מרכבת המשנה (חעלמא) - א רמג

לרבנן דבמקום שאין עושין גומרין ג' אומניות ואתחולי לא ובמקום שעושין מתחילין ג' אומניות מיהו האמת יורה דרכו דכוונת רבנו כמ"ש ה"ה דבמקום שאין עושין אפילו גמר ג' מלאכות אסור דהוה ממש כמו אתר חצות ולא נחלקו אלא במקום שעושין ולשון הגמרא ובגליל אין עושין כל עיקר סייעתא לדברי רבנו. ועיין בלח"מ דקשה לפ"ד לדברי רבנו מהא דפריך בגמרא דנ"ה ע"א ואי ס"ד י"ד מותר למה לי י"ג דהא שתילה במקום הטיט ה"ל שלא לצורך י"ט דאסור אפילו לגמור במקום שעושין. ותו דבשלמא לדרך רש"י דאיסור התחלה במקום שנהגו שלא לעשות שפיר פריך למה לי י"ג משא"כ לדרך רבנו מאי קושי' דהא שתילה חשיב התחלת מלאכה. ויש ליישב דאליבא דר' יהודה דס"ל איסורא במקום שאין עושין משום גזרה קודם חצות אטו אחר חצות. אבל במקום שעושין לית להו גזרה וא"כ מסתמא הכל שרי אפילו להתחיל ושלא לצורך י"ט דלא שייך למגזר לחצאין וכיון דלא גזרינן לא גזרינן כלום משא"כ אליבא דר"מ דס"ל מנהגא וקיי"ל כוותי' דסתמא דריש פרקין דכוותי' שפיר יש לחלק דמה שנהגו נהגו ומה שלא נהגו לא נהגו. מיהו י"ל דסובר רבנו דאע"ג דר"מ איירי לצורך המועד מ"מ רבנן דמתירין להתחיל בג' אומניות והיינו בודאי אפילו לא יגמור עד חצות מדלא קאמרו והוא שיגמור ממילא דשרי להתחיל אפילו שלא לצורך המועד דהרי אינו נגמר במועד וא"כ ה"ה בשאר מלאכות מותר לגמור שלא לצורך המועד ומתורץ ריי' הלח"מ ומהך ברייתא דלקמן הכ"א יש סייעתא לדרך רבנו ע"ש

הכ"א בי"ד עד חצות וכו' עיין במ"מ ודעת רבנו עיין בשלטי הגבורים דאחר חצות הוה ממש כמו חה"מ וה"ה לכל הדינים בהלכה זו הם קודם חצות ומתניתין דמושיבין שובכין קאי אפלוגתא דר"מ ורבנן דאיירי קודם חצות. ומ"ש רבנו לעיל הי"ח והוא קל מחה"מ ואינו אסור אלא מחצות וכו' ר"ל שלענין זה קל שמותר קודם חצות בעניני' הנזכרים פה וכן אין מנדין על מלאכה קודם חצות. ומ"ש רבנו ומושיבין שובכין וכו' עיין במ"מ ובכ"מ נדחק מאד והעיקר כמ"ש ה"ה דרבנו מפרש הא דפריך בגמרא השתא אותיבי מותבינן אהדורי מבעיא הוא מדקאמר בסיפא ואם מתה מושיבין אחרת תחתי' אבל אסור להושיב תרנגולת על הבצים לכתחלה ומ"ש ה"ה שמצא בפי' המשנה לרבנו וכשנותנין בצים תחת התרנגולת קרי מושיבין שובכין ליתא בפי' המשנה שלפנינו ובאמת אין מתחילין אלא ג' מלאכות אבל אם מתה חשיב גמר מלאכה. ובירושלמי גרסינן תרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה והוא שמחזירה ג' ימים למירדה. ואם מתה מושיבין אחרת תחתי' והוא שישבה על ביצה ג' ימים מעת לעת. אמר ר' מנא מתניתין אמרה כן י"ג י"ד ט"ו ומקצת היום ככולו. אמר ר' אבין תיפטר שישבה מאלי' ולית שמעת מינה כלום ע"כ פי' דודאי הא דקאמר והוא שישבה ג' ימים ה"ה לברחה ומביא ר' מנא ראיי' דנקיט במתניתין תרנגולת שברחה מחזירין וע"כ היינו בחה"מ דבי"ד אפילו מתה מושיבין וקשה מאי שייטא לדין חה"מ הכא אלא ודאי דרצה התנא לקצר ואלו הי' נקיט דין חה"מ במס' מ"ק וכאן לא הוה נקיט אלא דין ע"פ הי' צריך להאריך תרנגולת שישבה ג' ימים ומתה מושיבין וכו' ומהא דנקיט שברחה במועד מחזירין אותה למקומה וא"כ מסתמא ישבה ג' ימים י"ג י"ד ט"ו כיון דאין מושיבין לכתחלה בי"ד וכ"ש בט"ו ולזה לא הוצרך לבאר שישבה ג' ימים וא"כ ה"ה למתה בע"פ אין מושיבין אא"כ ישבה ג' ימים וקמדחה תפתר שישבה מאליה בי"ד או בט"ו ולא ש"מ שישבה ג' ימים ע"כ. היוצא מזה דמוכח מיהות מן הירושלמי דאין מושיבין לכתחלה בי"ד כדעת רבנו והא דאם מתה אין מושיבין במועד משום דהוה טירחא יתירה כנ"ל פ"ז ה"ב דאסור אף במקום פסידא. ולא ביאר רבנו דבעינן תוך שלשה למירדה דזהו מובן ממ"ש רבנו ואם ברחה במועד דמשמע לאפוקי כשברחה קודם המועד ובזה נסתלקו כל קושיות הכ"מ: סליק פ"ח מהי"ט וסליקו להו כלהו הלכות יום טוב בס"ד הלכות חמץ ומצה פרק ו

ה"ח וכן יוצאין במצה של מ"ש בירושלים עיין במ"מ וכ"מ ולח"מ. ומ"ש רבנו ומעשר שני אפשר שיפדה ויאכל בכל מקום אע"ג דבגמרא קאמר דמעשר שני יש להן היתר בכל מושבות כשנטמא עיין בתוספות פסחים דף ל"ו ע"ב ד"ה דאמר דלמ"ד מחיצות לקלוט דרבנן אפילו מ"ש טהור יש לו היתר בכל מושבות וכיון דרבנו פסק בהמ"ש דמחיצות לקלוט דרבנן להכי כתב סתם דמ"ש יש לו היתר ע"י פדיון אפילו אם לא נטמא. ומ"ש הלח"מ דרבנו פסק כרבנן דר"מ אליבא דר' חסדא דמ"ש בגבולין הוא דהוה ממון גבוה ולא בירושלים דחוק דרבנו פסק סתם דמ"ש ממון גבוה הוא ותו דבהדיא אפסקא הלכתא במ' קידושין כר"מ והנכון כמ"ש הכ"מ בשם ה"ר מנוח דרבנו פסק כר' חייא בר אבין דלא בעינן דין ממון אלא בהיתר אכילה גרידא סגי כי היכי דתיתי סתם מתניתין דאתרוג של מ"ש אם נטל כשר כר"מ דהלכתא כוותי' משא"כ לרב אסי אידחי האי סתמא מהלכתא ומש"ה פסק נמי רבנו פ"ח מה' לולב כי האי סתמא וניחא נמי דר"י דהלכתא כוותי' במצה של מ"ש שפיר ס"ל כר"מ דממון גבוה הוא. אמנם ודאי קשה הא דפסק רבנו פ"ו מה' בכורים ה"ו דעיסה של מ"ש בירושלים חייבת בחלה דליכא ליישב כמ"ש שם הכ"מ בשם הרי"ק דהא אפילו ר' חייא בא