מרכבת המשנה (חעלמא) - א רלז

ה"ג הופך אדם זיתיו וכו' עיין בהשגות ויש ט"ס בלשון ההשגות וצ"ל אלא זיתיו הפוכים ושונין הר"ן גריס בהשגות א"א אני לא מצאתי אלא זיתיו הפוכים אבל היפוך לא וכן משמע בירושלמי ע"כ וגירסת הר"ן עיקר וזה לשון הירושלמי אנן תנינן מי שהפך את זיתיו תני ר' חייא מי שהיו זיתיו הפוכים ושנויי' מתניתין צריכה לדר' חייא ודר' חייא צריכה למתני' אלו תנינן ולא תני ר' חייא ה"א לא אמרן אלא מי שהפך פעם א' אבל אם הפכן ושניין ד"ה מותר הוי צורכא למתני' דר' חייא. או אילו תני דר"ח ולא תנינן ה"א לא אמרן אלא דהפכן ושניין אבל אם הפכן פעם א' ד"ה אסור הוי צורכא למתניתין וצורכא דר"ח א"ר פנחס בי' ר' זכאי מתני' בעטינים מה דתני ר"ח בגרגרים. רבנן דקסרין אמרין מתני' כר' יהודה ומה דתני ר"ח כר' יוסי ר' יהודה אומר יאבד דבר מועט ואל יאבד דבר מרובה ר' יוסי אומר אל יאבד דבר כל עיקר ע"כ. והכי פירושו דדרך הדורכי בזיתים להניח הזיתים במעטן ומחמת כובד העליונים שמכבידי' על התחתונים נמצא התחתונים נכמרים ונוחים להפליט שמנם ומחמת החימום המה קרובים ומוכנים להתעפש ואח"כ מהפך העליונים למטה ותחתונים למעלה כדי שיכמרו העליונים ומחמת שכבר נכמרו קצת התחתונים נמצא העליונים נכמרים מהרה מחמת כובד התחתונים וחמימותם ועומדים טפי להתעפש ואח"כ חוזר והופך פעם שנית העליונים ע"ג התחתונים ומאחר שכבר נכמרו התחתונים וגם העליונים שמכבידים עליהם כבר נכמרו הילכך התחתונים נכבשים ונכמרים מהרה ונוחים להתעפש ובזה יובן דקודם ההיפוך נמי איכא פסידא קצת שלא יתעפשו התחתונים ואחר ההיפוך איכא פסידא טפי לעליונים ואחר ההיפוך השני איכא פסידא יותר טובא ולזה קאמר בירושלמי דבמתני' תנן מי שהפך דמשמע דפליגי ר"י ור' יוסי אחר ההיפוך הראשון והברייתא דר"ח תני' בהפוכי' ושנויי' הוא דפליגי ר"י ור' יוסי ומשני דבין אחר ההיפוך ראשון ובין אחר היפוך שני פליגי אלא דמתני' קמ"ל דאפילו אחר היפוך ראשון דלא הוה פסידא כלה האי מקיל ר' יוסי וברייתא קמ"ל דאפילו אחר היפוך שני מחמיר ר' יהודה. ור"פ משני דמתני' בעטיני' דמתקלקלי' אחר היפוך ראשון וברייתא בגרגרי'. ורבנן דקסרין ס"ל דמתני' וברייתא פליגי דודאי ר"י ור' יוסי פליגי בין בהיפוך ראשון בין בהיפוך שני אלא תנא דידן ס"ל כר' יהודה במקצת דלהפסד מועט לא חששו ולהפסד מרובה חששו ולזה תנן במתני' פלוגתייהו בהיפוך ראשון להורות דבהיפוך ראשון הוא דקיי"ל כר' יהודה אבל בהיפוך שני קיי"ל כר' יוסי ותנא ברא ס"ל כר' יוסי במקצת להורות דדוקא בהיפוך שני קיי"ל כר' יוסי דהוה הפסד מרובה דמתעפשו' טובא ובזה נתבארו דברי ההשגות דלפי גירסא שלנו נמשך הראב"ד אחר שינויי' דרבנן דקסרין. ולפי גי' הר"ן נמשך אתר שינויי קמא דאף בהיפוך ראשון קיי"ל כר' יוסי אלא שמשיג על דברי רבנו דמשמע דמותר להפוך לכתחלה ורבנו נמשך אחר גירסת הרי"ף דגריס בבבלי בשינויי' דרב שישא ברי' דרב אידי דברי' שעושין לאבל בימי אבלו כגון זיתיו להפוך וכדו לגוף וכו' ודלא כגירסתנו זיתיו הפוכי' וכו' ומפרש דאליבא דר"ש ברי' דרב אידי מתני' מילי מילי קתני דמי שהפך את זיתיו ואירעו אבל. או מי שעדיין לא הפך זיתיו אלא שנתנם במעטן ואירעו אונס או הטעוהו פועלים שלא הי' יכול להפוך ולדרוך קודם המועד והיינו הא דקאמר ר"ש ברי' דרב אידי זאת אומרת דברי' המותרים במועד אסורים בימי אבלו פי' דזתים שבמעטן שעדיין לא היפך מותרים במועד ואסורים בימי אבלו ולפי' רש"י דחוק טובא דפתח באבל ולא סיים לאיסור ומש"ה לא סמך רבנו על הירושלמי וזה ברור בכוונת רבנו והראב"ד ודלא כמו"ש ה"ה דמתני' נקיט מי שהפך לרבותא אע"פ שאינם מתעפשו' כ"כ דנהפוך הוא דודאי אחר ההיפוך מתעפשות מהרה כמבואר בירושלמי אלא דרבנו מפרש איקומתא דר"ש דלא כפי' רש"י וכנ"ל ומש"ה פסק כר' שישא דתני' כוותי' בבבלי ותו לא מידי

ה"ד ומפקירין וכו' עיין במ"מ ובגמרא דף י"ג ע"ב אפקרי' ר' ינאי לפרדיסא

ה"ה ומעגילה וכו' מ"ק די"א ה"ק ומעגילין אותה כעין מעגילה ביד וכו'

ה"ו ובלבד שלא ידוש בפרות וכו' עיין בכ"מ ובלח"מ. ודברי הלח"מ מגומגמים כיון דקס"ד דאם אין לו מה יאכל קאי אמחובר לקרקע אע"פ שכלו אבד שנמצא אין ההיתר מחמת שהוא דבר האבד כיון שהוא מחובר לקרקע אלא ההיתר מחמת שאין לו מה יאכל וא"כ מאי האי דפריך ואי ר' יוסי ידוש נמי בפרות דלמא אע"ג דבדבר שהותר משום דבר האבד לא מצריך ר' יוסי שינוי מ"מ היכא שעיקר ההיתר מחמת שאין לו מה יאכל מצריך ר' יוסי שינוי. לכן נראה דקס"ד דבבא ובלבד שלא ידוש בפרות אכלה ברייתא קאי בין בתלוש ודבר האבד ובין בתלוש ואינו דבר האבד או במחובר ואפילו דבר האבד אלא שאין לו מה יאכל דכן מורה פשטות לישנא דברייתא והיינו דהוקשה לי' ואי ר' יוסי ידוש נמי בפרות נהי דכשאין לו מה יאכל ניחא אכתי קשה דאמאי בתלוש ודבר האבד בעי שינוי ולזה משני דאפילו בדבר האבד מצריך ר"י שינוי קטן. וליישב דברי רבנו צ"ל כמו שכתב הכ"מ דבשינוי מועט מודה ר"י אפילו בדבר האבד

ה"ח מטילין שכר וכו' עיין בהשגות ועיין מ"ש פכ"ג מה"ש ה"ג

ה"י וכורין להם נהרות וכו' ד"ב ע"ב ר"י שרי וכו' למכרא נהרא וכו' כיון דשתו מיני' רבים כרבים דמי. ומ"ש וכונסין ד"ג **(דף ה')** מותר כניסה ליחיד וכ"ש לרבים. ומ"ש ומתקנין וכו' ומסירין וכו' שם בבריית' ושם יוצאין לקווץ וכו'

הי"א ויוצאין שו' בירושלמי פ"ק דמ"ק אלו הן צרכי רבים דנין דיני ממונות ד"ל ודיני מכות ופודין את השבויים וערכין וחרמין והקדשות ומשקין את הסוטה ושורפין