מרכבת המשנה (חעלמא) - א רכח

כלים שנשברו דאף אחר השבירה כלים הן. אמנם בכלים שנשברו מעי"ט לעולם מסיקין דאם עושין מעין מלאכתן הרי הם ככלים שלמים ואם עושין מעין מלאכה הרי הוכנו למלאכה אחרת מבערב ואם נשברו לגמרי עצים בעלמא נינהו ובזה נתיישבה מה שהקשה הלח"מ דלמה לא אחז רבנו כפי פירש"י דלהסקה קיימי כפי לשון הגמרא עצים בעלמא נינהו ולפמ"ש ניחא דרבנו אחז הטעם שהרי הוכנו למלאכה אחרת מבערב דאפילו אם עושין מעין מלאכה דלא קיימי להסקה אפ"ה לא הוה מוקצה כיון שהוכנו למלאכה. ובשבת הדין בהפך כמ"ש רבנו פכ"ה מה"ש הי"ב דבנשתברו בשבת ושבריהן עושין מעין מלאכה ה"ז ניטלין בשבת דלא קיי"ל כר"י בשבת לענין מוקצה ונולד ובנשתברו מע"ש ולא חזי למלאכה כלל אינם ניטלין בשבת דעצים הוו מוקצה דלא חזו למידי בשבת ועיין לעיל פ"א מהי"ט הי"ד דשם הארכנו בביאור שתי הגי' שהביא רבנו בדין קליפי אגוזים ושקדים ע"ש ולפי הגירסא השניי' קליפי אגוזים שאכלן מבערב סתמייהו לאו להיסק קיימי וה"ל מוקצה משא"כ כלים שנשתברו בעי"ט לגמרי דעצים נינהו ועומדים להסקה וקליפי אגוזים שאכלן בי"ט הם מוכנים אגב אמן וכל פורתא ופורתא דקמטלטל בהיתרא קמהפך בשעת הסקה משא"כ כלים שנשברו בי"ט לא חשיב מוכנים אגב אימן דאפילו יסיק בכלים השברים שנושרים הימנו כי מהפך באיסורא קמהפך הילכך ה"ל נולד כיון שאינם מוכנים אגב אימן דכשנשרף ונעשה מעין מלאכה אין אימן בעולם. אמנם הא ודאי קשה למה השמיט רבנו מסקנת הש"ס בשבת דכ"ט דאין מסיקין בכלים לר"י אא"כ דעביד כדר' מתנה כאשר העיר על זה הרב המגיד וסיים ואפשר שהי' להם גירסא אחרת או פירוש אחר בזה ונראה כוונת ה"ה דלא גרסינן דעביד כדר' מתנה אלא גרסינן כדרב מתנה דודאי דוחק לפרש דהא דקאמר ר"י מסיקין בכלים כשמרבה עליהם עצים מוכנים דהא סתמא קאמר ותו דא"כ הא דפריך לקמן דכ"ד ע"ב תני חדא אין מסיקין בכלים למה לי לאוקי' כר' נחמי' דשפיר מתוקמא כר"י וכשאינו מרבה עליהם עצים מוכנים אלא ודאי פשט הסוגי' דודאי אין זה קושי' דהאיך נקיט ר"י מסיקין בכלים דהא באיסורא קמהפך די"ל דלא איירי אלא מהצתה ראשונה ובאמת אסור להפך אלא ודאי דהכי קפריך דכיון דא"א שיצית בהצתה אחת עד שישהא קצת כדי שישרוף ממנו חלק קצת ועדיין הכלי עושה מעין מלאכתן אלא שהחלק הנושר ממנו ונשרף ונעשה גחלת מהפך בה והוא נולד ונמצא באסורא קמהפך ולזה משני כדרב מתנה דמרבה עליהם עצים מוכנים ה"נ האי פורתא שנעשה גחלת בטל ברובא של הכלי שהוא היתר ושפיר מסיקין בכלים זהו כוונת ה"ה. ומה שנלענ"ד ביישוב קושיית ה"ה דסובר רבנו כרב המנונא דמסיק מקולי מטלנית שנו כאן (עיין ברי"ף שהאריך) פליג עלה אקומת' דרב אדא בר אהבה וסובר דבשלשה על שלשה מותר להדליק בי"ט שתל להיות בע"ש דכיון דאדליק בה פורתא גרע מזרקו באשפה וביטלו מתורת כלי וכי קמדליק בעץ בעלמא קמדליק אע"פ שלא קיפלו הילכך המסיק בכלים אע"פ דכלי חשיב כשלשה על שלשה דאפילו זרקו באשפה מטמא מ"מ כשהשליך לאש ועביד בה מעשה ביטלה מתורת כלי וכי קמהפך לאו בשברי כלים קמהפך אלא בעץ בעלמא קמהפך והא דפריך רב שמואל לרב יוסף היינו אליבא שינויי' דרב אדא ועיין פכ"ב מהלכות כלים הכ"ב ובכ"מ שם. א"נ דלפי מה דקיי"ל דמעין מלאכתן לא חשיב נולד א"כ כל זמן שראוי לצוק לתוכן קצת מקפה עדיין כלי הוא וכשנשרף עד שנעשה מעין מלאכה אז לעולם איכא רובא היתר מגוף הכלי ולפ"ז גרסינן כדרב מתנה ולא גרסינן דעביד

הי"ד נוטלין עצים וכו' עיין בכ"מ שכתב דרבנו סובר דפליגי ופסק כשמואל שוב הקשה למה השמיט רבנו ואם התנה הכל לפי תנאו וכו' ותירוצו דחוק דה"ל כעין חסורי מחסרא ותו דמהיכי תיתי יתנה בסוכה בריאה כיון דאין אדם יושב ומצפה. ועיין בתוספות ד"ה אמר רב מנשיא וכו' ובמהרש"א ובמלחמות ד' דלפי המסקנא ליתא לשנויי' דרב מנשיא. ואפילו לפמ"ש ה"ה סוף הלכות סוכה דבעצי סוכה של דפנות לא מהני תנאי יש לומר דזה דוקא בעצי סוכה דאתקצי בה"ש לענין איסור טלטול מכח סתירת אהל אינו יכול לומר איני בודל משא"כ בנוי סוכה מהני תנאי. וכ"ש לפמ"ש הרמב"ן בס' המלחמות דלא גרסינן כלל סיפא אתאן לסוכה דעלמא וא"כ הא דקאמר ושוין בסוכת חג וכו' היינו לענין שיסתרנה בחה"מ דלפ"ז י"ל דכיון דאתקצי בה"ש לענין איסור טלטול לא מהני תנאי לענין מוקצה מחמת איסור אבל לענין מוקצה מחמת מצוה דלא אתקצי בה"ש מהני תנאי הילכך נהי דאם נפל בי"ט אסור מחמת מוקצה מחמת איסור מיהו בחה"מ שרי דלא איתקצאי מחמת מצוה ואפשר להעמיס זה בכוונת רבנו סוף ה' סוכה דאפילו בעצי סוכה מהני תנאי לענין מצוה דלא כמ"ש שם ה"ה: ומ"ש רבנו אבל מגבב וכו' עיין במ"מ ולשון רבנו בפי' המשנה ומאמר חכמים מגבב מלפניו ענינו כי כשמבשל בשדה מקושש מסביבותיו ומדליק. ומ"ש רבנו ומביאין מן המכונסים וכו' עיין בהשגות ושיטתו כפרש"י ותוס' ועיין במ"מ והלח"מ הסביר דהפשיטות הוא מדקאמר כל שנכנסים לו בפותחת מכלל דסתם קרפף לית ליה פותחת ודבריו תמוהים דכיון דסתם קרפף לית לי' פותחת א"כ מלתא דר' יודא מתפרשא כל שסמוך אע"פ שאין לו פותחת והרי ר' יוסי מחמיר. לכן נראה דה"פ הסוגי' לדרך רבנו יוסי לקולא דר' יהודא תרתי בעי סמוך ופותחת ופליג ר' יוסי לקולא דבפותחת גרידא סגי אבל לא בסמוך גרידא וא"כ מקיל ר' יוסי בפותחת גרידא. או דלמא דר' יהודא סבר דסמוך גרידא סגי אבל לא פותחת גרידא דהכל תלוי בסמוך. ופליג ר' יוסי דהכל תלוי בפותחת גרידא וא"כ מקיל ר' יוסי בחדא בפותחת גרידא ומחמיר בחדא בסמוך גרידא ומדלא קאמר ר' יוסי או פותחת או סמוך וקפשיט ת"ש דר' יוסי לקולא פליג מדנקיט ר' יוסי רבותא דהתירא ואי ס"ד לחומרא פליג ה"ל לאחוז איפכא ר' יוסי אומר והוא שיש לו פותחת ואפילו בתוך תחום שבת דהוה שמעינן מינה דסמוך גרידא לא מהני ופותחת גרידא מהני אלא ודאי דסמוך גרידא אפילו לר' יהודה לא מהני ופליג ר' יוסי לקולא דפותחת גרידא סגי. ומה שהאריך הלח"מ