מרכבת המשנה (חעלמא) - א רכב

עיסת הכלבים וכו' עיין במ"מ ועיין בלח"מ והדברים פשוטים דאין זה קושיי' על דברי רבנו אלא אגמרא דפריך ומי אית לי' לר"ח הואיל ודלא כמ"ש הר"ן במסכת ביצה ע"ש ובהכרח צריך לחלק כמ"ש הלח"מ גם יש לחלק דהאופה מי"ט לחול בשעת אפיי' לא חזי לי' כלל ואנו באים להתיר מכח הואיל אי מיקלע אורחים משא"כ בעיסת הכלבים דחזי הכל בשעת אפיי' לרועים אלא שאנו באים לאסור הואיל שמחשבתו לבהמה הילכך אמרינן דאין מחשבתו לבהמה ודאית כיון דאפשר לפייסן בנבלה. ותו דגבי עיסת הכלבים איכא תרי הואיל דאפילו אם כבר אכלו הרועים כל צרכן חזי אי מיקלע אורחים וגם איכא הואיל דחזי הכל לרועים דאפשר לפייסן בנבלה. גם י"ל דעיסת הכלבים מיירי בקמח של בעל הבית דומיא דבני באגי דאין הרועה יכול לאכול הימנו אא"כ אופה לכלבים דלא אפשר למפלגינהו בלישה והא דמשני בגמ' הואיל ואפשר לפייסן בנבלה לרווחא דמלתא אפילו תימא דפליג רב חסדא אדרב הונא ועיין בסמוך הט"ו

הט"ו המבשל בי"ט וכו' עיין בלח"מ והקשה על דבריו המגיה ורבו הרש"א שדבריו הן הנה דברי התוס' והמה לא ירדו לסוף דעתו עיין בדברי המגיה ס' משנה למלך שהראה מקום לס' פרשת דרכים בדרך מצותיך ע"ש שהקשה המשנה למלך לפי דברי התוספות ביצה די"ב דהקשו לב"ה דדרשי לכם ולא לגבוה נימא דאהדרי' לאיסורא קמא ולוקה ותירצו דגבי י"ט דהותר אוכל נפש לא אמרינן אהדרי' לאיסורא קמא אלא ה"ל בלאו הבא מכלל עשה ולפ"ז מוכרח מכח קושיי' התוספות דאף המבשל לעכו"ם ולכלבים דנפיק מלכם אין בהם מלקות אלא לאו הבא מכלל עשה אפילו תימא דלא אמרינן הואיל ולא אפלגו רבה ור"ח לענין מלקות אלא באופה מי"ט לחול ומתורת הואיל אבל המבשל לעכו"ם ולכלבים בלא"ה לא לקי וא"כ קשה על הרמב"ם דמשמע מלשונו דהמבשל לעכו"ם ולכלבים מטעם הואיל הוא דלא לקי ולולי טעם הואיל הי' לוקה והדבר צריך תלמוד ע"כ. ובזה נתבארו דברי הלח"מ דלאחר שתירץ דלא אמרינן מתוך בהמבשל לעכו"ם ולכלבים והי' לוקה מטעם אהדרי' לאיסורא קמא ולא היינו אומרים דהוה לי' בלאו הבא מכלל עשה לזה הוקשה לי' קושיי' התוס' דבעולת נדבה דלא שייך הואיל אמאי אינו לוקה לב"ה כיון דבהכרח רבנו לא ס"ל כתירוץ התוס'. ולזה תירץ הלח"מ דכיון דמחד תיבת לכם נפקא לן למעט גבוה וגם למעט עכו"ם וכלבים הילכך כיון דבאמת שייך הואיל בעכו"ם וכלבים ולא אהדרי' לאיסורא קמא לענין מלקות ה"נ פרט לגבוה דנפקא לן מהאי קרא ליכא למימר דאהדרי' לאיסורא קמא לענין מלקות אלא למיקם בעשה לחודא זהו כוונת הלח"מ לתרץ קושיי' המשנה למלך אע"פ שלשונו קצת מגומגם. ואין דבריו דברי התוספות. אמנם בגוף דברי הלח"מ מ"ש דלכם אהדרי' לאיסורא קמא אי לאו טעמא דהואיל קשה טובא לדרך ה"ה לעיל ה"ד דאמרינן מתוך בהוצאה וכ"ש באפיי' ובישול דא"כ מאי פסקא דנוקי' לכם אאפיי' ובישול ולא נוקי' אהוצאה לצורך בהמה ומדברי רבנו משמע דהוצאה אפילו שלא לצורך כלל שרי וכ"ש לצורך בהמה אלא הוא הדבר אשר דברתי לעיל ה"ד דדעת רבנו דלא שייך מתוך אלא בהוצאה והבערה גרידא ובזה אין צורך למה שנדחק הלח"מ וקושייתו מעיקרא ליתא ע"ש באורך ומ"ש ה"ה ויש לזה סמך מן הגמרא ר"ל מהא דאמרינן אפשר לפייסן בנבלה פי' ותהי' כל העיסה לרועים אלמא דאפילו בעיסה גדולה דלא חזיי' כלה לרועים נמי שרי וע"כ היינו מטעם הואיל דאי מיקלעו אורחים: ומ"ש רבנו עשה לנפשו והותיר וכו' עיין במ"מ ונ"ל דזה נלמד מעיסת הכלבים דמותר לאפות מחמת הואיל דאפשר לפייסן ובאמת שרי להאכילו לכלבים אלמא דמותר להאכיל המותר

הי"ו רחיצה וסיכה וכו' איסור רחיצת כל גופו בחמין שהוחמו בי"ט מפורש בפ' כירה ד"מ תניא כוותי' דשמואל וכו' ואצ"ל חמין שהוחמו בי"ט והטעם אע"ג דרחיצה חשיב אוכל נפש מ"מ רחיצת כל גופו לא חשיב אוכל השוה לכל נפש וכן כתבו התוספות בכירה דל"ט ע"ב בד"ה וב"ה מתירין בשם הירושלמי וזהו מ"ש רבנו אבל רחיצת כל גופו אסור משום גזרת מרחץ פי' דאע"ג דתחלת חימום המים הי' משום רחיצת פניו ידיו ורגליו השוה לכל נפש אפ"ה אסור לרחוץ בהן כל גופו משום גזרה שמא יחם לכתחלה לשם רחיצת כל גופו דאינו שוה לכל נפש ובאמת לא קיי"ל מתוך בבישול אלא בהוצאה והבערה כנ"ל ה"ד אבל חמין שהוחמו מעי"ט סובר רבנו דמותר לרחוץ בהן כל גופו ובזה מתורץ קושיי' התוספות דל"ט ע"ב בד"ה אלא פניו וכו' והא דקאמר בברייתא פקקו נקביו מעי"ט למחר נכנס ומזיע ויוצא ומשתטף בבית החיצון לאו למימרא זיעה אין רחיצה לא ואפילו שטיפה אסור רק בבית החיצון כמ"ש רש"י שלא יאמרו רוחץ הוא וכמ"ש התוספות אלא דרבנו מפרש משתטף בבית החיצון במים צוננים וכן מפורש בתוספתא דמסכת שבת ויוצא ומשתתף בצונן בבית החיצון. אר"י מעשה במרחץ של בני ברק וכו' ויצאו ונשתטפו בצונן בבית החיצון וכו' ולפ"ז היינו טעמא דדוקא בבית החיצון דאיירי במרחץ של זיעה שפקקו נקביו שנמצא חום המרחץ מפשיר המים שעל גופו וכאלו רוחץ בחמין שהוחמו בי"ט כדתניא בכירה ד"מ ע"ב מתחמם אדם כנגד המדורה ויוצא ומשתטף בצונן ובלבד שלא ישתטף בצונן ויתחמם כנגד המדורה מפני שמפשיר מים שעליו ופירשו התוספות בשם הריב"א דדומה כרוחץ בחמין וכן פי' רבנו לעיל פכ"ב מה"ש ה"ג ולפ"ז דוקא במרחץ של זיעה אסור לרחוץ אפילו בצונן אבל חוץ למרחץ שרי לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו מעי"ט גם י"ל דהא דנקיט למחר נכנס ומזיע היינו רוחץ ומזיע דאפילו רחיצה נמי שרי במים חמין שהוחמו מעי"ט אלא בצונן הוא דאסור להשתטף כפי גירסת התוספתא והא דנקיט נכנס ומזיע לדיוקא דבשבת אפילו זיע אסור אבל בי"ט רוחץ ומזיע וכן מסתבר דכיון דפסק רבנו כדעת הגאון דרחיצה שרי בחמין שהוחמו מעי"ט כ"ש דמותר להזיע בי"ט שהרי מתחלה גזרו על חמין שהוחמו מעי"ט **(מע"ש.)** ואח"כ גזרו על הזיעה אלמא דזיעה קיל ואפילו בהוסק בי"ט שרי להזיע דזיעה שוה לכל נפש כמ"ש התוספות ותו כיון דבהבערה