מרכבת המשנה (חעלמא) - א רלא

הי"ג אין כותשין עיין בהשגות וקשה לפירושו אכתי נעשה שינוי אחר ועיין בלח"מ ורש"י פי' באופן אחר

הי"ד הקמח וכו' כתב הלח"מ וצריך לתת טעם וכו' הטעם פשוט דברירת פסולת מעכב את האכילה לזה הותר ע"י שינוי דהיינו בקנין ותמחוי דאורחא בנפה וכברה משא"כ הרקדה פעם שנית לתוספת נקוי דסגי בלא"ה אסור אם לא בנפל לתוכו צרור וקיסם שמעכב את האכילה מותר ע"י שינוי. ומ"ש ה"ה אבל הרשב"א וכו' וזה נראה דעת רבנו לא נהירא דאדרבה נראה מדבריו שלא הותר אלא דרך הרקדה ולא הוצרך לבאר דאסור ביד דפשוט הוא דהוה מוקצה ועיין בלח"מ ואולי דרבנו מפרש חזי דאנא ריפתא מעליא בעינא פי' ושפיר עבדת דמרקדת ע"י שינוי דוקא

הט"ו מוללין וכו' עיין במ"מ ובתוספת ביצה דף י"ג ע"ב ד"ה כיצד

הט"ז בד"א וכו' עיין בכ"מ ולענ"ד דלא איירי מפסולת שהוא מוקצה דבכי הא מודה רבנו לרש"י דברוב פסולת אסור כלו בטלטול אלא דאיירי שהפסולת חזי להסקה או לאכילה ע"י הדחק ובזה נסתלק קושיי' מהרי"ק ג"כ: סליק פ"ג מח' יום טוב פרק ד מה' יום טוב

ה"א אין מוציאין וכו' עיין במ"מ ובלח"מ ובר"ן. עוד נראה לחלק ע"פ מה דאיתא בגמרא ברכות דנ"ג וכ"ת הך איסורא אזיל לי' והא אחרינא הוא וכו' עיין פכ"ט מה"ש הכ"ה וא"כ הך פורתא קמא דנולד אזיל והאי אחרינא דבתרי' לא חשיב נולד שהרי כל אור הדולק בכל רגע ורגע מתיילד אור אחר אלא שאור הנולד מן האור לא חשיב נולד והרי פורתא קמא אזיל לי' ואינו נהנה מן הנולד דאין לומר שכיון שהוא דולק מחמת אור הנולד יהי' אסור להנות ממנו דא"כ הרי שבשל תבשיל אצל שברי כלים יהי' התבשיל אסור משא"כ המבשל בשברי עצים ומוליד ריחא שנהנה מגוף הנולד

ה"ב אע"פ וכו' עיין בלח"מ דלא התירו סופו משום תחלתו מהא דקיי"ל אין מכבין את הבקעת כדי שלא תתעשן הקדרה. ומ"ש רבנו שהכבוי מלאכה שאינה לצורך אכילה ולא משכחת לצורך אכילה דהמסתפק משמן שבנר איננו מתקן את השמן בכיבוי זה אלא שמונע שלא יפסד ולא חשיב מלאכת אוכל נפש כמו שחיטה ובישול שמכשיר את האוכל. והמכבה לעשות פחמין ודאי חשיב מלאכת מכשירי אוכל נפש מיהו אע"ג דקיי"ל כר' יהודה במכשירין היינו דוקא בהנך מלאכות שהם באוכל נפש כמו קצירה וטחינה וכו' שהותרו מחמת קרא דאך אשר יאכל אפילו למכשירין משא"כ כיבוי ומכה בפטיש דלא משכחת להו באוכל נפש לא הותרו במכשירין ובהנך קיי"ל כרבנן דר"י בשפוד שנרצף וכיבוי בקעת כדי שלא תתעשן ובזה מתורץ קושיית הלח"מ לקמן ה"ו ד"ה ואין מכבין

ה"ג ואינו חותך וכו' עיין בהשגות ורבנו גריס מוהטין כגירסת הערוך ועיין בלח"מ ודבריו מגומגמין דאי אפשר לעדויי חשוכי באור דבלא"ה ראש הפתילה בוערת. ומ"ש רבנו כל עץ וכו' גריס קינסא ולא גריס קינבא

ה"ד ואין מכבין עיין במ"מ שהאריך לפלפל מהא דקיי"ל כר"י במכשירין ומה שנלע"ד בארתי לעיל ה"ב

ה"ו אין מעשנין וכו' עיין בלח"מ ונלענ"ד דיש כאן מחלוקת דרש"י סובר דכיבוי לצורך אוכל נפש שרי לזה הוכרח לפרש דעישון פירות איננו שוה לכל נפש. אבל לשיטת רבנו אפילו תימא דשוה לכל נפש מ"מ כיבוי אסור כנ"ל ה"ב שהכבוי מלאכה שאין בו צורך אכילה. ולפ"ז הא דקאמר בגמרא ולימא מר מפני שמבעיר כיון שהוא דבר השוה לכל נפש ליכא למ"ד דהבערה לצורך אסורה אלא להתירא קאמר אמאי אמרת דאסור משום מכבה אימא דשרי משום מבעיר דקס"ד דכל כיבוי דבהדי' הבערה שרי כמו שמותר בי"ט לחתות בגחלים שמכבה את התחתונות ומבעיר את העליונות והמניח עצים על היקוד שהוא מכבה בהנחתו את היקוד ומבעיר את העצים הכי נמי מכבה הגחלת להבעיר הבשמים. ומשני תחלתו מכבה וסופו מבעיר שאין הבשמים נוחים לבעור עד שינפח בהן משא"כ החותה גחלים והמניח עצים על היקוד שמכבה ומבעיר בבת אחת והיינו דמסיק בסוף להיתר' מידי דהוה אבישרא אגומרי שג"כ הבשר לח ואינו נצלה עד שינפח בהן דה"ל תחלתו מכבה וסופו מבעיר. ומ"ש ה"ה וכל זה בכלל וכו' עיין בלח"מ שדבריו ברורים דודאי פשטות לשון רבנו דאין כאן איסור אלא משום מכבה ובגחלת איירי וסובר רבנו דלפי המסקנא מידי דהוה אבישרא אגומרי לא חיישינן לאולודי ריחא וכן פי' רש"י ועיין בהגהות מיי' שכתב אהא דאין מעשנין בקטורת כרב לגבי' שמואל וכן א"ר הונא לר"י וזה דבר תימה דמוכח בסוגיי' דהא דקבעו מהו לעשן בעישון פירות מיירי מדמסיק עלה רבא ע"ג גחלת נמי מותר מידי דהוה אבישרא אגומרי וא"כ אדרבה רבנו פסק כשמואל וכדמסיק רבא ואולי כוונתו דמ"ש רבנו מפני שמכבה אתיי' כר' הונא דס"ל תחלתו מכבה וסופו מבעיר אסור דלמ"ד מותר אף להריח ולגמר נמי שרי דהא הבערה הותרה מתוך אפילו שלא לצורך. ומ"ש רבנו וממתיקין וכו' ובגמרא פריך ומ"ש מבישרא אגומרי ומשני הכא אפשר וכו' פי' דאפשר לעשותו מעי"ט ורבנו שלא כתב טעם זה אלא מפני שהוא מכבה משום דגריס כגירסת הרי"ף התם ליכא כיבוי הכא איכא כיבוי פי' דהתם איננו כיבוי לגמרי אלא לפי שעה אבל הממתק בגחלת מכבה ממש עיין בלח"מ פ"ג מהי"ט ה"ב ועיין מ"ש לעיל ה"ב: