מרכבת המשנה (חעלמא) - א רלה

דרך ארובה דלא חשיב כפתח כדין חלון שאין בו ד' על ד' מ"מ מותר לשלשל מן העליי' לבית דה"ל ממקום למקום ולפ"ז פשוט מאד דטעמא דמתניתין דאין משלשלין בשבת שהרי אינם יכולים לערב דרך ארובה עיין פ"ג מה' עירובין ה"ב וא"כ אסור לטלטל מן הבית לעליי' משא"כ בי"ט דאין עירוב והוצאה לי"ט הילכך שרי אפילו דרך ארובה אבל בחבל אסור אפילו דרך חלונות בי"ט. וראיתי להר"ן דלא גריס בבעיא ראשונה אלא הנך צדדי דביטול בה"מ והפסד פירות וצד די"ט קיל לא גריס בכל הסוגי' וכן בבעיא שלישית גריס צדדא דהפסד פירות או דלמא לא שנא ואולי משום דלא שייך סברא די"ט קיל אלא לענין מוקצה דהכנה גרידא כנ"ל פ"א הי"ז. ודע דלענין דינא אסור לפנות את האוצר בי"ט משום מוקצה ומש"ה כתב רבנו פ' כ"ו מה"ש הט"ו תיבת בשבת כמו שהעירותי על זה בכמה מקומות ומסתימת לשון רבנו נראה דפסק כלהו בעיי' לקולא דהך דמפנין שרי אפילו מגג לגג ושלשול בחבל משום ביטול בה"מ ודוקא ד' וה' קופות אבל טפי מהכא לא שייך ביטול בה"מ דה"ל כדי צרכו עיין מ"ש שם באריכות. ובהך דמשילין מותר אפילו טובא משום הפסד פירות וי"ט דקיל שפיר דמי לגמור את כל האוצר

ה"י חפצי הפקר וכו' עיין בהשגות וכבר בארתי לעיל פ' י"ב מה"ש הי"ז ע"ש. ומ"ש רבנו פירות שיצאו חוץ למקומן עיין בלח"מ דמסיק דהרשב"א פסק במקומן אפילו במזיד יאכלו ושלא במקומן אפילו בשוגג לא יאכלו ועיין בתוספות ד"ה מכלל דנסתר זה ולא ידעתי מנ"ל להלח"מ דהרשב"א פסק כר"פ גם מ"ש דהרשב"א מפרש הא דשרי ת"ק בשוגג ע"י עכו"ם הוא תמוה דביצא ע"י עכו"ם אין לחלק בין שוגג למזיד כמ"ש פ"ה ופ"ו מה"ש ועיין באריכות סוף פ"ו מה"ש מ"ש שם ליישב דברי רבנו הללו שנראה כסותרים זא"ז עם מ"ש שם ע"ש

הי"א המוסר וכו' עיין במ"מ ובפי' המשנה לרבנו כתב ובתנאי שיתן אותה לשני בנים ולשני רועים וכו' וחזר בו רבנו מפי' המשנה

הי"ד ושל עולי בבל וכו' כתב ה"ה ובגמרא נחלקו במילא ונתן לחבירו עיין בפי"ב מה"ש הי"ז. ומ"ש רבנו ואם היו באין וכו' בתוספתא שלהי מסכת ביצה בור שבין ב' תחומין אין ממלאין בהן בשבת וכו' נהרות המושכין וכו'

הט"ו ושור של פטם עיין בלח"מ ויש ליישב דבמסכת עירובין לא הי' יכול להקשות דשמואל אדשמואל דאיכא למדחי כדעת הראב"ד אבל לפי מה דקיי"ל כרבנן שפיר מפרש רבנו

ה"כ וכן האשה וכו' השמיט תבלין דהוא נלמד בק"ו ממים ומלח דלא חשיבי לר' יהודה דפליג במים במתניתין ובמלח בברייתא והטעם משום דדשיל"מ אפילו באלף לא בטל. ומ"ש רבנו וכן שנים וכו' עיין במ"מ ובאמת אין זה הכרע די"ל הא דשתיק רב משום דלא חש לתרץ והחילוק מבואר לפמ"ש התוספות בד"ה לאיסור וכו' דתערובת מוקצה שייך בכל בהמה שנשחטה בי"ט מחמת תערובת השמנונית הנוסף בי"ט והתירו משום שמחת י"ט משא"כ תערובת תחומין לא שכיח ותו דליכא מניעת שמחת י"ט דאפילו במיצעו התחום שלא תזוז ממקומה אפשר לאכלה במקומה: סליק פ"ה מה' יום טוב פרק ו מח' יום טוב

ה"א ואיסור זה מד"ס עמ"ש פ"א מהי"ט ה"ך

ה"ב ולמה נקרא שמו עירוב וכו' לדעת רבנו הוא שם המושאל ומה שהקשה הלח"מ דה"ל להקרא שיתוף אין זה קושי' דהרי מברכין על השיתוף על מצות עירוב כנ"ל פ"א מה"ע וטעם ההשגות דחוק דאין התבשילין מעורבין

ה"ג עירובי תבשילין וכו' עיין במ"מ נראה שהי' גורס בדברי רבנו לא בפת ולא בפירות ומפרש דדין פירות יליף רבנו בק"ו מפת ולזה הוקשה לו למה השמיט רבנו דין הדייסא ולזה כתב שסמך רבנו על מ"ש אלא בתבשיל שהוא פרפרת. והגירסא שלפנינו ולא בריפות נכונה דהיינו דייסא וכ' רבנו הטעם דבעינן פרפרת דהיינו מידי דמילפת כלישנא בתרא אבל פירות בשולי' שהן פרפרת שרי

ה"ה וצריך וכו' עיין בהשגות ויש בזה גירסאות דבדפוס ויניציאה גרסינן א"א נ"ל שאם אפה ולא בישל או שבישל ולא אפה ונאכל העירוב או שאבד וכו' ובדפוס יעסניץ גרסינן א"א נ"ל שאם אפה ונאכל העירוב וכו' והלחם משנה ראה נוסחא א' ונדחק בלשונו לפי שהבינו ה"ה והלח"מ בכוונת ההשגות שאם בישל או אפה בעוד העירוב קיים לצורך י"ט מותר לו להטמין אותו תבשיל לשבת ולבשל תבשיל אחר לי"ט כפי המובן מגירסא שני' גם הוקשה להו דמנ"ל להראב"ד שרבנו חולק בזה. ואני אומר שהנוסחא הראשונה עיקר וכוונת הראב"ד דלא כמו שהבינו אלא דהרא"ש כתב אהא דקאמר אביי נקטינן אם התחיל בעיסתו ונאכל עירובו גומר איכא לאסתפוקי בפירוש מימרא דאביי אי בעי למימר דגומר עיסה זו לבדה וכן אם התחיל לבשל יגמור אותו התבשיל בלבד או דלמא דכיון שהתחיל להתעסק בא' מצרכי שבת בעוד שהעירוב קיים גומר כל צרכי שבת וה"ה אם התחיל בתבשיל והא דנקיט עיסה שהיא הכנה ראשונה וכו' והלשון משמע הכי דנקיט גומר דמשמע כל צרכי שבת דאי ס"ד העיסה לבדה גומרה מיבעי' לי' והדבר שקול עד יבא מורה צדק ע"כ והבין הראב"ד בכוונת רבנו כפי פי' השני של הרא"ש מדנקיט רבנו גומר. ולא ניחא לי' להראב"ד פירוש זה דקשי' לי' לשון התחיל בעיסתו דהל"ל אם התחיל