מרכבת המשנה (חעלמא) - א כב

הוספה חשיב מעשה הנעשה בהכשר א"כ הא דמשמע במ' סנהדרין דבחמשה חוטין גרוע ועומד הוא וחשיב מעשה הנעשה בפסול היינו משום קציצה לפי מה דקאימנן אליבא מ"ד קשר עליון דאורייתא אבל למ"ד קשר עליון לאו דאורייתא היכא שהיו ד' חוטין קשורים והוסיף חוט א' וקשר בו אפילו מתכוון להוסיף לא נפסלו הציצית וחשיב מעשה חשוב כל זה פשוט בכוונת ההשגות. אמנם לדרך רבנו לא בא רבא לתרץ דבריו ודברי ר"ז אלא לאפלוגי עלי' וה"ק השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כנ"ל. עיין בתוס' ד"ה והאר"ז דקס"ד דהמקשה כיון שתחלת עשייתו לשם מצוה לא שייך בי' תומ"ה ולזה מתמה רבא עלי' דר"ז דכיון דבבל תוסיף קאי לא חשיב עשיי' לשם מצוה. ומתקיף לי' ר"פ דאכתי יש לקיים דברי ר"ז במתכוון לבטל דשפיר חשיב מעשה לשם מצוה ולא דמי להטיל לבעלת ג' דלא חשיב לשם מצוה כלל ובזה נתבארו דברי רבנו יפה וכ"כ הט"ז א"ח סי' יו"ד ע"ש. וראיתי לעורר בדברי רבנו דבתוס' ר"פ התכלת הקשו דמאי האי דמשני בסנהדרין דפ"ח ע"ב בבל תוסיף דציצית אי קשר עליון דאורייתא וכו' דהא משכחת לי' בהטיל למוטלת והכריחו מזה דאפילו מתכוון להוסיף אע"ג דקעבר על בל תוסיף לא מפסלא בכך. בשלמא לדרך רש"י והראב"ד ניחא משא"כ לדרך רבנו דבנתכוון להוסיף נפסל הכל הדרא קושיי' התוס' לדוכתא דמשכחת לי' במתכוון להוסיף. אמנם באמת לק"מ דכיון דבעינן תורה ויורוך א"כ בהטיל למוטלת היינו מוסיף על ד"ת ולא משכחת לי' אלא במוסיף על מנין חוטי הציצית דאין לחוטי הציצית מנין מן התורה כמש"ר לעיל ה"א ע"ש בכ"מ שבחנם הניח דברי רבנו בצ"ע (ודע דבזקן ממרא לא שייך מתכוון לבטל אלא מתכוון להוסיף ולשון התוס' שלא בדקדוק) ובהכי ניחא נמי לדרך רבנו דדוקא גבי מוסיף מנין החוטין למ"ד קשר עליון לאו דאורייתא שייך לומר האי לחודא קאי כיון שכוונתו רק לעשות ד' ציצית אמרינן דהחוטין העודפין כמאן דליתא דמי ולחודייהו קאי ואין החוטין שהם עודפים מקלקלים דהרי אין כוונתו לעשות ציצית כשרים ועוד חוטין עודפים (אלא דלמ"ד קשר עליון דאורייתא פוסלים מתורת חציצה כמ"ש הראב"ד) ואע"פ שכוונתו לעשות ציצית כשרים במנין ה' חוטין מ"מ כיון שעיקר כוונתו לעשות הכשר ציצית וסובר בדעתו שהכשר ציצית ה' חוטין אמרינן דהאי לחודא קאי ואין החוט העודף פוסל (ואפשר דאה"נ היכא שיודע שהכשר ציצית בד' חוטין ומתכוון להוסיף חוט א' לשם ציצית בפ"ע בפשיעה דפסול) משא"כ בהטיל למוטלת וסובר בדעתו דבעינן שמנה ציצית פסול דלא שייך בזה לומר האי לחודא קאי דאע"ג דקאי לחודא אכתי עושה ב' ציצית בכנף א' ועיקר ההסברה דלדעת הראב"ד פי' האי לחודא קאי וה"ל החוט הנוסף כמי שאינו לגמרי ומש"ה ה"ה בהטיל למוטלת כשר משא"כ לדעת רבנו פי' האי לחודא קאי ולא הוה תוספת בציצית עצמן והרי אין כוונתו להוסיף על מנין ד' ציצית מש"ה כשר משא"כ בהטיל למוטלת שמתכוון להוסיף ציצית בפ"ע לא מהני סברת האי לחודא קאי. ומחלוקת זה בין רבנו והראב"ד הוא ג"כ לקמן פ"ז מה' לולב ה"ז ע"ש שדעת רבנו כמ"ש ה"ה דלפי מה דקיי"ל דלולב אין צריך אגד אם נטל חמשה מינים וכסבור בדעתו שהכשר לולב בחמשה מינים אמרינן האי לחודא קאי והרי לא נתכוון ליטול ד' מינים ועוד מין א' משא"כ היכא שמתכוון ליטול שני לולבין לא שייך האי לחודא קאי דהרי דעתו ליטול שני לולבים כ"א לחודא הילכך פסול כדמשמע בעירובין דהמניח ב' תפילין בראשו קעבר על בל תוסיף. והא דלא משני בסנהדרין דמשכחת לי' שנטל ב' לולבין וב' אתרוגים די"ל דכה"ג לא חשיב תורה ויורוך דבקרא משמע לולב א' ואתרוג א' משא"כ ה' מינים י"ל דמפרש פרי עץ הדר כל הפירות הנאים דהיינו אתרוג ופריש ומפרש ערבי נחל כל מיני ערבה אף צפצפה וענף עץ עבות אף הדס שוטה. וגם דברי הלח"מ נכונים ביישוב קושי' זו דגבי לולב גרוע ועומד הוא כמ"ש התוס' כה"ג בסנהדרין ע"ש (ואפשר לומר נמי דמש"ר שם דתוספת ערבה פסול היינו כשמוסיף מין ערבה הנזכר שם ה"ד כמין מגל קטן וגם נוטל ערבה שפיה חלק וכה"ג גבי הדס שני מינים הכשרים ומתכוון לצאת בשניהם שלדעתו כוונת התורה ליטול שניהם ע"ש ותבין) ועיין פ"ג מה' ממרים ה"ג בדברי רבנו והשגות וכוונת הראב"ד כמ"ש הלחם משנה שם דודאי אפילו בדבר שגרוע מעיקרא נעשה זקן ממרא אלא הא דקאר"א ואין לנו אלא תפילין כוונתו דאין לנו שיהי' מוסיף גורע אלא תפילין. והקשה שם הראב"ד וא"ת בלולב וציצית נמי וכו' ותירץ דהרי למ"ד צריך אגד בהכרח הזקן ממרא הורה להתיר האגד ולחזור לאגדו וא"כ ה"ל גרוע מעיקרא. ובאמת תירוץ הראב"ד תמוה דאטו למ"ד צריך אגד לא משכחת לי' שיורה הזקן ממרא שכשר בכך לאגוד המין חמישי וחוט הט' בלתי שיתיר הקשר הפך ההלכה ונמצא מוסיף גורע. והנכון בקושי' זו כמ"ש התוס' בד"ה אי סבירא לן דכיון שקודם נטילתו נפסל חשיב גרוע ועומד אלא שתירוץ התוס' מספיק בלולב אבל בציצית עדיין קשה דמשכחת לי' שהוא לבוש טלית מקושר כהלכתו ומוסיף חוט תשיעי ואוגדו בו. ואולי כוונת התוס' דגבי ציצית למ"ד קשר עליון דאורייתא בעינן שיכפול החוטים ויקשרם זה בזה וא"כ מה שקושר חוט א' בחוטין הקשורי' לא חשיב קשר ולחודא קאי ולא חשיב מוסיף גורע משא"כ בד' מינים שבלולב כשמוסיף מין אחר על הג' מינין וחוזר וקושרן בודאי חשיב אגד. אמנם על הראב"ד נפלאתי דלפי דרכו כאן בהשגות דהא דאמרו בגמ' למ"ד קשר עליון דאורייתא משום חציצה נגע בי' קושייתו דשם מתורצת בנקל דכל שכבר אגודים וקשורים הלולב והציצית כהלכתן אינו מוסיף גורע במה שאוגד וקושר להן מין אחר וחוט נוסף דכיון שאין כאן חציצ' לחודא קאי וכמאן דליתא דמי. ולדרך רבנו יש ליישב על א' מאופנים הללו ועיין בתוס' ר"פ התכלת:

פרק ב

ה"ז המוצא תכלת וכו' עמ"ש פי"ט מה' שבת הכ"ד: