מרכבת המשנה (חעלמא) - א רלד

דה"ל כמקדיש חגיגתו בי"ט דשרי. תנן פ"ד דדמאי מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי ולמעשר עני של ודאי לא יטלם בשבת ואם הי' כהן או עני למודים אצלו יבאו ויאכלו ובלבד שיודיעם ובירושלמי כיני מתניתין לא נתנום בשבת דתנינן תמן בש"א אין מוליכין חלה ומתנות לכהן בי"ט בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום וב"ה מתירין הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא הדא ילפא מן ההיא הוא י"ט הוא שבת וההיא ילפא מן הדא בלמודין אבל בשאין למודין לא סלק על בר נש למיכל פיתתא בביתא דחברי' ע"כ. (עי' מיי' פכ"ג מה"ש הי"ו) והר"ש פ"ד דדמאי נדחק בפשט המשנה למה נקיט ת"מ של דמאי ולא נקיט תרומה או ת"מ של ודאי ולמ"ש לרבותא נקיט דלא מבעי של ודאי שאינו זכאי בהרמתן בשבת אלא אפילו של דמאי דזכאי בהרמתן בה"ש דתנן ספק חשכה מעשרין את הדמאי אפ"ה אינו זכאי בנתינתן ונקיט נמי מ"ע לרבותא דאע"ג דלא דמי למקדיש שהרי מותר לזרים אפ"ה כיון דמעשר עני טובל חשיב כמתקן ואינו זכאי בהרמתו הילכך אינו זכאי בנתינתו והיינו דקאמר עלה בירושלמי הדא ילפא מן ההיא על דרך ילמוד סתום מן המפורש אנו למדים מתניתין דדמאי מן מתניתין דביצה דבנתינה קמיירי. ומתני' דביצה ילפינן ממתני' דדמאי דבלמודים איירי ועיין בתוספות ד"ה אין מוליכין וכו' שנראה שהי' להם גירסא אחרת. ורבנו נראה דלא סמך על הירושלמי ומחלק בין שבת לי"ט דבי"ט מותר להוליך אפילו ודאי ובשבת אסור להוליך אפילו דמאי והטעם דאע"ג דנדחית סתמא דמסכת ביצה מהלכתא וקיי"ל כר' יוסי דברייתא אין לדחות סתמא דדמאי מהלכתא וצריך לחלק בין שבת לי"ט והירושלמי שהשוה שבת לי"ט היינו אליבא דר' יהודה בעל סתמא דביצה אבל לדידן דקיי"ל כר' יוסי יש לקיים סתמא דדמאי ולחלק בין שבת לי"ט. ומ"ש רבנו גבאי צדקה בתוספתא פ"ו דדמאי גבאי קופה אין גובין ומכריזין בי"ט כדרך שגובין ומכריזין בחול אבל גובין בצנעה בתוך חיקן ומחלקין על כל שכונה ושכונה פי' דמחלקין לכל שכונה בפני עצמה שלא בפרסום אלא בצנעה: סליק פ"ד מה' יום טוב פרק ה מה' יום טוב

ה"א כיצד המביא וכו' עיין בתוספות ריש פרקין ויש לתרץ לדרך רבנו דשאני הך דמפנין שהוא לכבוד אורחין וביטול בה"מ

ה"ב וכן משואות וכו' הוא פי' למימרא דרבא דדרו בדוחקא ורש"י פי' בענין אחר

ה"ג יוצאין בכסא אחריו הנכון כמ"ש הכ"מ דכסא שאמרו היינו לישב עליו ומוציאין אותו על הכתף היכא דצריך לזה משום טירחא דצבורא או משום חולשא וכדומה לזה משימשא לטולא אבל שלא לצורך כלל בודאי אסור ואפילו לצורך לא הותר במי שאין רבי' צריכים אליו כמ"ש התוספות בד"ה שאני ילתא וכו' דאפילו משום ביעתותא אסור ודברי הלח"מ שלא לצורך

ה"ד אין מוליכין וכו' עיין בהשגות ומ"מ ולח"מ. ויש ליישב דהא דפריך בגמרא לימא רב דאמר כב"ש וכו' דלא ניחא לי' למימר דטעמייהו דב"ה משום שמחת י"ט דקס"ד דלענין שמחת י"ט ב"ה לחומרא מכח מתני' דהשוחט כדלקמן אלא ודאי טעמייהו דב"ה משום דברה"י ליכא מראית עין ועדיין לא קס"ד מוחלפת השיטה. אלא עדיפא מיני' קמשני תנאי היא ומוכרח מלתא דרב מדר"א ור"ש אבל ממלתא דב"ה איכא למטעי דפליגי אדרב והיינו טעמייהו ולאו משום שמחת י"ט

ה"ה מי שהי' וכו' עיין בגמרא תנן משילין וכו' וכתב מהר"ם שי"ף והטעם דנקיט סברות שונות בבעיא מחברו לא ידעתי ע"כ. והנה הקילוף הראשון דבבעיא ראשונה דכמה משילין מצדד דשבת דחמיר שרי ד' וה' קופות אבל י"ט דקיל ואתי לזלזולי בי' לא הקילו כלה האי (והא דגרסינן בגמרא כלל כלל לא ט"ס הוא) וכן בבעיא ג' מגג לגג מצדד בכה"ג די"ט דקיל אתי לזלזולי בי'. אבל בבעי' שני' לענין לא יגמור את האוצר מצדד איפכא דשבות שבת חמיר משבות י"ט. ובבעיא רביעי' לענין שלשול בחבל והורדה דרך סולמות איננו מצדד כלל לחלק בין שבות שבת לשבות י"ט. ויש ליתן טעם דבעיא ראשונה ושלישית דמשום טירחא נגעו בי' שפיר יש סברא להחמיר בי"ט טפי עיין מ"ש לעיל פ"א מהי"ט הי"ז משא"כ בבעיא שני' דאסור משום גזרת מלאכה אדרבה שבות שבת חמיר טפי ע"ש דברי' בטעמן אבל בבעיא רביעית שהטעם כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול כמ"ש רבנו כאן הילכך אין סברא לחלק בין שבת לי"ט ואע"ג דגם טעם מגג לגג הוא משום שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול כמ"ש רבנו בפי' המשנה מ"מ טירחא נמי איכא. החילוף השני שבכל הבעיות מצדד בסברא דמשום הפסד פירות הקילו זולת בבעיא שני' לא נזכר צדוד זה. ויש ליתן טעם דלא שייך הפסד פירות היכא דאיכא למגזר משום מלאכה דאורייתא גם י"ל דאף בשבת איכא הפסד הנך פירות הנשארים שנדרסים ברגלי האורחים. החילוף השלישי דבכלהו בעיי' מצדד בהך סברא דביטול בה"מ זולת בבעיי' שלישית לא נזכר צדוד זה והטעם פשוט דאדרבה מגג לגג איכא ביטול בה"מ טפי שמשתהא טפי בפינוי. ועיין במהרש"א שהקשה אהא דמצדד בגמרא י"ט דקיל וכו' מהא דתנן משילין פירות דרך ארובה בי"ט אבל לא בשבת אלמא שבת חמיר טפי ותירץ בדוחק ומהר"ם שי"ף הקשה אהא דמצדד בבעי' רביעית דשלשול בחבל אסור בשבת דליכא הפסד פירות ממשנתנו דמשילין בי"ט ולא בשבת ומפנין מותר אפילו בשבת אלמא דביטול בה"מ עדיף. ונראה ליישב אחרי שנבאר לשון רבנו אבל משילין אפילו דרך ארובה ממקום למקום באותו הגג פי' דסתם ארובה היא טפח כמבואר בכמה מקומות במס' טהרות והיא בין בית לעליי' והיינו דנקיט רבנו לרבותא דאפי'