה דאכתי לא פלטינן מהא דאר"ז שאמרו שיר של חול עם תמיד של בין הערבים אף אם נודה לדבריו דקרו למוסף שיר של תמיד בין הערבים והא דאמרו שיר משום ספק מוסף דמה ענין שיר של חול עם מוסף ותו דבהדיא אמרו בגמרא במנחה מהו אומר קול ד' יחיל מדבר ובמנחה של שבת אז ישיר ומי כמוך וידוע דאין שיר אלא על היין ע"ש שכל דבריו תמוהים ועיין בבאר שבע סוף מסכת תמיד וז"ל והא ודאי לר"מ דאמר בפ' אין נערכין השיר מעכב הקרבן היינו אפילו בתמיד של בין הערבים וכן פי' בהדיא הרמב"ם ז"ל שם במשנה נתקלקלו הלוים בשיר ענינו שלא אמרו שירה כל עיקר שלא ידעו וכו' עד כי עכ"פ צריך שירה על כל קרבן ע"כ וכן לחכמים דפליגי עלי' דר"מ בפ' אין נערכין וס"ל דהשיר אינו מעכב הקרבן היינו אפילו בתמיד של שחר וכו' ומה שהקריבו את הקרבן בלא שיר כלל כדמפ' בגמרא שלא אמרו כל עיקר צריך לומר דהך משנה אתיי' כרבנן דלר"מ לא היו יכולין להקריב הקרבן בלא שיר ואין לומר דאה"נ דלא הקריבו קרבן כל עיקר דא"כ למה הזכיר קלקול השיר ולא הזכיר קלקול הקרבן. ואפשר לומר דסתם מתניתין כר"מ ומה שהקריבו הקרבן בלא שיר היינו שהקריבו בלא נסך דמביא אדם נסכו לאחר עשרה ימים והא דאמר ר"מ השיר מעכב את הקרבן היינו את הנסך וכו' עד כאן לשון הבאר שבע. ואין הכרע דאפילו תימא דלר"מ השיר מעכב הקרבן כמשמעות לשון רבנו בפי' המשנה שעכ"פ צריך שירה על כל קרבן והא דקיי"ל מביא אדם זבחו היום ונסכו לאחר י' ימים מתפרש בקרבן יחיד שאינו טעון שירה וכמסקנת התוספות בד"ה ונתקלקלו מ"מ שפיר מתוקמא מתניתין כר"מ שהיו ממתינים בהקרבת התמיד עד סמוך לחשכה שהיו מצפים לעדים ואח"כ הקריבו התמיד וכסבורים היו שיהי' הזמן מספיק לומר שירה ושקעה החמה ולא הספיקו לומר שירה ואדרבה מתניתין מתוקמ' כר"מ דהשיר מעכב וחשיב קלקול משא"כ לרבנן דלא חשיב השיר קלקול כלה האי ובהכי ניחא קושיי' התוספות הא דלא קחשיב במתניתין קלקול המוספין דיש לומר דאין זה חשיב קלקול כשבאים עדים סמוך לשקיעה ואין פנאי להקריב המוספין דאטו משום הא לא נקבל עדותן ונקלקל כל הקביעות ואונס רחמנא פטריה אלא שעיקר הקלקול שמחמת שהיו מתעכבים בקרבן נתבטל השיר והשיר מעכב את הקרבן ונמצא קלקול בתמיד ובזה נתבאר לשון רבנו בפי' המשנה. ולפ"ז נראה דמ"ד שאמרו שיר של חול עם תמיד של בין הערבים לא הי' הקלקול בתמיד דודאי אין זה קלקול אפילו לר"מ דס"ל השיר מעכב את הקרבן משום דבודאי אין עיכוב אם אומרים בי"ט שיר של חול אלא שנתקלקלו במוסף שאלו לא אמרו השיר של חול על התמיד הי' אפשר להתנות כמ"ש התוספות ובאמירת' השיר נקבע הכבש לתמיד ושוב לא היו יכולין להקריב מוסף משום עלי' השלם. ולפ"ז למ"ד שאמרו שיר של חול איירי שבאו עדים ולמ"ד שלא אמרו שירה כל עיקר איכא לאוקי' בין בבאו עדים ובין שלא באו ואפילו תימא כדעת התוספות דעשה דמוסף דוחה עשה דהשלמה מ"מ ניחא למ"ד שלא אמרו שירה כלל די"ל שכסבורי' היו שעוד היום גדול ואין צורך לדחות עשה דהשלמה ואח"כ שקעה עליהם החמה ולא הי' פנאי לומר שירה על התמיד ובהכי ניחא דברי רבנו דכיון דפסק בפי' המשנה כמ"ד שלא אמרו שירה כל עיקר סובר רבנו דהך מתניתין סתמא כר"מ דהשיר מעכב הקרבן משא"כ אליבא דרבנן אין זה חשיב קלקול וקלקול המוספין פשיטא דלא חשיב קלקול כנ"ל אלא שהי' הקלקול בתמיד עצמו מחמת שהיו ממתינים בהקרבת התמיד משום עלי' השלם עד שחשכה ולא הספיק הזמן להקריב התמיד שהם היו מאחרים הרבה שמא יהי' הזמן מספיק להקריב אף כבש א' מכבשי המוסף ומחמת זה נתקלקלו בתמיד וכיון