מרכבת המשנה (חעלמא) - א רכז

כמ"ד בשני כיסין מחלוקת עיין בפסחים ד"י בהניח עשר ומצא תשע דהוה פלוגתא דר' ורבנן ונדחקו שם התוספות למ"ד בכיס א' מחלוקת דאיירי בככרות קשורים ופשטא דסוגיא כמ"ד בב' כיסין מחלוקת ומש"ה סתם כאן רבנו דשלשה ומצא שנים מותרים משום דשאני גוזלות שעשויין לדדות ואפשר דאפילו במקושרים עבידי דמנתחי. ומ"ש רבנו וכל ספק מוכן אסור אין זה נתינת טעם דזימן שחורים ולבנים בל"ז אסור דרוב וקרוב הולכים אחר הרוב אלא ה"ק רבנו ולאו דוקא ספק זה אלא ה"ה כל ספק מוכן נמי אסור והא דקאמר בגמרא לימא מסייע לי' לר' חנינא היינו סיוע במקצת דמוכרח מיהות ממתניתין דרוב וקרוב אין הולכים אחר הקרוב אלא שקולים נינהו ומש"ה אסור כדין ספק הכן אבל הא ודאי דליכא סייעתא ממתניתין דרוב וקרוב הולכים אחר הרוב ומדחה אביי בדף ולעולם דקרוב עדיף. ועיין במ"מ מ"ש בשם הרשב"א דאין ספק הכן אסור אלא בדבר שקרוב ליגע בשל תורה כמו ספק צידה וכבר בארתי לעיל פ"א מהי"ט ה"ז והכ"ד דדעת רבנו דצידה בי"ט מדבריהם הואיל ואפשר מעי"ט ומשום מוקצה וכן משמעות לשון רבנו לקמן ה"ז כשתסתכל בה. ודלא כמו שכ' התוספות ביצה דכ"ד ד"ה ותניא ע"ש אלא דכל שיקלא וטירי' דהתם דיוני שובך דחייב בשבת מקרי מחוסר צידה וה"ל מוקצה בי"ט (ודלא כמו שכ' ה"ה לעיל ה"ה דאין יוני שובך צריכין צידה מעליה דהא בהדי' קאמר בבריי' דבשבת חייב) משא"כ אווזין ותרנגולין דלא הוו מחוסרי צידה כיון דבשבת ליכא חיוב חטאת בי"ט מותר ולא הוה מוקצה והיינו דפריך והרי אווזין ותרנגולין דאומרים הבא מצודה ומשמע דהוה מוקצה בי"ט ותניא הצד אווזין פטור אלמא דבי"ט מותר ותו דהאיך קרית לי' מחוסר צידה כיון דבשבת פטור וגם מעשים בכל יום שצדין אווזין ותרנגולין ועיין פ' האורג ובתוספות ביצה. ודברי הלח"מ מגומגמין מ"ש ואין להקשות עליו מזימן שחורים וכו' ודבריו תמוהים דהא ביוני שובך קיימינן שהם מחוסרי צידה וקרוב ליגע בשל תורה. גם מ"ש ועל מה שתמה וכו' עמ"ש לעיל פ"א מהי"ט ה"כ. גם מ"ש ויש לתמוה וכו' תקשה מתניתין דפ' אין צדין וכו' לק"מ דודאי בכל התורה כלה קיי"ל ספקא דרבנן לקולא אלא שתחלת גזרת חכמים כך היתה שכל שאיננו ודאי מוכן אסור ונמצא ספק מוכן ה"ל ודאי דדבריהם ולעיל פ"א ה"כ בארתי דספק הכנה דרבה לקולא כדין כל ספק דבריהם דמתחלה לא גזרו אלא אודאי הכנה דרבה ע"ש

ה"ז דגים וכו' עיין במ"מ ובלח"מ ובתוספתא רפ"ג דביצה ביברין של חי' ושל עופות ושל דגים אין צדין מהם בי"ט וכו' ר"ש ב"ג אומר לא כל הביברין שוים זה הכלל וכו' משמע דכללא דרשב"ג קאי אף אביברי דגים ודלא כדעת הראב"ד אלא דסתם ביברין של דגים הם גדולים להכי פלגינהו מתני' ועיין מ"ש פ"י מה"ש הי"ט. ומ"ש רבנו וכן חי' וכו' עיין מ"ש לעיל ה"ו

ה"ט בית וכו' עיין במ"מ ונראה דעת הרשב"א דבבית רעוע שאדם יושב ומצפה לא תשיב מוקצה עיין לעיל ה"ג וה"ה נמי בנאבד לו המפתח מבע"י דאדם יושב ומצפה שמא ימצא המפתח ולזה נוטים דברי רבנו דודאי מ"ש רבנו פירות מוכנים לא בא למעט פירות המוקצים לסחורה דהא אפי' בבית פתוח נמי אסור אלא דהוסיף רבנו תיבת מוכנים להורות דדוקא בהכינם מבע"י הילכך אע"פ שנסתם אח"כ יושב ומצפה שמא ימצא המפתח ולא אקצינהו מדעתי' ועיין בתוספות ד"ה ונפחת שהאריכו דלפמ"ש י"ל דהיינו נמי טעמא דטבל מוכן הוא אצל שבת דכיון שאם עבר ותיקנו מתוקן אדם יושב ומצפה ועיין בס' המלחמות סוף מסכת ביצה כמה סברות בענין טבל מוכן הוא אצל שבת ועיין בתוס' שבת דמ"ג ע"א ד"ה טבל וכו' שהקשו מהא דקיי"ל אם עבר וביקרו לא ישחוט ולפמ"ש לעיל ה"ג לק"מ דהתם אין אדם עומד ומצפה דמימר אמר מי יימר דמזדקק לי' חכם ועיקר הטעם דאין מבקרין משום גזרת מוקצה כנ"ל ועמ"ש ספ"ו מה"ש

ה"י עכו"ם שהביא וכו' כתב ה"ה וכשמותרים לישראל אחר דוקא תוך ד"א וכו' ואין צורך דמשכחת לי' שהובאו מחוץ לתחום העיר והפירות לא יצאו חוץ למקום שביתתן ועיין פ"ו מה"ש ה"ו ושם הכ"ד

הי"א עצים כו' עיין במ"מ בגמרא משמע דדוקא בנשרו בשבת אסורים בי"ט דאתי למימר ביומייהו נמי שרי אלא דבשבת לא חזי להסקה אבל בנשרו בי"ט מותרים בשבת לחולה שיש בו סכנה שיש לו כלים אחרים להסקה. אמנם הסוגיא אזלא אליבא דר"י דלית לי' הכנה דרבה אבל לדידן דקיי"ל כרב אם יש לו עצים שהן כלים לא יסיק בעצים שנשרו בי"ט לחולה שיש בו סכנה בשבת עיין לעיל ה"א. ומ"ש רבנו מעורב בקוצים וכו' נראה דמפרש דלפי מה דמסיק דאית בי' קוצי' שוב אין צריך לאוקי' בתיבנא סירי' ודלא כמשמעות התוספות בד"ה התם בתיבנא סירי' אלא דמחמת הקוצים לא חזי למאכל בהמה

הי"ב או בכלים שנשברו מעי"ט המ"מ הראה מקומו בירושלמי ואישתמיטתי' שהיא גמרא ערוכה שבת דקכ"ד ע"ב אילימא דנשברו מעי"ט עצים בעלמא נינהו ע"ש וזה לשון הירושלמי פ' המביא רב אמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים הדא דאת אמר בכלים שנשברו בי"ט אבל נשברו מעי"ט מותר כשאין עליהם תואר כלי אבל יש עליהן תואר כלי אפילו נשברו בי"ט מותר ע"כ פי' דוקא תואר כלי ממש שעושין מעין מלאכתן כמו שברי ערבה לצוק לתוכן מקפה דבכה"ג מודה ר"י דלא הוה נולד וזהו מ"ש ה"ה ודע ששבר כלי וכו' אבל בעושין מעין מלאכה קיי"ל כר' יהודא דה"ל נולד וכמ"ש הרי"ף בשם בה"ג בשם רב צמח גאון דר"מ ור"י הלכה כר"י כיון דמפורש בברייתא דת"ק דר"י הוא ר"מ ולא חשיב סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא אלא היכא דבמתניתין ליכא שום חולק אבל כה"ג מקרי סתמא דיחידאה וא"כ הא דנקיט רבנו וכן כלים שנשברו בי"ט ה"ל נולד היינו אפילו עושין מעין מלאכה אבל עושין מעין מלאכתן לא חשיב