מרכבת המשנה (חעלמא) - א רמב

הרי"ף והא דהשמיט רבנו ואין חוטטין לתוכן וכן השמיט דאין סדין בסיד וכן לעיל פ"ז ה"י השמיט דבור הרבים סדין בסיד פשוט הוא דמפרש רבנו שפין את סדקיהן ביד אבל אין חוטטין לתוך הסדק לתקנו יפה ולסוד הסדק בסיד והיינו מ"ש רבנו לעיל פ"ז ה"י ומתקנין את סדקיהן דהיינו ע"י חטיטה לתוכן וסיוד עיין פ"ז ה"ה. ומ"ש רבנו ועושין עיין בהשגות ועיין בתוספות ד"ה ועושין נברכת וי"מ לרחוץ את המת ותכריכין וא"כ מישך שייכי לקבר

ה"ה עכברי' וכו' עיין במ"מ ובתוספתא רי"א בשדה לבן שלא כדרכו תוחב שפוד וכו' ארשב"א וכי באיזה שדה לבן הי' רי"א הסמוכה לשדה בית השלחין ולא בשדה הסמוכה לבית האילן וזה מסכים לגירסא שלנו אבל בירושלמי ה"ג ניחא בשדה אילן בשדה לבן (פי' למה התירו בשדה לבן דליכא פסידא) אלא בשדה לבן הסמוכה לשדה בית האילן וזה מסכים לגי' רבנו וה"ה. והשמיט רבנו דין מחריבין חורי נמלים שיש בזה הרבה תנאים היוצאי' חוץ להיקש א"נ דמלתא דפשיטא הוא וחלק ממין הצידה

ה"ו לישב או לישן עיין בתוספות ד"ה איצטבא ורבנו מפרש איצטבא לישב ואקרופיטא לישן

ה"ט אין מפנין וכו' עיין לקמן מ"ש הי"ו

ה"י אין מתליעין וכו' עיין בלח"מ ובירושלמי פ"ב דשביעית עלה מתניתין דמזהמין את הנטיעות עד ר"ה מתניתין דרבי ברם כרבנן מזהמין מתלעין בשביעית אבל לא במועד כאן וכאן אין מגזמין ר"י בעי מה בין המזהם לעושה בית המזהם אינו אלא כמושיב שומר בית עושה לה צל והיא גדלה מחמתן ע"כ פי' דמתניתין דמשמע דעד ר"ה מזהמין ולא אח"כ אתיי' כרבי ורבנן פליגי ומתירין אף בשביעית ואע"ג דמודים רבנן דעשיית בתים אסור בשביעית התם עושה לה צל והוה אברויי אילנא משא"כ זיהום ס"ל לרבנן דהוה אוקמי אילנא וקיי"ל כרבי וסתם מתניתין דזיהום הוה אברויי אילנא ואסור בשביעית וה"ה בענין מתליעין קיי"ל כסתם מתניתין דשביעית דאין מעשנין וכמ"ש רבנו פ"א מה' שביעית ה"ה ולא יעשן תחתיו כדי שימות התולעת דמעשנין היינו מתליעין וסובר רבי דה"ל אברויי אילנא וסמך רבנו על הירושלמי דבזה מתורץ הקושי' דלית נגר ובר נגר דיפרקיני' דהשתא שפיר מתוקמ' הבריי' דבגמ' עכו"ם ד"נ ע"ב בזיהום דאברויי אילנא ולא קשיא סיכה דמועד אזיהום דמועד ואפ"ה שרי בשביעית לרבנן משום דעיקר כוונתו לזהם כדי שלא יאכל אותו העוף אע"ג דה"ל אברויי אילנא ולא תקשה מתניתין דמזהמין עד ר"ה דמתניתין אתיי' כרבי ומה שהקשה הלחם משנה אמ"ש רבנו סכין את הפירות אולי דצ"ל פארות א"נ דאיירי בפירות שהן לצורך המועד א"נ יש לחלק בין פגין שהן בוסר ה"ל לפטומי פירי ובין פירות שנגמר בישולן דה"ל אוקמי פירי (ואולי זהו דין תמרי תוחלייני בדף י' ע"ב שלא ראיתיו בדברי רבנו

הי"א אין מכנסין וכו' עיין מ"ש פ"ו מה"ש הי"א ביישוב קושיי' ה"ה למה השמיט רבנו דין זה לענין שבת וי"ט

הי"ב המשוה וכו' עיין בכ"מ וי"ל דרבנו גריס להפך מפרש"י מוליא במוליא ונצא בנצא אדעתי' דבי' דרי שקיל מוליא ושדא בנצא אדעתי' דארעא עיין פ"ב מה' זו"מ ועיין במ"מ ופשוט הוא דלא הוצרך כאן רבנו לבאר ההיכר אלא לענין אם ינדוהו הב"ד אבל לענין איסור הלב יודע אם לעקל וגו' הכל תלוי בכוונתו ודשא"מ מותר

הי"ג ובין כך ובין כך וכו' עיין במ"מ ובגמרא דף י' ע"ק וחכ"א אף יגמור והטעם כנ"ל פ"ז ה"ה דעשיית התנור שהוא מלאכת אומן עושה ההדיוט כדרכו והוא שצריך למועד אבל גמר התנור דהוא מלאכת הדיוט עושאו ההדיוט אף שלא לצורך המועד. ומ"ש רבנו ונוקרין וכו' רבנו פסק בפי' מכבשין כר' יהודה וכר' יחיאל וס"ל דלא פליגי א"נ דקיי"ל בתרווייהו לקולא

הי"ו אין מפנין וכו' עיין במ"מ ועיין פרש"י וגירסת רבנו כגירסת הרי"ף והאמרת רישא אין מפנין מבית לבית ולא גריס תי' כלל וקס"ד דה"ק סיפא אבל מפנה מבית שבחצר אחר לבית שבחצרו ולזה משני סיפא אתאן לבית שבחצר וה"ק אין מפנין מבית שבחצר זה לבית שבחצר זה אבל מפנה הוא בתוך חצרו מבית לבית שבאותו החצר ועיין בהשגות וה"ה נדחק וזה לשון הירושלמי אין מפנין מדירה נאה לדירה נאה ולא מדירה כעורה לדירה כעורה ולא מדירה כעורה לדירה נאה ואצ"ל מדירה נאה לדירה כעורה ובתוך שלו אפילו מדירה נאה לדירה כעורה שמחה הוא לאדם שהוא דר בתוך שלו. אין מפנין את המת ואת העצמות מקבר מכובד למכובד ולא מבזוי לבזוי ולא מבזוי למכובד ואצ"ל ממכובד לבזוי ובתוך שלו אפילו ממכובד לבזוי ערב הוא לאדם שהוא נינוח אצל אבותיו ע"כ. ופשוט הוא דרבנו מפרש זה בשאר ימות השנה דנוה היפה בודק וכ"ש נוה הרעה ובתוך שלו מחמת ניחותי' אינו בודק אבל בחה"מ הכל אסור וכן ענין פנוי המת ועצמות הוא בשאר ימות השנה משום בזיון המת ויגיד עליו ריעו כמבאר בלשון רבנו לעיל ה"ט ובזה נתיישבה השגת הראב"ד

הי"ט ואפילו במקום שנהגו וכו' לשון התוספתא וחכ"א אף מקום שאמרו אין עושין מלאכה בע"פ עד חצות עושין שלשה אומניות החייטין והספרין והכובסין ומן התוספתא הזאת נסתייע בהשגות והבין הראב"ד בכוונת רבנו דמפרש דר"מ קאמר דאפילו במקום שאין עושין מותר לגמור ואסור להתחיל אבל במקום שעושין אפילו להתחיל שרי כל האומניות ופליגי רבנן לחומרא דאפילו במקום שעושין לא יתחיל אלא בג' אומניות אבל לענין לגמור מודים רבנן דשרי אפילו במקום שאין עושין ולכוונה זו נוטה לשון רבנו ולזה השיג דע"כ רבנן לקולא פליגי כמשמעות התוספתא. ויש לדחות דפי' עושין דתוספתא היינו גומרין וא"כ ס"ל