מרכבת המשנה (חעלמא) - א רכו

דאף במומין שנולדו מעי"ט נמי הוה מוקצה ושייך למגזר שלא יבקר שמא ישחוט ואפילו עבר וביקר לא ישחוט דלא כמ"ש ה"ה וכן נראה מסתימות לשון הרי"ף דפסק כר"ש וכמסקנת הגמ' אר"נ בר יצחק מתני' נמי דייקא וכו' ודלא כברייתא דאדא בר אוכמי והא דנקיט רבנו שנולד בה מום בי"ט מלתא דפסיקא נקיט דאז אפילו נסמית עינו ונקטעה ידו דלא צריך מומחה א"נ דייתבי דייני דלא שייך מי יימר דמזדקק לי' חכם נשחט **(אולי צ"ל דאלו נולדו מעי"ט נשחט וכו')** בי"ט אם עבר וביקרו אע"פ שאין מבקרין לכתחלה משום לא פלוג שעיקר הגזרה שאין רואין מומין בי"ט נתקנה אטו בהמה שנפל בה מום בי"ט דאיכא מי יימר דנפל בי' מום והוה בודאי מוקצה בכל גוונא ועיין לקמן ה"ד ודעת הראב"ד נראה דבנולד מום מעי"ט אין רואין אותו לכתחלה בי"ט אבל בדיעבד מותר לשחוט ופסק כר' יהודא דבעינן תלתא מי יימר כהנך אמוראי דפסקו הלכתא כר"י ואע"ג דמסיק עלה ת"ש דא"ר יוסף תלי' באשלי רברבי וכו' הא נדחו דברי ר' יוסף במסקנא ומ"מ אין מבקרין לכתחלה כפי הטעמים שכתב הראב"ד לקמן ה"ד והנכון כדעת הרי"ף דפסק כר"ש וכן נראה דעת רבנו דאפילו בדיעבד אסור לשחוט והא דנקיט שנולד בה מום בי"ט מוסב על לפיכך כנ"ל

ה"ד בכור שנולד וכו' עיין בהשגות וכפי הנראה דגם הראב"ד מודה לטעם הרמב"ם מכח הכרחיות הנ"ל ה"ג אלא דדחיקא לי' לפרש דבנולד ומומו עמו אין מבקרין לכתחלה משום גזרה אטו שאר מומין לזה מפרש משום טעם הרמב"ם ז"ל ועיין בלח"מ שהאריך וכל דבריו מומין של בכור שנולד ומומו עמו ומש"ה כתב השגה זו כאן אבל לעיל ה"ג מודה הראב"ד דאיסור ראיית שארי מומין משום טעם הרמב"ם ז"ל ועיין בלח"מ שהאריך וכל דבריו מגומגמין דמה שהקשה אמאי לא אמר גזרה אטו נולד קודם י"ט והומם בי"ט אימא אין ה"נ זהו כונת הרב המגיד. ותו דאף הא חשיב גזרה לגזרה דהומם בי"ט גופא משום גזרה שמא ישחטנו. וכן מה שהקשה דגזרה אטו מוקצה חשיב גזרה לגזרה למה אחז קושי' זו על הרב המגיד ה"ל להקשות על טעם רבנו דגזרינן ראיית מומין משום שמא ישחטנו דהיינו איסור מוקצה. ותו דבאמת אטו מוקצה לא חשיב גזרה לגזרה ומפורש בביצה ד"י ע"א רבא אמר לעולם למפרע והכא היינו טעמא דלמא מטלטל ושביק וכו' ועיין מ"ש לעיל פ"א מה' י"ט ה"כ. גם מה שהקשה ועוד למה לא כתב למעלה וכו' פשוט הוא דה"ה מסופק בדעת רבנו בהומם מעי"ט אם עבר וביקרו אם אסור לשחוט וא"כ שפיר לא הוה גזרה לגזרה דאסור לבקר מומין של עי"ט משום שמא ישחטנו ומ"ש שם ה"ה דגזרו מומי עי"ט אטו הומם בי"ט היינו אי תימא דסובר רבנו דהומם מעי"ט אם עבר וביקרו שוחטין ועמ"ש לעיל ה"ג. גם מה שסיים דה"ל שלש גזרות לא דק דארבע הוו נולד ומומו עמו אטו הומם בעי"ט והומם בעי"ט אטו הומם בי"ט והומם בי"ט אטו שמא ישחטנו ושמא ישחטנו גופא הוה מוקצה מדבריהם וכל הפלפול שלו שלא לצורך. והנה בגמרא נאמר על דרך דחיי' כגון דיתבי דייני התם ורבנו השמיטו דפסק לקולא דאין מוקצה לחצי שבת עמ"ש לעיל ה"ג ואולי נמי דהיינו טעמא דאין מבקרין לכתחלה משום דלמא יש מוקצה לחצי שבת ובדיעבד מקילין אבל בהומם מעי"ט דאתקצי בין השמשות אפילו אם עבר ובקרו לא ישחוט כנ"ל ה"ג ונראה דה"ה לנולד תמים והומם בי"ט נמי אם ביקרו מבוקר אי תימא דאין מוקצה לחצי שבת. ומ"ש רבנו בכור שנפל לבור וכו' אפשר לומר דאפילו נולד ומומו עמו נמי לא ירד מומחה כיון שאינו עומד לשחיטה הואיל שאסור לבקר לכתחלה ואפשר דמשום צער ב"ח בכה"ג מותר לבקר לכתחלה ומ"ש רבנו משום צב"ח התירו להערים ביצה דכ"ו ע"א. ומ"ש רבנו בהמת תולין וכו' עיין לקמן פ"ג הי"ב דפסק רבנו כלישנא דצריך לחסמן ומש"ה נמשך כאן לשיטתו עיין בגמרא

ה"ה ובפרדס וכו' בגמרא אפלגו בחי' שקננה בפרדס וסובר רבנו דבעוף דכ"ע אינו מן המוכן עמש"ל ה"ו ועיין פ"י מה"ש הכ"ד

ה"ו זימן שחורים וכו' בגמרא מוקי לי' בדף וכן הך דבתוך הקן ונמצא לפני הקן מוקי' אביי בדף ורבא מוקי' לה בשתי קני' זה למעלה מזה ורבנו השמיט כל זה לפי מה דקיי"ל בפט"ו מהלכות גניבה ואבידה כר' חנינא דרוב וקרוב הולכים אחר הרוב דשפיר מתוקמא מתניתין כפשטה. ומ"ש רבנו שלשה ומצא ב' וכו' ראיתי במשנה מסכת מ"ש האומר לבנו מ"ש בזוית זו ונמצא בזוית אחרת הרי אלו חולין מאה ונמצא מאתים השאר חולין מאתים ונמצא מנה הכל מעשר ובמיימוני פ"ו מה' מ"ש ה"ג האומר לבנו הרי שם מנה ונמצא מאתים השאר חולין הרי שם מאתים ונמצא מנה הרי הוא חולין הניח מנה מ"ש ונמצא מאתים מאתים נמצא מנה אפילו הן בשני כיסין הכל חולין ובהשגות א"א המשנה אמרה הכל מעשר ותי' הכ"מ דמתניתין רבי היא ורבנו פסק כחכמים דבסוגיי' מסכת ביצה ד"י אע"ג דהוה סתם במתני' ומחלוקת בברייתא כיון דמהדרי אמוראי לאוקי' מתניתין דביצה כחכמים מכלל דהלכתא כוותייהו ע"כ. ואין להקשות דאמאי פסק רבנו בהרי שם מנה ונמצא מאתים השאר חולין כרבי ודלא כחכמים דס"ל הכל חולין דיש לחלק דדוקא בהניח מנה ונמצא מאתים הוא דס"ל לרבנן הכל תולין דבהכרח הני אחריני נינהו משא"כ באמר לו אביו מנה מ"ש ונמצא מאתים די"ל דידע אביו דיש שם עוד מנה של חולין ולא נחית אלא להודיעו שיש שם מנה של מ"ש ואין הכרע לומר דהני אחריני נינהו הילכך מודים רבנן וכן משמע בירושלמי מסכת מ"ש ומסכת ביצה דקאמר התם תמן הוא הניח והוא מצא הכא אביו הניח והוא מצא ע"כ נראה שנתכוון לתרץ דרישא דמסכת מ"ש שפיר אתיי' כרבנן אבל הסיפא בודאי כרבי ודלא כרבנן. גם נראה מלשון רבנו דפסק כמ"ד בשתי כיסין מחלוקת אע"ג דהי' עדיף טפי למפסק כמ"ד בכיס א' מחלוקת דאז מתוקמא סתמא דפ"ד ממסכת מעשר שני אפילו כרבנן ובשני כיסין וכמ"ש שם הר"ש ותו דכיון דר"י ור"א תלמידו פליגי ולא מסיימי ה"ל לרבנו למפסק לחומרא מ"מ פסק רבנו