מרכבת המשנה (חעלמא) - א רלג

שצריכה לחפש בין העצים ונמצא מטלטלת שלא לצורך כדאמרן ביצה ד"י ע"א דלמא מטלטל ושביק וכו' דאע"ג שעצים מוכנים להסקה לא הוו מוכנים לכל מילי וכ"ש שאסור לטלטלם שלא לצורך כלל דלא עדיף מכלי שמלאכתו להיתר

הי"ב מסלקין וכו' עיין במ"מ ובלח"מ וכבר בארתי דברי רבנו לעיל פ"י מה"ש הי"ד. ומ"ש הלח"מ דבציר באמצע מותר לסלק אפילו דבתים אין לזה הכרע די"ל דה"ק רבנו דאין לו ציר כלל מותר אפילו להחזיר ובציר באמצע אסור אפילו לסלק דגזרינן סילוק אטו חזרה וכן משמע לכאורה לשון מסלקין תריסי חניות דמשמע אבל דבתים לא והיינו בציר באמצע. ומ"ש הלח"מ משחיקת תבלין יש לחלק דאין אדם יודע מבע"י אם צריך תבלין

הי"ג כלים וכו' עיין פכ"ב מה' שבת הכ"ו דבשבת אסור אלא דבי"ט שרי משום שמחת י"ט וכ"כ התוס' במסכת ביצה דכ"ב ד"ה וב"ה בתירוץ הראשון וכבר בארתי לעיל פ"י מה"ש הי"ד דכל ענין אין בנין וסתירה בכלים היינו שאין בנין אלא במחובר לקרקע אבל התוקע בחוזק אפילו שופינא דמרא חשיב תולדת בונה ע"ש. ומ"ש רבנו אבנים וכו' נראה דבשבת אסור מדנקיט רבנו בי"ט דלא קיי"ל כמתני' דאין בין י"ט לשבת וכו' דמוקי' לה בגמ' כב"ש עיין פ"א הי"ז

הי"ו מסירין זבובין וכו' עיין בפי' המשנה לרבנו דמפרש קירוד קטנים ועושי' חבורה ר"ל זבובים קטנים ולא איירי ממסרק בעל שינים קטנים ע"ש

הי"ז כלי שנטמא וכו' עמ"ש פכ"ג מה"ש ה"ח

ה"כ כשהן מחלקין וכו' רב יוסף פסק הלכה כר"י ואביי דחה לה ופסק רבנו כאביי. ועיין בהשגות ובמ"מ ובלח"מ ומ"ש הלח"מ ומ"מ הוא דוחק וכו' י"ל דליכא למידק משבת לי"ט דהא מטילין חלשין על הקדשים דשרי בי"ט ואסור בשבת ומ"ש וגם בדברי הגמרא וכו' התוספות כתבו בכמה מקומות דאורחא דבעל הש"ס דכל מה שיכול לדקדק מרישא מדקדק. ויש סיוע לפי' רבנו לשון פשיטא שבגמרא ותו דלמה באמת נשתנו קדשים של עי"ט מקדשים של י"ט כיון דבתרווייהו שייך חיבוב מצוה ומריבי כהן ולדרך רבנו ניחא דמעיקרא ס"ד משום מריבה קמ"ל דדוקא בקדשים ואפילו של עי"ט ומשום חיבוב מצוה

הכ"ג ובלבד וכו' כתב ה"ה שגירסת רבנו בדברי ת"ק שום מקח ובדברי רשב"א סכום מנין ודבריו תמוהים דא"כ האיך פסק רבנו כרשב"א ולא כת"ק אלא נראה עיקר דגירסת רבנו כמ"ש התוספות בד"ה שלא דגרסינן בדברי ת"ק סכום מנין ורשב"א פליג דסכום מנין שרי וסכום מקח אסור ודוקא סכום מקח דהיינו שאומר לו תן לי בששה פשיטין אגוזים וכבר נתת לי בששה פשיטין הרי י"ב אבל שם **(שום)** מקח שאומר תן לי בששה פשיטין שרי. ולת"ק אפילו שם **(שום)** מקח אסור והיינו מ"ש רבנו דשום מקח אסור כנ"ל הכ"א ולענין מנין סכום מנין אסור וכן משמעות הגהות מיי'

הכ"ד שום דמים עיין לעיל הכ"ג ומבואר בסוגי' דדוקא באגוזים וכיוצא בהן הוא דמנין שרי אבל בדבר שאין דרך ב"ה למנות בתוך ביתו אפילו ליקח ממנו כי אם עוף א' ובהמה א' וגלוסקא א' ובהמות ועופות דנקיט רבנו אבהמות ועופות דעלמא קאי והא דכתב רבנו סכום מנין לאו למימרא דמנין שרי אלא קמ"ל דאפילו לוקח תור א' לא יאמר לו תן לי תור א' וכבר לקחתי ממך תור הרי שתי תורים דזהו סכום מנין. ודין טבח הרגיל הוא מ"ש רבנו לעיל הכ"א תן לי חלק וכו' ודין נחתום נרמז במ"ש רבנו אצל חנווני וכו' וכל מה שירצה

הכ"ה הלוואת י"ט עיין במ"מ ופשוט דרבה ור' יוסף הלכה כרבה לבר משדה ענין ומחצה וכן פסקו התוספות. ודע דהלואת י"ט הוא דהותרה משום שמחת י"ט אבל בשבת כל הלוואה אסור משום שמא יכתוב אם לא שיאמר השאילני

הכ"ו אע"פ שאין מגביהין וכו' עיין במ"מ ובלח"מ יש ט"ס וצ"ל אבל חלה אסורה לזרים וטובלת קודם הפרשה א"נ דה"ק דחלה אסור להפרישה מעיסה שנילושה מעי"ט משא"כ מתנות שאפילו נשחטו מאמש מותר להפרישן בי"ט והיינו טעמא דבדברי ר' יוסי לא נחלקו ב"ש וב"ה על המתנות וכו' אלא על התרומה וכו' ולא הזכיר דין החלה אם לא נחלקו בה כמו במתנות או נחלקו כמו בתרומה משום דמלתא דפסיקא נקיט ובחלה יש חילוק דבנילושה בי"ט לא נחלקו ובנילושה מעי"ט נחלקו מיהו רבנו שפיר כתב לשון ואצ"ל בחלה כמ"ש הלח"מ. אמנם נ"ל דמ"ש ה"ה לפי שאינן אסורי' וכו' אין זה נתינת טעם ללשון ואצ"ל כמו שהבין הלח"מ אלא המשך דברי הרב המגיד שמתחלה כתב דאצ"ל המתנות שהרי מותר להפרישן ולהכי לא הזכיר בלשונו חלה שדין היתר הפרשת חלה מעיסה שנילושה בי"ט מבואר פ"ג מהי"ט ה"ח אלא דין הפרשת מתנות שלא נזכר בביאור הוצרך ה"ה לבאר. אך דהוקשה לי' למה לא ביאר רבנו היתר הפרשת המתנות אפילו בנשתטו מאמש וליישב זה מסיים לפי שאינן אסורות לזרים וכו' פי' דלעיל פכ"ג מה"ש הי"ד כתב רבנו אין מגביהין תו"מ משום שני טעמים דהוא דומה למקדיש ועוד מפני שהוא כמתקן בשבת ושני הטעמים לא שייכי במתנות שאינן אסורות לזרים ולא הוה כמקדיש ואינם טובלים וכו' דלא הוה כמתקן וזהו מה שסיים וזה פשוט פי' ולא הוצרך רבנו לבארו. ועיין פכ"ג מה"ש ה"ח בלח"מ ובמ"ש שם דבי"ט לא שייך מפני שהוא כמתקן ומש"ה כתב רבנו כמתקן בשבת לאפוקי בי"ט כדרכו וכאשר העירותי על זה בכמה מקומות הילכך בי"ט לא שייך אלא טעם מפני שהוא כמקדיש שהרי מותר לתקן אוכלין לצורך אוכל נפש הילכך כיון דמותר ללוש עיסה בי"ט דמתקלקלת אם נילושה מעי"ט הילכך מותר להפריש חלה מעיסה שנילושה בי"ט