מרכבת המשנה (חעלמא) - א רמה

ושאלון ליה ואיגוב כתוב א' אומר יום תרועה יהיה לכם וכתוב א' אומר זכרון תרועה כיצד יתקיימו שני כתובים בזמן שהוא בחול יום תרועה ובשבת זכרון תרועה עוד שם תניא ר"ש בן יוחאי ידחה במקדש שהם יודעים זמנו של חדש ואל ידחה במדינה שאינם יודעים זמנו של חדש דתני ר"ש בן יוחאי יום תרועה יהיה לכם ועשיתם במקום שהקרבנות קרבים ובמקום אחר הארכתי בזה. אמנם היוצא מזה לפי טעמו של רשב"י פי' המשנה אפילו בירושלים נמי תוקעין כיון דידעי בקביעא דירחי ואין סברא שיחלוק רבא אדרשב"י בפי' המשנה אלא ודאי דה"ק רבא דרבנן הוא דגזרו משום שבות במקום דאיכא ספקא אם קדשו הב"ד את החדש ולא רצו לגזור במקום דידעינן בקביעא דירחא לעקור עשה דאורייתא ובהכי ניחא קושיי' התוספות בד"ה אבל כפי תירוץ ועוד י"ל שתירצו ומבואר המשך התוספות שפירשו אבל לא במדינה לא בירושלים וכו' וא"ת ומ"ש מלולב וכו' ואח"כ כתבו ועוד י"ל וכו' פי' וא"כ פי' במקדש אפילו בירושלים. ואפשר דרשב"י נמי מדבריהם קאמר וכדרבא והא דתני רשב"י דרשא דסמיכות לועשיתם אסמכתא בעלמא הוא: פרק ו

הי"א גמר מלאכול וכו' עיין בהשגות והלח"מ ביאר כוונתו של בעל השגות בטוב טעם ודעת ולענ"ד נראה פשוט בכוונת רבנו דסובר דהא דקאמר ר' חייא פוחת בה ד' לאו שפוסל כל הסוכה בכך דהא במתניתין קאמר לא יתיר את סכתו משום דכל היום חובה עליו לישב בסוכה כמו שפרש"י והאיך יפסול כל סכתו ויפחות אלא ודאי דבאמת איננו פוסל כל סכתו בזה וכמ"ש התוספות בסוכה די"ז בד"ה אויר פוסל דבעינן רוחב ג' על פני כל הסוכה ושלא ישאר הכשר סוכה לצד הדפנות ע"ש אלא דפוחת במקום ישיבתו ד' על ד' דאז אסור לישב תחתיו ואי בעי למיכל מבע"י ישב תחת הסכך הכשר ואפ"ה לבני בבל לא יעשה כן שיהי' צריך לשנות מקומו בשמיני אלא ידליק בו את הנר ובי"ט יסלקנו משום כבוד י"ט (בשעת אכילה) והא דבעינן דוקא אויר ד' עיין בתוספות סוכה די"ט ד"ה לא יהא אלא אויר דמשמע דאויר קיל טפי לישב תחתיו מסכך פסול ועיין במשנה די"ד ואם רחב ד' לא יישן תחתיו ומשמע שם אליבא דשמואל דמודה ר"מ בפחות מד' אע"ג דפסול ישנים תחתיו בסוכה גדולה וכ"ש באויר ובהכי מתורץ תמיהת התוספות כאן בד"ה פוחת ונתבארו דברי רבנו: פרק ז

הי"ז ואם הוסיף או גרע וכו' עיין בהשגות ובמ"ש לעיל פ"א מה' ציצית הט"ו: פרק ח

ה"ב ושל טבל פסול לקמן ה"ט מפורש דפסול כל שבעה ויש לתמוה לפמ"ש התוספות דמשום דרשא דלכם להיתר אכילה אין לפסול אלא ביום ראשון בלבד אלא משום טעמא דמכתית שעורא פסול כל ז'. ונ"ל ליישב דהנה המהרש"א הקשה בסוגיין דאמאי לא משני דטעמא דתרומה טמאה משום דמכתית שעורא ולעולם דמ"ד דין ממון לא בעי היתר אכילה ותירץ בדוחק דפסיקא לי' דטבל אסור משום שותפות וליכא נ"מ ע"ש ואין זה מספיק לשיטת הר"ן שהביא המהרש"א דטבל לא חשיב שותפות. ותו קשה לפמ"ש הרשב"א בתשובה סי' תשמ"ז דהמודר הנאה מנכסיו דאין יוצא באתרוג שלו ולא אמרינן מיגו דאי בעי מתשיל עלה מדתנן תרומה טמאה פסול ולא אמרינן מיגו דבעי מתשיל עלה ע"ש וא"כ איכא נ"מ במי שאסר על עצמו אתרוג באכילה ולא בהנאה דדין ממון איכא והיתר אכילה ליכא. והמהר"ם תירץ דסמך קושי' על טבל ע"ש וגם זה דוחק דה"ל להקשות מטבל. ונ"ל ליישב דבשער אפרים דחה ראיות הרשב"א דאתרוג הנדור לעול' כשר משום מיגו דבעי מתשיל עלי' משא"כ בתרומה טמאה דאי מתשיל עלה הדר לטיבלי' כדאיתא בעירובין דלסומכוס מערבין לנזיר ביין דאי בעי מתשיל עלה משא"כ לישראל בתרומה דאי מתשיל עלה הדר לטיבלי' ע"ש. וסברא זו דמתשיל עלה ודאי נכונה אף לשיטת מהרש"א שהבאתי לעיל פ"ו מה' חמץ ומצה ה"ח דמ"ש בגבולין לא חשיב היתר אכילה כל זמן שלא פדאו מ"מ לענין כתותי מכתית שיעורא הא ודאי דהשתא לא מכתית שיעורא אלא דהואיל דעומד לישרף אמרינן דכשרוף דמי ושפיר י"ל דלאו כשרוף דמי שהרי אי בעי מתשיל עלי' ואינו עומד לישרף בודאי ובהכי ניחא קושיי' המהרש"א דודאי עיקר קושייתו מטבל אך דהיה מקום לדחות דטבל כשר כמ"ש הר"ן ולזה פריך למ"ד דין ממון מתרומה טמאה דיש בה דין ממון ופסול מאי אמרת כתותי מכתית שעורא נימא אי בעי מתשיל עלה אלא ודאי דלהכי פסול משום דאי מתשיל עלה הדר לטיבלי' וטבל נמי פסול וא"כ מוכרח דטבל פסול ושפיר קשה למ"ד דלא בעינן היתר אכילה. היוצא מזה דא"כ תרומה טמאה דפסול משום דמכתית שעורא נמי לא פסול אלא ביום ראשון בלבד דאי בעי מתשיל והוה טבל אלא ודאי דטבל נמי פסול כל שבעה כיון דתרומה טמאה פסול כל ז' דכל הנך דמתניתין דקפסיק ותני ל"ש בי"ט ראשון ל"ש בי"ט שני וע"כ טבל נמי פסול כל שבעה ואין להקשות דבאמת מ"ט פסול כל שבעה כיון דדרשא דלכם לא קאי אלא בי"ט ראשון יש ליישב לפמ"ש רבנו בפי' המשנה דמדכתיב פרי עץ הדר בעינן שיהי' היתר אכילה ודרשא זו דפרי מפורש בירושלמי ושפיר פסול בין בי"ט ראשון בין בי"ט שני אפילו טבל דלא חשיב פרי דמחוסר מעשה ובהכי מיושב קושיי' התו' מלולב דדוקא באתרוג הוא דדרשינן פרי ובעינן היתר אכילה משא"כ בלולב הוצרך לטעם כתותי מכתית שעורא ע"ש בתוספות. ומזה נ"ל סייעתא לדעת רבנו כפי סברת המהרש"א הנ"ל פ"ו מה' חמץ ומצה ה"ק דמ"ש בגבולין לא חשיב היתר אכילה דיש לדקדק במתניתין אמאי לא נקיט נטע רבעי בשלמא לדרך רבנו ניחא דכיון דנקיט דין מ"ש ה"ה לנטע רבעי דדומה לו בכל הלכותיו