מרכבת המשנה (חעלמא) - א רלח

את הפרה ועורפין ע"ע ורוצעין ע"ע ומטהרין את המצורע ומפרקין את המנעול מע"ג האימום אבל אין מחזירין אותו ומציינין על הקברות ופריך לא כבר ציינו מאדר ומשני תפתר שירד שטף של גשמים ושטפו ויוצאין אף על הכלאים ופריך ולא כבר יצאו באדר תפתר שהיתה שנה אפלה ואין הצמחים נכרים ועיין פכ"ו מה"ש הי"ב

הי"ב טענות ב"ד היינו גזרות ב"ד שנזכר במשנה או דברים וכו' היינו שטרי בירורין

הי"ג ואסור לכתוב וכו' הלח"מ מפרש דת"ק דמתניתין סובר דאפילו לעצמו אסור ואפשר לומר דת"ק דמתניתין ר' יוסי הוא וביש לו מה יאכל הילכך אסור לאחרים אפילו בטובה ופליג ר' יהודה דמותר להערים דימכור את שלו וחוזר וכותב לעצמו. ובזה מתורץ מה שהקשה הלח"מ על הרא"ה. ועיין בתוספות ד"ה ר' יוסי ולדעת רבנו נראה דר"מ מחמיר בהערמה ומקיל לאחרים בטובה ודעת ר' יהודה להפך ור' יוסי מחמיר בתרתי דבין בהערמה ובין בטובה אסור ביש לו מה יאכל ומקיל באין לו מה לאכול אפילו למכור שלא בהערמה אבל לעצמו שלא ע"י הערמה ד"ה שרי

הי"ד ומותר וכו' עיין בהשגות ודרך רבנו מרווח מדסתם במשנתנו ואגרות של רשות ולא חילק בין אי אתרחיש נוסע וכה"ג כתב ה"ה לעיל הי"ב ובירושלמי אגרות של רשות זו שאילת שלום ובתוספתא פ"ב דמ"ק כותב אדם חשבנותיו במועד ומחשב אדם יציאותיו במועד

הט"ז אין רואין את הנגעים וכו' עיין במשנה למלך שהאריך ואנכי בארתי דברי התוספות הללו באריכות בהלכות נגעים בטוב טעם ודעת באופן שמיושב כל הערות המשנה למלך ע"ש ושם העליתי דאין כוונת רבנו רק בטהור כמ"ש המ"ל דא"כ ה"ל לרבנו לכתוב אין רואין את הנגעים בתחלה אלא דרבנו מפרש הא דאמרן בגמרא בהסגר ראשון דכ"ע לא פליגי היינו בתוך ימי ההסגר עם **(אם.)** עברה הנגע לגמרי ולא בתחלת הסגר ראשון ולא בסוף הסגר ראשון והטעם משום דקיי"ל אין מסגירין ולא מחליטין ולא פוטרין אלא ביום שיראה בו הנגע בתחלה או בשביעי או ביום י"ג וכיון שכתב רבנו שמא ימצא טמא וכו' ממילא משתמע דלא איירי בראיי' שתוך ימי ההסגר דהא קיי"ל ולא מחליטין ועיין לקמן הי"ט. ומ"ש רבנו כדי שלא תשתכח וכו' עיין במ"מ ובלח"מ האריך והניח בצ"ע ואפשר דסובר רבנו דכל הטעמים אמת וליכא נ"מ בינייהו ודלא כפרש"י א"נ אפילו תימא דפליגי י"ל דרבנו פסק כר' חנינא משום שאין מערבין שמחה בשמחה דר' חנינא רבו של רב ואין הלכה כתלמיד במקום הרב והיינו מ"ש רבנו כדי שלא תשתכח וכו' דהיינו טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה כמ"ש התוספות בד"ה לפי וכו' וכן משמעות פרש"י. ורבה בר רב הונא קאמר משום שלא יהי' פנוי לעסוק בשמחת הרגל דהיינו שלמי שמחה ושארי דיני שמחה אבל אי לאו משום גזרה מפני שמניח וכו' לא בעינן שיהיה לבו פנוי בשמחה אחת

הי"ח שחל ז' שלו להיות בי"ט עיין במ"מ שתמה על זה. וכיוצא בתמיהה זו יש לתמוה על רש"י ז"ל במ"ק די"ז ע"ב ד"ה סבר כרבנן וכו' ואכתי לא שלים אבלות שבעה קודם הרגל ולא הוה אונס דאפילו לא הוה שבת לא מצי לגלח להכי אינו מגלח במועד פי' לפירושו דבעינן שיהי' אונס אחר בערב הרגל זולת אונס דאבלות הילכך כיון דאפילו לא הי' שבת לא הי' יכול לגלח אין זה חשיב אונס מחמת שבת אלא מחמת אבלות. וקשה טובא דה"ל לרש"י לפרש בפשיטות ואכתי לא שלים אבלות דשבעה הילכך לא בטלה ממנו גזרת שלשים במועד ואסור לגלח כדין אבל. וע"כ ס"ל לרש"י כפי סברת בית מועד שהביא הכ"מ דאין אבלות ברגל אע"פ שלאחר הרגל לא בטלה ממנו גזרת שלשים וכה"ג הי' אפשר להעמיס בלשון רבנו פ"י מה' אבל ה"ו ולאחר י"ט משלים כל שלשים יום מיום המיתה ואסור בהן בכל ה' דברים דהיינו שאסור בה' דברים בימים שלאחר הרגל ואע"ג שכתב שם דאם חל ז' שלו בעי"ט שחל בשבת מותר לגלח במועד דמשמע הא אם קל ששי שלו בעי"ט אסור לגלח במועד לאו היינו משום לתא דאבלות דאין אבלות ברגל אלא משום דלא חשיב אנוס דאונס דאבלות לא חשיב אונס כנ"ל הילכך אסור משום לתא דחה"מ. אמנם אין בזה מזור לדברי רבנו דלו יהיבנא דס"ל כפי סברת בית מועד אכתי כי היכי דלרבנן לא חשיב אנוס בעי"ט שחל בשבת והוא שביעי שלו ה"ה נמי לאבא שאול בחל ז' שלו בי"ט דאכתי לא שלים אבלות לא מקרי אנוס והיינו מה שתמה מהרי"ק על בית מועד. וגם גוף סברת רש"י דחוק דמאי שנא אונס דאבלות מאונס אחר א"ו דפשט הסוגיא דכיון דלא שלים אבלות ז' אסור לגלח במועד מדין אבלות כמ"ש ה"ה וצריך לומר כפמ"ש הכ"מ דלצדדין קתני ואכיבוס קאי דשרי תוך שלשים ולא אסור אלא גיהוץ ועיין לקמן הי"ט. גם יש ליישב לפי מה דפסק רבנו פ"ו מה' אבל ה"ג דאשה מותרת בנטילת שער לאחר שבעה דנתקיים הגירסא אף בתספורת אשה ואפי"ה לא אוקי' בעל הש"ס ברייתא בחל ז' שלו בי"ט ובאשה וכן תנא דידן לא נקיט לה באשה אפילו תימא דס"ל כרבנן י"ל דתנא דידן כיון דלא מתנייא לי' סתמא השמיטה והברייתא ליתא לי' לאוקים אף באיש אבל דברי רבנו שפיר קיימים אף לענין תספורת. ומה שהקשה הכ"מ למה השמיט רבנו דין אומן שאבדה לו אבדה י"ל כיון דאיכא תרי לישני וללישנא קמא אסור משום לא פלוג הילכך לא שבקינן פשיטותא דלישנא קמא מחמת ספקא דלישנא בתרא

הי"ט וכל היוצא מטומאתו וכו' עיין במ"מ ובלח"מ ועיין במ"ל ושפתים יושק ולפמ"ש לעיל הט"ז דאין רואין נגעים במועד כלל מיהו מ"מ משכחת לי' מטהרין את המצורע במועד ותגלחת ראשונה דהיכא שהלך לה הנגע לגמרי ובסוף ימי ההסגר דכיון שאין רושם כלל בודאי רואין במועד ואין צורך למ"ש המ"ל ובהלכות נגעים הארכתי. ומ"ש רבנו אנשי משמר וכו' יש לתמוה דהא תנן במסכת