מרכבת המשנה (חעלמא) - א רכה

קודם חורבן שאם לא באו עדים עושין קדושה אריכתא כמו אלו באו עדים מן המנחה ולמעלה דעושין קדושה אריכתא הילכך כיון שכבר נתפשט המנהג קודם חורבן לעשות קדושה אריכתא כשלא באו עדים כלל ה"נ אחר תקנת ריב"ז כשלא באו עדים כלל היו נוהגין קדושה אריכתא כמקדם והיינו ממש כי הא דאמרן בגמרא ד"ה ע"א הא לן והא להו דבני בבל נוהגין קדושה אריכתא מחמת מנהג הקדום טרם תקנת ריב"ז וה"ה לבני א"י כשלא באו כלל ודלא כמו שנדחקו התוספות לפי גירסת ר"ח כשלא באו עד סמוך לחשכה בזמן דליכא שהות לקבלם דקשה לדרכם דאימא אה"נ כשראו שאין שהות לקבלם היו מותרים במלאכה אלא העיקר כמ"ש וסברא זו נזכרת במהרש"א ע"ש. ומ"ש רבנו שבת הסמוכה לי"ט וכו' אע"ג דב' קדושות הן עיין סוף ה' עירובין מ"מ אסור משום הכנה דרבה. ומ"ש הרב המגיד וכן הדין בב' י"ט של ר"ה לא נתחוור לי דודאי דוקא שבת וי"ט דב' קדושות הן אבל ב' י"ט של ר"ה הבא מחוץ לתחום בי"ט ראשון אסור למי שבא בשבילו בי"ט ב' של ר"ה ושאני שבת וי"ט דהבאת מחוץ לתחום לא חשיב הכנה הילכך כיון דב' קדושות הן שרי: סליק פ"א מה' יום טוב פרק ב מהי"ט

ה"א אפרוח כו' עיין במ"מ ובלח"מ ומ"ל תמהו עליו והי' נראה לומר דה"ק הרב המגיד ועגל שנולד בשבת דלא קים לן בי' שכלו חדשיו דאסור באכילה מחמת ספק נפל אפ"ה יש מתירין בטלטול הואיל והוכן אגב אמו ואע"ג דהשתא לא חזי למידי מ"מ אפילו ביומו מותר לחולה מש"ה מותר בטלטול. מיהו אין צורך דיש מן הגאונים דלא חיישי לספק נפל עיין בטי"ד סי' ט"ו ובב"י שם א"כ קמ"ל דמותר לחולה אפילו ביומו אפילו היכא דאי' לי' בהמה אחרת א"נ דאיירי בדקים לי' שכלו חדשיו וקמ"ל דלא מהדרינן אבהמה אחרת ולא חיישינן להכנה דרבה. ומ"ש רבנו אע"פ שלא נולד דברי הלח"מ דחוקי' וכוונת רבנו למ"ש התוספות בד"ה עגל עיין שם. ומש"ר עומדת לאכילה אפילו לאכילת כלבים עמ"ש ה"ה

ה"ג וכן בהמת קדשים וכו' הנה רש"י פי' במסכת ביצה דף כ"ו דאיסור ראיית מומין דהוה לי' כיושב ודן דין וכפירושו משמע לכאורה בביצה דף כ"ז ראיית טרפה אפילו בי"ט ראיית בכור מעי"ט אלמא דטעם איסור ראיית מומין מצד עצמו דחשיב דין. אמנם לפי מה דמסיק התם אמי ורדינאה חזי בוכרא דבי נשיאה וכו' מאתמול הוה חזי ובי"ט שיולי שייל ליכא למימר כפי' רש"י דעיקר ההוראה בי"ט חשיב גמר דין ומ"ט שרי ורש"י הרגיש בזה ויישב בדוחק ובזה יש ג"כ סתירה לטעם שכתב הרב המגיד משום דמחזי כמתקן דאכתי כשמורה בי"ט מחזי כמתקן. ובזה תבין שהראב"ד ז"ל נשמר מזה ומפרש לקמן בהשגות משום טלטול שלא לצורך הילכך היכא דבי"ט שיולי שייל לא שייך חשש טלטול וכן טעם שלא ידקדק בראייתו לא שייך כיון שכבר דקדק בה מעי"ט. איברא מהא דדריש רב הונא נולד הוא ומומו עמו מבקרין אותו בי"ט לכתחלה יש סתירה לטעמו של רש"י וה"ה דאכתי להוי כדין או כמתקן וגם אין טעמי הראב"ד מספיקים ובהכרח צריך לומר כפי טעמו של רבנו ומש"ה נולד הוא ומומו דהוא מוכן אגב אמו ולא שייך גזרה שמא ישחוט מותר לראות המומין אלא דאפ"ה מסיק דאם עבר ובקרו מבוקר דאין מבקרין לכתחלה משום גזרה אטו שארי ראיית מומין עמ"ש לקמן ה"ד. ובכירה דף מ"ו ע"ב אלמא לר"ש לית לי' מוקצה ורמינהו רש"א כל שאין מומו ניכר מעי"ט אין זה מן המוכן וכו' ומשני מימר אמר מי יימר דנפל בי' מומא ומי יימר דנפל בי' מום קבוע ומי יימר דמזדקק לי' חכם וכתבו התוספות דהאי מי יימר דמזדקק ליה חכם לחודה סגי. ופריך מיתיבי מפירין נדרים בשבת ואמאי לימא מי יימר דמזדקק לי' בעל והקשו בתוספות תימא דהתם בודאי לא מזדקק לי' חכם כיון דאין רואין מומין בי"ט ותירצו בדוחק עוד שם ת"ש נשאלין לנדרים לצורך שבת ואמאי לימא מי יימר דמזדקק לי' חכם ומשני התם סגי בג' הדיוטות ע"ש בתוספות ד"ה התם. אמנם לפי דרך רבנו ניחא הסוגי' בפשיטות ומתורץ תמיהת התוספות וגם גוף לשון מי יימר דמזדקק לי' חכם בלשון ספק הוא קשה לכל הטעמים הנ"ל דהא בודאי אין רואין מומין בי"ט ולטעמו של רבנו ניחא דהא דאין רואין מומין בי"ט הוא נמשך מהא דאמרינן מי יימר דמזדקק לי' חכם דמש"ה ה"ל מוקצה ואסור לשחוט אבל ר' יהודא דס"ל רואין מומין בי"ט משום דלית לי' מי יימר ולא הוה מוקצה מש"ה רואין. ומצאתי און לי בירושלמי פ' אין צדין מחלפא שיטתי' דר"י דתנן רי"א אם לא היתה נבלה מע"ש אינו מן המוכן ומשני ר"י לטעמי' דס"ל אין מומחה דבר תורה ע"כ פי' דס"ל דראיית מומין בג' הדיוטות ולא שייך מי יימר כנ"ל בגמרא ותוספות הילכך כיון דלא הוה מוקצה רואין וזהו מסכים לטעמו של רבנו עוד תירץ שם ר' יהודא לדעתי' דס"ל ראיית מומין כראיית טרפה וזה נוטה קצת לפי' רש"י ע"ש אמנם כבר בארנו מכל הכרחיות הנ"ל דבהכרח לפי המסקנא ליתא לטעמי' של רש"י ופשוט הוא דלפי טעמו של רבנו מש"ה בי"ט שיולי שייל דכיון שכבר נזדקק לה חכם מאתמול שוב לא הוה מוקצה ובהכי ניחא נמי בפשיטות הא דבעי דף כ"ו ע"ב יש מוקצה לחצי שבת או לא וכו' איתיבי' ושוין שאם נולד ומומו עמו שזה מן המוכן ואמאי נימא האי בכור מעיקרא הוה חזי אגב אמו אתייליד לי' אידחי לי' אחזיי' לחכם אשתרי לי' וקדחה אביי כגון דייתבי דייני התם ופי' רש"י כשנולד וכשפוטרו את הרחם ראו את מומו ולא הוקצה כלל וזהו דחוק בפשט הסוגי' וגם הוא מציאות רחוק ולדרך רבנו פשוט דכיון דיתבי דייני להזדקק שוב לא שייך מי יימר ושפיר אדם יושב ומצפה ולא הוה מוקצה כלל. ועיין בהשגות ופשוט הוא דגם רבנו מודה דאפילו נולד בו מומין מעי"ט אין רואין בי"ט ואין שוחטין אותו משום דהוה מוקצה דמי יימר דמזדקק לי' חכם ודלא כמו שכתב ה"ה דעיקר איסור ראיית מומין אטו מומין שנולדו בי"ט אלא