מרכבת המשנה (חעלמא) - א כג

שם ה"ח טלית וכו' עיין בכ"מ שתמה על רבנו למה לא חילק בין טלית בת ד' חוטין לטלית בת ח' חוטין ותירוצו תמוה. ולעד"ן ליישב דרבנו מפרש כפרש"י הראשון דלפרש"י השני קשה קושיי' התו' בד"ה ואם הביא וכו' וא"כ טעם הך ברייתא דתניא דקלא אילן בדיעבד פסול משום גזרה שיתיר מבגד לבגד אחר של פשתן במקום תכלת ה"ל כלאים שלא במקום מצוה ומש"ה פסול בטלית בת ח' חוטין דשייך למגזר טפי שמא יתיר מבגד לבגד וסובר רבנו דהיינו דוקא אליבא דמ"ד דסדין בציצית חייב דהיינו אליבא דב"ה אבל לדידן דקיי"ל לקמן פ"ג ה"ז כב"ש דפוטרין סדין בציצית משום גזרת כסות לילה דא"כ לא שייך למגזר שמא יתיר מבגד לבגד פשתן אלא דשייך לגזור שמא יתיר מבגד לבגד צמר או משי ויסבור בדעתו שתכלת הוא ונמצא אין לו אלא לבן בלבד ומשום האי גזרה אין סברא לפסול הציצית שבבגד ראשון כיון שאם יעשה כן יהיו גם הציצית שבבגד שני כשר כיון דקיי"ל כרבנן דהתכלת אינו מעכב את הלבן ומש"ה שפיר סתם רבנו דלעולם בדיעבד כשר אפילו בטלית בת ח' חוטין ומיהו לכתחלה אסור משום גזרה שמא יתיר מבגד לבגד' צמר ויבטל מצות תכלת א"נ משום דלכתחלה בעינן שני צבעים. גם לפי פרש"י השני י"ל דסובר רבנו דהאי סוגי' אזלא למ"ד התכלת מעכב את הלבן ואנן לא קיי"ל הכי: הלכות ברכות פרק ג

ה"ח הפת וכו' דרך הכ"מ דחוק ודרך הלח"מ דחוק טפי ועיין בב"ח א"ח סי' שס"ח שתירץ דה"ק אם יש בהן כזית בודאי וספק אם עברה צורת הפת או שניכר צורת הפת בודאי וספק אם יש בהן כזית מברך המוציא. ואם אין בהן כזית בודאי וספק אם עברה צורת הפת או שעברה בודאי וספק אם יש בהן כזית מברך במ"מ וגם זה דוחק. והמובחר שבדרכים כמ"ש הב"י בשם מהר"י פאתו וכמו שהמתיק דרכו הלח"מ וכ"כ ה"ר דוד עראמה. אך שעדיין דחוק קצת לשון ואם אין בהן כזית דהל"ל ואם אין בהן כזית ולא ניכר צורתו. ואפשר לומר דה"ק רבנו ואם אין בהן כזית בכל הפתיתין בצירוף דאז אפילו איכא תוריתא דנהמא מברך במ"מ. א"נ ה"ק אם יש בפתיתין כזית ולא נשתנה צורתו או שניכר שהן פת ולא נשתנה צורתו ר"ל דמה שסיים רבנו ולא נשתנה צורתו מוסב על שני הבבות דאם יש בהן כזית או שניכר והוא שיש עוד חדא למעליותא שלא נשתנה צורתו לגמרי אע"ג דאינו ניכר שהוא פת אפוי מברך המוציא והיינו דמסיים ואם אין בהן כזית ולא ניכר שהן פת אע"ג דלא נשתנה צורתו א"נ שנשתנה צורתו ונעשה כמו מרק אע"ג דיש בהן כזית מברך במ"מ: פרק ז

הט"ו וימלאנו יין חי עמש"ל פכ"ט מה"ש ה"ז ביישוב דברי רבנו הללו דלא תקשה מדידיה אדידיה. פרק ח

הי"א לקח כוס של שכר וכו' עיין בלח"מ ובכ"מ פ"א מהק"ש ה"ח שנדחקו. ולעד"ן דהנה בספרי הרי"ף שבידינו גרסינן פשיטא היכא דנקיט כסא דחמרא וקסבר דשיכרא הוא פתח ובירך בדשיכרא וסיים בדחמרא ויצא ואפי' סיים בדשיכרא יצא דתנן ועל כלן אם אמר שהנ"ב יצא. אלא היכא דנקיט כסא דשיכרא בידי' וקסבר דחמרא הוא פתח בדחמרא וסיים בדשיכרא מאי בתר פתיחה אזלינן או בתר חתימה אזלינן ולא אפשטה ולקולא וכו' הכל לאתויי מאי לאתויי היכא דאכל תמרי וסבר דנהמא אכל פתח ובירך בדנהמא וסיים בדתמרי יצא דא"נ סיים בדנהמא יצא מ"ט תמרי נמי מיזן זייני ע"כ. וזוהי גי' הרא"ש בספרי הרי"ף והיא גירסת ר"ח ופירושו שאמר בא"י אמ"ה בפה"ג ושהנ"ב עיין באשרי. אמנם הר"זה והרמב"ן שהיו קרובים בזמן להרי"ף מצאו גרסא אחרת בספרי הרי"ף שהיא דווקנית בלשון הרי"ף דאינהו בקיעי טפי וזהו נוסח שלהם פשיטא היכא דנקיט כסא דחמרא וקסבר דשיכרא הוא ופתח בדשיכרא וסיים בדחמרא יצא דאי נמי סיים בדשיכרא יצא א"נ היכי דנקיט כסא דשיכרא בידי' וקסבר דחמרא הוא פתח בדחמרא וסיים בדשיכרא יצא אלא פתח בדשיכרא וסיים בדחמרא מאי ולא אפשטה ולקולא עבדינן ע"כ. ותמה הרז"ה על גי' זו דממ"נ במאי קמבעי לי' בפתח בדשיכרא וסיים בדחמרא דאי בדנקיט בידיה כסא דחמרא פשיטא דיצא אי נמי סיים בדשיכרא ואי כסא דשיכרא נקיט בידי' פשיטא דלא יצא א"ו כגי' רש"י ופירושו: והרמב"ן במלחמות תמה על גי' רש"י ופירושו דהא קיי"ל מצות אין צריכות כוונה ותו דלא מצינו פיסול במחשבה כעין זה וכמו שהקשו התוס' בד"ה לאו בשם הר"י מקינון. והביא גירסת ר"ח ורב האי גאון שהיא כגי' הרא"ש הנ"ל והביא גירס' הגאון והרי"ף הנזכרת ומפרש לה על דרך פר"ח דפשיטא היכא דנקיט כסא דחמרא ובירך שהנ"ב ובפה"ג דיצא וכן בנקיט כסא דשיכרא ובירך בפה"ג ושהנ"ב דיצא דאין זה הפסק מה שהוסיף לברך גם על בריאת היין כי קמבעי לי' בבירך על כסא דשיכרא שהנ"ב ובפה"ג שהרי חזר בו מי מהני חזרתו או לא. ורצה לפשוט מברייתא דפתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא והאריך בזה ע"ש. ומסיק וסיומא דנוסחא דגאון ת"ש מסיפא וכו' מאי לאו לאתויי הך דאמרן. לא לאתויי דאכיל נהמא ותמרי וה"ד כגון דאכל תמרי וקסבר נהמא אכל פתח ובירך בנהמא וסיים בתמרי יצא ואפילו אמר הזן את הכל יצא דתמרי נמי מיזן זיין ומסיק דבבירך בתמרי וסיים בנהמא היכא דאכל