מרכבת המשנה (חעלמא) - א רל

זירא וכו' והרי השוחט צפור בעי"ט אין מכסין אפילו באפר כירה דעשאו חז"ל דין אפר מוכן כדין כלי שמלאכתו לאיסור דאסור לטלטלו שלא לצורך וכן השוחט בהמה חיה ועוף אסור להוסיף בטלטול אפר מוכן וכן השוחט לחולה בשבת אסור לכסות אפילו בעפר מוכן שהכניס בקופה אלמא דטלטול לצורך כיסוי חשיב שלא לצורך על דרך הא דקיי"ל דהמוציא מת לקברו חשיב משאצ"ל ועיין בדברי רבנו סוף ה' שחיטה ודלא כמ"ש הר"ן בפ' כיסוי הדם דהשוחט לחולה בשבת אין מכסין בדקר נעוץ דמשמע דמכסין בעפר מוכן אלא דוקא משום שמחת י"ט התירו לכסות בעפר מוכן אבל אפר שהוסק בי"ט אסור לכסות בו דלא התירו אלא בעפר דקר נעוץ דחשיב מוכן ואפ"ה אי לאו משום שמחת י"ט הי' אסור לכסות בו דכיסוי חשיב כטלטול שלא לצורך

ה"ב שחט בהמה וכו' עיין בלח"מ ותירוצו דחוק אמנם מהר"ם שיף הרגיש בזה ותי' דהוצרך בכוי לטעם זה דקשה אמאי לא ישחוט דודאי שמחת י"ט עדיף מטרחא והי' לנו להתיר לשחוט ולכסות ע"ש

ה"ג השוחט וכו' כתב הלח"מ ודברי רבנו ז"ל בכאן וכו' פי' דבמתניתין איכא לפרש עושה מקום לקופיץ ותולש ואם נתלש נתלש כמ"ש התוספות שם משא"כ לשון רבנו דמפרש מותר לו לתלוש. ומ"ש הלח"מ ומה שלא התיר בעוף משום משאצ"ל עיין לעיל ה"א

ה"ד אבל נותנו לפני בית הדריסה (פשטו' לשון רבנו בנשחט והופשט בי"ט ובחנם עשה ה"ה מחלוקת בין רבנו והרשב"א) פי' ומותר לטלטלו אפילו אין עליו כזית בשר. ומ"ש רבנו ומערימים ה"ה הראה מקומו להירושלמי שהביא הרי"ף. ולענ"ד נראה שזהו פירוש להא דר' אדא בר אהבה מערים ומלח גרמא גרמא שלא הי' מולח הכל במקום א' אלא חותכו לחתיכות כדי שיתמלא כל העור במי המלח והוא דבר הלמד מענינו דשמואל לא התיר אלא מליחת הרבה בשר במקום א' מן העור על דרך ממלאה אשה קדרה בשר אע"פ שאין צריכה אלא לכזית וכמש"ר לעיל פ"א מהי"ט ה"י דסובר רבנו דבהכרח כה"ג שרי אפילו שלא ע"ג העור דאי ס"ד דלא הותר אלא לצורך העור אבל בלא"ה אסור למלוח יותר מכדי צרכו אמאי התיר שמואל באופן זה כיון דאיכא תקנה דר' אדא דבכה"ג ודאי שרי שלא ע"ג העור אלא דקמ"ל רבי אדא דשרי אפילו ע"ג העור ולא אמרינן דמחזי כמעבד והרב המגיד שלא הרגיש בזה וקס"ד דרבנו מפרש הערמה דר' אדא כפי' רש"י נדחק לעיל פ"א ה"י לבאר למה השמיט רבנו הערמה דרב אדא ולפמ"ש הערמה שכפי פי' רש"י אסורה לדרך רבנו והעתיק רבנו כל דבר ודבר במקומו

ה"ח והלש עיסה וכו' גירסת ההשגות רבא באל"ף וזה תלוי במחלוקת המפרשים אי כללא דמאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי שייך אף היכא דנחלקו אביי ורבא עם רבותיהם או לא דעד ולא עד בכלל ולפי גירסתנו רבה בה"א אליבא דכ"ע הלכתא כאבוה דשמואל. ומ"ש רבנו ונותנו לכהן ביצה די"ב ע"ב אפסקה הלכתא כר' יוסי ועיין בתוספות ד"ה אין מוליכין. ומ"ש רבנו ועשיית מלאכה עיין בלח"מ ובמ"ש לעיל פ"א ה"ד ושם הט"ו

ה"י והוא שרככו מאמש גירסת רבנו כגירסת בה"ג והוא דצדיי' מאתמול ועיין בהשגות ובמ"ש ספ"ח מה"ש. ומ"ש רבנו וימנע משמחת י"ט ולאו משום ספק טירחא דלא קיי"ל כהך לישנא דצריך לבדקן עמ"ש פ"א הי"ב ולקמן הי"א

הי"א ואם בשביל לאפות עיין במ"מ ואין דבריו מוכרחין דאפשר דאכלהו קאי. ומ"ש רבנו מפני שמחסמן עיין בתוס' ד"ה ואין מפיגין ובמ"ש לעיל פ"ט מה"ש ה"ד

הי"ב אין עושין גבינה וכו' הלח"מ האריך בכאן וכל דבריו מגומגמין דמ"ש וא"ת איך עלה בדעת הרב המגיד וכו' עמ"ש לעיל פ"א ה"ה. ומ"ש הלח"מ עוד אמרו שם בפר"א דמילה וכו' נמצאת מכאן תשובה גדולה לה"ה וכו' אי משום הא לא איריא דפירות המתקלקלי' בפירות שאינם מתקלקלי' מיחלף ובשרא אגומרי בכיבוי הנר לא מיחלף אמנם בל"ז דברי ה"ה לא נהירא לי כנ"ל פ"א ה"ה. ומ"ש הלח"מ ועוד קשה וכו' אחר כתבי זה וכו' לפמ"ש לעיל פ"א ה"ד דלא קיי"ל מתוך אלא בהוצאה והבערה ניחא הכל. ומ"ש הלח"מ אבל דכין את התבלין וכו' קשה דודאי האי מלח וכו' וא"כ קשה כיון דשחיקת תבלין כתב ה"ה דהוה מכשירין וכו' למה תלה זה במ"ש ה"ה ובהדי' כתב רבנו פ"א ה"ח דשחיקת תבלין הוה מכשירין ונ"ל דכ"ש מלח דלא חשיב אוכל נפש אלא מכשירין דהא קיי"ל בכל מערבין חוץ ממים ומלח והא דהותר ע"י שינוי משום דכל הקדרות צריכין מלח כמ"ש הראב"ד ובאמת סברת ה"ה הפוכה לומר דהקלו במכשירין ותירוץ הלח"מ דחוק ואין צורך למה שנדחק ה"ה לומר דהקלו במכשירין דאע"ג דלית לי' לרבנו הך סברא דלא פלוג בקצירה אפ"ה אסור לתלוש פירות המתקלקלים משום מוקצה כמ"ש לעיל פ"א ה"ה ודעת רבנו דאין חילוק בין אוכל נפש למכשירין דקיי"ל כר' יהודה וכמבואר בלשונו פ"א ה"ח וע"ש בהגהות מיימוני ודלא כמ"ש הלח"מ דקיי"ל במכשירין כרבנן. ומ"ש ה"ה כגון כרכום עיין בלח"מ ובכ"מ שהאריך ואולי מפרש הרי"ף דה"ק א"נ במוריקא דלמ"ד כל הקדרות צריכין מלח אסור דבכל י"ט צריכין כרכום ולמ"ד משום הפגה שרי. ובירושלמי פ"ק דביצה העושה אלונתין בי"ט אסור משום מירקא ופי' המפרש תערובת בשמים מלשון תמרוקי הנשים ולפ"ז י"ל דמפרש הרי"ף א"נ במורקא תערובת תבלין ומלח דלמ"ד כל הקדרות וכו' אסור משום מלק ולמ"ד משום הפגה שרי משום תבלין ומישך שייכי בהא דתניא אר"מ לא נחלקו ב"ש וב"ה על הנידוכין שנידוכין כדרכן ומלח עמהן: