מרכבת המשנה (חעלמא) - א רכג

קיי"ל מתוך כנ"ל ה"ד ומש"ה השמיט רבנו דין עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה שבמשנתנו במסכת ביצה ולא גרע היסק דזיעה מהיסק שלא לצורך ושרי לכתחלה היסק זיעה אע"פ שאסור לחמם מים משום בישול. וכן משמעות לשון רבנו פכ"ב מה"ש ה"ב לפיכך גזרו שלא יכנוס אדם למרחץ בשבת אפילו להזיע דתיבת בשבת הו' שפת יתר ואתי לאפוקי י"ט כמו שהעירותי על זה בכמה מקומות דאיסור זיעה משום גזרת הבערה לא שייך בי"ט כנ"ל. ואין להקשות דהא בברייתא מסיק ומשרבו עוברי עברה התחילו לאסור אלמא דזיעה אסורה בי"ט עיין בתוספות ד"ה למוצאי שבת וכו' וד"ה אלא שחמין וכו' והרש"ל ומהר"מ נדחקו בזה ועיין במהרש"א שנראה לי ברור בכוונת המהרש"א דסובר דלא הי' בגירסת רש"י ותוספות במרחץ של בני ברק שפקקו נקביו מעי"ט אלא גירסתם שפקקו נקביו מבערב ובזה יובנו דברי התוספות בד"ה למוצאי שבת שכתבו דלאחר גזרה אפילו בי"ט אסרו דאי"ט קתני ומשרבו עוברי עברה וכו' ואח"כ כתבו דאי עריב ותני להו סד"א דרק בשבת אסרו הזיעה דסד"א דעובדא דמייתי במרחץ של בני ברק בשבת הי' אבל השתא דפלגינהו שפיר האי עובדא בעי"ט הי' כיון דלא איירי כלל בשבת בזיעה וקאי משרבו עוברי עברה אי"ט ובזה יובן נמי מ"ש התוספות בד"ה אלא ושמא יחלק בין שבת לי"ט פירוש דעובדא דבני ברק בי"ט הי' והיינו שכתב המהרש"א מיהו ברש"י שלפנינו פי' הכא שמא נתחממו בשבת וכו' ולפ"ז י"ל דרבנו נמי גריס מבערב ולא גריס מעי"ט ומפרש עובדא דבני ברק בשבת כפרש"י אבל בי"ט לא נאסרה זיע' כלל והא דלא ערבינהו מרחץ שפקקו נקביו מע"ש או מעי"ט וכו' לק"מ לדרך רבנו כיון דיש חילוק בין שבת וי"ט דמותר לרחוץ בי"ט בחמין שהוחמו מעי"ט. גם י"ל דרישא דברייתא נשנית אחר גזרת זיעה בשבת ומש"ה לא ערבינהו וה"ק ר"י מעשה במרחץ של בני ברק שנכנסו חכמים להזיע בשבת כשחמין מחופין בנסרים דליכא למיגזר שמא ירחוץ ואח"כ אסרו הזיעה בשבת משא"כ בי"ט דאפילו אינו מחופה נמי שרי דאף רחיצה שרי בחמין שהוחמו מעי"ט. גם י"ל דאסור להסיק בי"ט מרחץ של זיעה שהרי מחמם את המים בי"ט דהכא איירי במרחץ של זיעה מהבל מים חמין אבל היסק התנור דה"ל הבערה ודאי שרי וכן נראה דאיירי בכה"ג מדמחלק בחמין שמחופין בנסרים ובהכי ניחא הא דנקיט למחר נכנס ומזיע וכל זה ברור בכוונת רבנו ועמ"ש פכ"ב מה"ש ה"ב מיהו במסכת ביצה דל"ב משמע דגזרו על הזיעה בי"ט וצ"ל דהיינו במרחץ של זיעה מהבל מים חמין דאסור להסיק בי"ט

הי"ז בין משום שהוא דומה וכו' הם דינים הנזכרים בה"ש מן פכ"א עד פכ"ד. בין שהוא משום שבות הם דינים הנזכרים בפכ"ד ועיין לקמן הכ"ד. או דברי' שהן מותרים בי"ט דליתא להאי כללא דאין בין י"ט לשבת וכו' עיין שבת דקכ"ד וביצה דל"ז דהאי סתמא כב"ש ודלא כמ"ש ה"ה. וכל שאסור לטלטלו וכו' דלענין מוקצה אין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש שהרי במוקצה דהכנה החמירו בי"ט. ומש"ר וכיוצא בה ר"ל לצורך רחיצה וסיכה ושארי הנאות הגוף כנ"ל הי"ו. ויש בי"ט וכו' עיין במ"מ ובלח"מ ועיין ס"פ נוטל בתוספות ד"ה רבא וכו' נראה דרבא ס"ל כר' נחמן וכן בשבת דקנ"ז לא קאמר אלא דבשבת כלה הלכה כר"ש ועיין ברז"ה והרמב"ן ריש מסכת ביצה. ועיין במ"ל שהביא כמה סוגיות דמשמע דשבות י"ט קיל משבות שבת ולדעתי נראה דודאי אין הפירוש די"ט דקיל והוא איסור לאו אתי לזלזולי בי' דאין זה סברא שיזלזלו באיסור לאו אלא ה"ק י"ט דקיל והותר אוכל נפש נמצא אתי לזלזולי בי' ולא יכין כל צרכו מעי"ט ולפעמים לא ימצא כל צרכו בי"ט וימעט בכבוד היום מש"ה אסרו מוקצה דהכנה משא"כ שבת דחמיר דמי שלא טרח בע"ט לא יאכל בשבת והכל מזומן לסעודה לכבוד היום ולא אתי לזלזולי מש"ה לא גזרו על מוקצה דהכנה וזה לא שייך אלא במוקצה דהכנה גרידא אבל בשארי מוקצה דלא חזי למידי כמו שבות דזריקה ודאי שבות שבת חמיר כדאמרן בביצה דכ"א והא דאמרן בפ' חרש יום טוב דאיסור לאו לאו דוקא איסור לאו ממש דחולב דהיינו מפרק וגם האב שלו דהיינו דש אינו אלא מדבריהם אלא דהם בלאו דלא תסור ויתר הסוגיות חלוקות שהביא המ"ל עיין יבמות דקי"ט דהוא פלוגתא דאמוראי

הי"ח ויוני שובך במסכת ביצה ואינך בספ"ק דשבת וכלהו משום לתא דמוקצה דהכנה וסיים רבנו וכשם שהמוקצה וכו' עיין בלח"מ ונ"ל דה"ק כשם שהמוקצה אסור רק בי"ט ולא בשבת כך הנולד מותר בשבת חוץ מביצה דאפילו בתרנגולת העומדת לאכילה נמי אסור בשבת ולאו משום נולד אלא משום הכנה דרבה וגזרה משום שבת אחר י"ט

ה"כ ואפילו נתערבה באלף וכו' עיין במ"מ ובלח"מ תמה עליו דודאי כל הסוגיא מוכחת דספק קיל מתערובת וזה מוכח מדפריך אא"ב ספק י"ט ספק חול הוה דשיל"מ וכו' וכן משמעות פירש"י בכלה סוגיין והטעם כמ"ש הלח"מ דבתערובת יש איסור ודאי וסברא זו מפורשת בירושלמי פ"ק דביצה וז"ל נתערבה א' באלף כלן אסורות ובעי מה כמ"ד ספק הכן אסור ברם כמ"ד ספק הכן מותר ומסיק מודה הוא הכא דאסור נשרין ספק מהיום נשרו ספק מאתמול נשרו ברם הכא יש כאן א' לאיסור והיא מוכחת על כלן ע"כ. ומ"ש הלח"מ ונ"ל דרבנו ז"ל דפסק כרבה וכו' לא נהירא דנהי דהכנה דאורייתא היינו דוקא בי"ט לאחר שבת והא דקאמר בשלמא לרבה וכו' היינו דמוקי' הברייתא בי"ט אחר שבת וכ"כ מהר"ם שיף וכבר הרגיש בזה הלח"מ ולולי דברי ה"ה הי' נראה דרבנו פסק דלא כר' אשי משום דסתמא דגמרא דף ז' ע"ב דקאמר כי לא בדק אימור מאתמול הוה אתיי' דלא כר' אשי ע"ש בתוספות שתירוצם דחוק ואין זה אלא דברי נביאות דגם בדספנא מארעא רובם יולדת ביום אלא ודאי דספק ביצה מותר והא דפסק רבנו לקמן פ"ב דספק מוכן אסור היינו ספק מוקצה דחמיר תדע דספק מוקצה חמיר מדפריך בגמרא בשלמא לרבה ניחא אלא לר' יוסף ור' יצחק קשה אלמא דלר' נחמן ניחא עיין במהרש"א משא"כ ספק הכנה דרבה ובתרנגולת העומדת לאכילה מותר