מרכבת המשנה (חעלמא) - א רמ

כתב נ"ל דלא רצה התנא להשמיענו וכו' אין זה מכוון דהכוונה פשוטה בדברי ה"ה דכל שצריך לעשות מלאכה האסורה במועד לא חשיב לצורך המועד וכל שמחוסר מלאכה המותרת במועד מקרי לצורך המועד

הכ"ג ועי"ט וכו' דברי ה"ה נכונים ודברי הכ"מ נפלאו ממני

הכ"ד ומותר לעשיר וכו' עיין לקמן פ"ח הי"ו: סליק פ"ז מה' יום טוב פרק ח מה' יום טוב

ה"א והוא שלא פסקו וכו' עיין מ"ש לעיל פ"ו מהי"ט ה"ב

ה"ג ומושכין וכו' עיין בהשגות ובמ"מ ולשון המשנה ראב"י אומר מושכין את המים מאילן לאילן ובלבד שלא ישקה את כל השדה זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקם במועד וחכמים מתירים בזה ובזה ובירושלמי וחכמים מתירין בזה ובזה מהו בזה ובזה בין ששתו קודם הרגל בין שלא שתו קודם הרגל אלא כאן באילן כאן בזרעים פי' דקס"ד דחכמים פליגי רק אסיפא ומתירין בין ששתו לפני המועד ובין שלא שתו והוקשה לו לשון בזה ובזה דהא אף ראב"י מודה דבשתו לפני המועד מותר ולא קאסר אלא בלא שתו לפני המועד והל"ל וחכמים מתירין ולזה מסיק דבהכרח פליגי רבנן אף ארישא וה"ק בזה ובזה בין בשדה אילן להשקות את כל השדה ובין בזרעים שלא שתו וכן פרש"י ובזה מבואר כוונת ההשגות שבא להשיג דלמה פסק רבנו בין באילן בין בזרעים כראב"י לגבי רבנן דפליגי בתרתי ואין לומר משום דאמר ר' יהודה עלה דמתניתין ואם היתה שדה מטוננת מותר להשקות את כל השדה משמע דס"ל כראב"י ולזה פסק כר' יהודה לזה הקשה דמאי חזית דסמכת עלה דר"י הלא רבא יותר למד מדברי רבנן דקאמר עלה חכמים דברייתא דמתירין בזה ובזה דהיינו בזרעים שלא שתו ובשדה גריד אמר רבא ש"מ האי תרביצא שרי לתרבוצי בחה"מ אלמא דס"ל כרבנן (וגירסת הראב"ד רבא ולא רבינא) ועיין בתוספות ד"ה שרי לתרבוצי וכו' ואם יאמר הרמב"ם הלא הקשו על רבא מגריד וכו' פי' דמפרש הראב"ד דואין משקין שדה גריד במועד הוא סיומא דברייתא ואח"כ הא דקאמר וחכמים מתירין בזה ובזה הוא פיסקא בפ"ע ודלא כפרש"י ועלה דחכמים דמתניתין קאי אמר רבינא ש"מ מדהתירו חכמים דמשנתנו להשקות את כל השדה וזרעים שלא שתו מכלל דמותר לתרבוצי תרביצא וקאמר מ"ט וכו' קושי' היא ודלא כפרש"י דסייעתא הוא וה"ק שדה גריד מ"ט אסור אליבא דכ"ע דאין בזה מחלוקת הואיל דאפלא משוי לי' חרפא א"כ תרביצא נמי אפילו רבנן דמתני' מודים דאסור דה"נ אפלא משוי לי' חרפא ואין לדמות תרביצא להשקאת כל השדה וזרעים שלא שתו אלא לשדה גריד ולפ"ז קם מלתא דרבא בקושיא וזהו מ"ש הראב"ד דהרי רבא רצה ללמוד מדברי חכמים דמתניתין מכלל דהלכתא כחכמים ואע"ג דקמה מלתא דרבא בקושי' היינו משום דמדמה הש"ס תרביצא לשדה גריד ובשדה גריד מודים חכמים ומ"מ שמעינן מיהות דרבא רצה ללמוד מדבריהם מכלל דהלכ' כוותייהו ומסיים הראב"ד א"כ למה אמרו וכו' פי' ואפילו תימא דחכמים דמתניתין נחלקו אף על שדה גריד וא"כ מדפריך בעל הש"ס עלה דרבא משדה גריד מכלל דהלכתא כראב"י דא"כ קשה האיך אחז החבל בתרי ראשים ופסק ומרביצין את השדה במועד ובגמרא אוקמו הך ברייתא כרבנן דראב"י עוד השיג הראב"ד א"א הברייתא שונה וכו' פי' דמפרש הא דאמר ר"י אם היתה שדה מטוננת מותר קאי אזרעים שלא שתו ודלא כפרש"י וכריהטא דלישנא דברייתא ודלא כפרש"י ורבנו. ומזה תבין כוונת ה"ה דמפרש דפלוגתא דראב"י ורבנן בבית השלחין וקיי"ל כראב"י ורבא רצה ללמוד מדברי ראב"י דתרביצא שרי לרבץ דהיינו השקאה פורתא כפרש"י דמדמה ריבוץ תרביצא להשקאת זרעים ששתו עיין בתוספות ותרביצא הוא שדה בית הבעל. ופריך דכי היכי דאסור השקאת שדה גריד לראב"י ה"נ אסור ריבוץ שדה בית הבעל. מיהו בשדה גריד של בית השלחין בודאי מותר להרביץ והא דנחלקו בריבוץ שדה לבן היינו של בית הבעל זהו תורף כוונת ה"ה. ועיין בלח"מ ודבריו תמוהים דהאיך ס"ד כלל דהא דתניא ומרביצין במועד איירי בבית השלחין דא"כ אפילו השקאה נמי שרי לכ"ע גם נראה מלשונו שהבין שמה שפרש"י שדה לבן בית הבעל. הוא פי' דשדה בית הבעל נקרא שדה לבן ומש"ה סיים בלשונו בין שדה לבן בין שדה בית השלחין כאלו הוא דבר והיפוכו וזה באמת אינו דפי' שדה לבן הוא שדה של תבואה וקטניות וכן פרש"י בהדיא ד"ג ע"ב ונקרא שדה לבן הואיל שאין בה צל כמו בשדה האילן וכ"כ רבנו והר"ש בפי' המשנה רפ"ב דשביעית ע"ש אלא כוונת רש"י דמה דפליגי כאן בהרבצה דמשמע דכ"ע אין משקין איירי בשדה תבואה שהוא בית הבעל אבל בית השלחין בין בשדה תבואה בין בשדה אילן משקין וזה פשוט. אמנם ראיתי בפ"ב דשביעית מ"י דתנן ומרביצין בעפר לבן דר"ש ראב"י אוסר וכתב שם רבנו בפי' המשנה מרביצין בעפר לבן מזין רסיסי המים על עפר הלבן ונקרא עפר הלבן המקום שיש בו אילנות מרוחקות עד אשר יהיו עשרה מהם ביותר מבית סאה וכשיהיו קרובות זו מזו הכל מסכימים שמותר להרביצם שאינה עבודה עכ"ל וסיים שם דאין הלכה כראב"י בעפר הלבן ועפר הלבן איננו שדה הלבן כאשר עיניך רואות שהוא עפר שדה אילן המרוחק ובמיי' פ"א מה' שמיטה ה"ח משקין בית השלחין בשביעית והוא שדה הזריעה שצמחה ביותר. וכן שדה האילנות אם היו מרוחקין זה מזה יותר מעשר לבית סאה מוליכין את המים מאילן לאילן אבל לא ישקו את כל השדה. ואם היו מקורבין זה לזה עשר לבית סאה משקין כל השדה בשבילו. וכן עפר הלבן מרביצין אותו במים בשביעית בשביל האילנות שלא יפסדו. וכתב שם המ"מ דרבנו פסק בשביעית כחכמים וכן בעפר לבן פסק כר"ש הואיל דאמרינן בירושלמי דאתיי' מלתא דר"ש כרבנן שבמסכת מ"ק ובמועד פסק כראב"י ע"ש ואין זה בנותן טעם דכיון דלא פסק כרבנן במועד למה פסק כר"ש בשביעית הואיל דאוקמוהו כרבנן. לכן נ"ל לבאר דברי רבנו דהכא ודהתם אחר שנעתיק לשון הירושלמי בפרקין