מרכבת המשנה (חעלמא) - א רכט

להקשות בדברי רבנו ודבריו מגומגמין דרצה להשוות עלינו את הנפרדים ומה ענין עצים לפירות דהא אין מביאין עצים שבשדה אפילו סמוך לעיר ולא יעלה על לב שום אדם דהמוצא פירות בשדה אסורים באכילה וההבדל שביניהם מבואר דכל פירות שבעולם דלא אתקצו בפירוש לסחורה מוכנים הן הילכך מצד ריחוק מקום לא אתקצי. אבל עצים שהם רחוקים מהבית ברה"י חוץ לתחום או הנמצאים בשדה אין דעת האדם עלייהו להסיק בהן ואינם מוכנים אא"כ הם בחדר סגור ותוך התחום אז דעתי' עלייהו מאתמול. וחי' שקיננה בפרדס לאו דעתי' עלי' מאתמול אם לא קרוב ממש. ומה שתירץ הלח"מ דפירות שבאו מחוץ לתחום דלא אסיק אדעתי' לא חשיב היסק הדעת כל הולך ישר יראה בעין שכלו שהסברא הפוכה היא אלא העיקר כמ"ש דפירות דסתמייהו עומדים לאכילה חשיבי מוכנים לגמרי ועצים שברה"י הם מוכנים טפי מחי' שקיננה בפרדס והאריכות בזה שפת יתר

הט"ז בהמה וכו' עיין בלח"מ ובר"ן ובס' המאור וכלל העולה דהרי"ף ורבנו גורסי' במסוכנת ודברי הכל ולפ"ז אליבא דמר ברי' דמרימר בבריאה מודה ר"ש דהוה מוקצה ובמסוכנת מודה ר"י דהוי מוכן ובחולה פליגי והלכתא בי"ט כר"י דלא שרי אלא במסוכנת מיהו בשבת דלא קיי"ל מוקצה כלל אפילו בריאה שרי ומש"ה סתם רבנו פכ"א מה"ש מחתכין נבלה לפני הכלבים דמשמע אפילו בריאה דמודה ר"ש דהוה מוקצה בי"ט

הי"ח המכניס וכו' עיין בפך"ה מה"ש הכ"ב שכתב רבנו המכניס קופה של עפר וכו' פי' דאע"ג דאין מוקצה דהכנה בשבת מ"מ שאני עפר דלא חזי למידי וההזמנה עושאו מידי דחזי וקמ"ל רבנו התם רבותא דאע"ג דאין כיסוי הדם בשבת אפ"ה הוה מוכן. ונכפל דין זה כאן בהי"ט לאשמועינן דאע"ג דחזי לכיסוי בעי הזמנה (ועיין בתוספות ביצה ד"ח ד"ה ואר"י מכניס וכו' שכתבו א"נ י"ל דהתם לא מיירי רק לכסות בו וכו' ע"ש ולפ"ז י"ל דבא לשון רבנו בדקדוק דכאן לא כתב לשון קופה של עפר דהואיל ואשתרי והוה מוכן לכיסוי הדם אשתרי לכל מילי אבל בשבת בעינן דוקא קופה של עפר ובביתו ולא בחצרו) ועיין לקמן רפ"ג: סליק פ"ב מח' יום טוב פרק ג מה' יום טוב

ה"א ואם עבר ושחט וכו' עיין בלח"מ ובב"ח סי' תצ"ח ולענ"ד נראה דסובר רבנו דעפר דקר נעוץ מוכן הוא וזהו בכל מ"ש רבנו כאן מי שהי' לו עפר מוכן דהיינו עפר דקר נעוץ דדעתי' עלי' מאתמול שכשישלוף הדקר יעלה עפר ויכסה בה. ועיין בתוספות ד"ה ואינו צריך ורבנו סובר דודאי לא התירו שבות כלל משום כיסוי אלא כשהוא שולף הדקר כדרכו וממילא מעלה עפר דכה"ג הוה דשא"מ ושרי וכן משמעות לשון רבנו בפי' המשנה מסכת ביצה ומסכת עדיות ועיין פכ"ה מה"ש דלפת הטמונה בעפר שומטן אע"פ שהעפר ננער ובגמרא שבת דף נ' איתותבו כל הנך אמוראי דס"ל דבעינן דצה ושליפה בסליקתא וסכינא דביני אורבי ובפ' כל הכלים דקכ"ג דפוגלא אפילו ממטה למעלה שרי אע"ג דודאי מזיז עפר כמ"ש התוספות שם בד"ה הדר בי' ועיין בפ' תולין דקמ"א וכל זה כדין פרצה דחוקה דמותר להכנס בה בשבת אע"פ שמשיר צרורות ואע"ג דבנדון דידן הוא מתכוון להעלות עפר מ"מ כיון ששולף הדקר כדרכו ואיננו מטהו לחפור שרי משום שמחת י"ט כמו דין רוק דורסו לפי תומו דחשיב נמי דשא"מ. ולפ"ז מודים ב"ש וב"ה שאם שחט שמותר להוציא הדקר ולכסות בעפר שיעלה דודאי אין איסור כלל בהוצאת הדקר ולא מבעי' לכסות אלא אפילו לעשות בו כל צרכיו שרי. אמנם לכתחלה אסור לשחוט על סמך דקר נעוץ דקיי"ל כב"ה והטעם דכל זמן שלא העלה העפר חיישינן שמא יעלה גוש עפר דלאו חזי לכיסוי וגם חפור ושחוט וכסה לא שרינן לי' דלמא מימלך ולא שחט ונמצא מטלטל העפר שלא לצורך. ואם עבר ושחט ואין לו אחר השחיטה עפר מוכן ה"ז לא יכסנו עד הערב אבל אם יזדמן לו אחר השחיטה עפר מוכן או עפר דקר פשיטא דיכסנו ולא הוצרך רבנו לבאר היתר שליפת הדקר אחר השחיטה דפשיטא דשרי לכ"ע ולא הוזכר זה לאיסור בשום מקום ואדרבה נשמע מהיתר הפוגלא ופירצה דחוקה הנ"ל אלא דמ"ש רבנו לעיל סוף פ"ב וניתקו בי"ט והעלה עפר לאו דיעבד קאמר דודאי אפילו לכתחלה מנתקו אלא לשון עבר נקט שאם כבר ניתקו והעלה עפר אז אם הוא תיחוח שרי ואם לאו אסור ושיגרא דלישנא הוא כמ"ש אם ייחד לו בחצרו קרן זוית דהוא דיעבד בהיתר ולא הי' יכול רבנו לאחוז בלשון לכתחלה מנתקו בי"ט ומעלה עפר ואם הוא תיחוח מכסה בו דאז הי' משמע דמותר לו לנתק במתכוון להעלות עפר וזה באמת אינו כנ"ל דלא שרי אלא שליפה כדרכה אלא דוניתקו בהיתר קאמר. א"נ דרבנו פסק כב"ש דמוחלפת השיטה ע' בתוס' ד"ט ע"ב ד"ה אר"י הילכך דוקא חופר שוחט ומכסה אבל שוחט חופר ומכסה לא דאסור לשחוט שמא יעלה גוש עפר הילכך אין שוחטין על סמך דקר נעוץ אם לא שכבר ניתקו ויש לו עפר תיחוח. ועיין באשר"י שכתב דבדיעבד אם שחט מותר לכסות באפר שהוסק בי"ט דאיכא חד שבות דנולד וכן בדקר נעוץ דאיכא חד דרבנן דעביד גומא ומקלקל אבל בדליכא דקר נעוץ דאיכא תרתי דרבנן גומא ואיננו מן המוכן הילכך אסור והביא ראיי' מהירושלמי דגרסינן באפר כירה שהוסק בי"ט אסור לכסות בד"א שלא שחט אבל אם שחט מותר. ובירושלמי שלנו ל"ג הכי אלא ה"ג בד"א כשלא שקט אבל שחט מוטב שיטול מאפר שהוסק בי"ט ואל יחפור בדקר ויכסה ובפי' הירושלמי מפ' ע"ד מ"ש הרא"ש דכשחופר בדקר איכא תרתי דרבנן ולא נהירא דא"כ מאי איריא דמוטב שיטול מאפר שהוסק בי"ט הא בל"ז בדליכא דקר נעוץ אסור אלא נראה עיקר דה"ק דאפילו בדאיכא דקר נעוץ מוטב שיטול מאפר שהוסק בי"ט דשבות דהכנה קיל משבות דגומא. אמנם רבנו ז"ל דחה הירושלמי הזה מהלכתא עיין בתוספות ד"ה תני ר'