מרכבת המשנה (חעלמא) - א רכא

וכסתמא דתוספתא דבי"ט שרי ומעי"ט אסור ולפי מה דקיי"ל דלא קיבלה מיני' צ"ל דבאמת ליתא לצריכותא דבעל הש"ס אלא כיון דמעיקרא גרעינין וקליפין והשתא גרעינין וקליפין לא חשיב נולד א"נ י"ל דודאי גרעינין וקליפין לא חשיב נולד כלל כמו מיעי' דבר אווזא עיין בתוספות ד"ה אכלן וכו' אלא דבאמת טעם איסור גרעינין וקליפין שאכל הפרי בי"ט משום מוקצה דאע"ג דהוכנו אגב אמן אין זה חשיב הכנה דלא הותרו בטלטול אלא מצד היות מחוברים לפרי ואכתי היו מוקצין מצד עצמן הילכך אין זה דומה לדין אין מוקצה לחצי שבת אלא דהא דקאמר בגמרא ואי אשמעינן גרעינין ה"א דמעיקרא מיכסיין והשתא מיגליין הכי קאמר דה"א בטעות דמשום נולד נגע בי' אבל קליפי אגוזים לא חשיב נולד וגם מוקצה לא הוו הואיל והוכנו אגב אמן קמ"ל דקליפי אגוזים נמי אסורין וע"כ היינו משום מוקצה דאין זה חשיב הכנה כנ"ל וא"כ טעמא דגרעינין נמי לאו משום נולד אלא משום מוקצה והיינו דמסיק דמלתא דרב מכללא איתמר מדקאמר כנגדו בי"ט אסור וקא ס"ד דר' יהודה דהיינו משום מוקצה ולאו משום נולד כיון דמעיקרא גרעינין ולבסוף נמי גרעינין הילכך קאמר דאף קליפי אגוזים אסור ובהכי ניחא קושיית התוספות בד"ה והא דרב וכו' וכן דייק לשון הגמרא דנקיט דאי אשמעינן קמייתא וכו' והוה לי' נולד ואסור אלמא דבשברי כלים הטעם באמת משום נולד ואח"כ בגרעינין קאמר ה"א דמעיקרא מכסיין וכו' ולא נקיט ואי אשמעינן גרעינין משום דמעיקרא מכסיין וכו' אלא ודאי דהוא ה"א בטעות דבאמת אף גרעינין לאו משום נולד אלא משום מוקצה. ורצה בעל הש"ס למפשט דלא קיבלה מיני' מדאכל רב תמרי בי"ט ושדי קשייתא לחיותא מאי לאו בפרסייתא ופרש"י שנתבשלו יפה ונמצא הגרעינין אינם ראויי' למאכל אדם כיון שאין אוכל נדבק בהן אלמא דלא חשיב מוקצה ולא חשיב נולד. וקמדחה לא בארמייתא שלא נתבשלו יפה שנמצא אוכל דבק בגרעין וכיון דהך אוכל חזי לאדם שרי לטלטל את הגרעין אגב האוכל ולעולם דבפרסייתא קיבלה רב מיני' דאסור אליבא דר' יהודה משום נולד לפי גירסא הראשונה ולפי גירסא השניי' משום מוקצה דלא מהני מה דהוו חזי לטלטל אגב אימן כנ"ל ועיין בגמרא דקמ"ג ע"ק בפ' נוטל דפרש"י באופן אחר דארמייתא מאכילין התמרים עצמן לבהמה הילכך לא חשיבי מוקצה ונולד וצ"ע למה נייד רש"י מפי' הנ"ל. והרי"ף בפ' נוטל הביא שני פירושי' אחרים אופן אחד דארמייתא רכין הן והגרעינין ראויים למאכל אדם עם התמרים ודפרסייתא הגרעינין קשין הן והוו מוקצה. האופן השני להפך דארמייתא קשין הן והבהמה אוכלת התמרים ודפרסייתא רכין ואין הבהמה אוכלת התמרים וזהו כפרש"י ס"פ נוטל ומסיק ומסתברא דה"מ במקום שמאכילין את התמרים לבהמות כגון בבל ויריחו וכו'. ולכל הפירושים ניחא בין לפי נוסחא הראשונה ובין לפי נוסחא השניי' הא דהשמיט רבנו חילוקים הללו פכ"ו מה"ש משום דלפי מה דקיי"ל כר' נחמן בריש מסכת ביצה דיש מוקצה בי"ט ואין מוקצה בשבת הילכך בשבת הכל שרי אפילו פרסייתא אם לא גרעינין שאינם ראויי' למאכל בהמה כלל דה"ל מוקצה דלא חזי למידי דומיא דאבנים ועפר דאסור לטלטל אפילו בשבת. והיינו מ"ש רבנו פכ"ו מה"ש הי"ו כל שהוא ראוי למאכל מטלטלין בשבת דתיבת בשבת שפת יתר הוא כמו שהעירותי על זה בכמה מקומות מה"ש אלא דנתכוון רבנו למעט י"ט דבי"ט אסור לטלטל או משום מוקצה או משום נולד כפי שתי הנוסחאות הנ"ל. והך סוגי' דמסכת ביצה דכ"א ע"ב מתפרשא לדרך רבנו כפמ"ש הרמב"ן בספר המלחמות דודאי לא ס"ד דאביי כלל דר' יוסי הגלילי פליג אכל הנך משניות דקשרי לטלטל מאכל בהמה עיין בתוספות ד"ה הני סופלי וכו' אלא דכל דבר המוכן לבהמה מעי"ט אפילו ר' יוסף מודה דמותר לטלטלן דאע"ג שאסור לעשות מלאכה לצורך בהמה אפ"ה שרי טלטול לצורך בהמה אלא דקשיא לי' סופלי שהן גרעיני תמרה שאכלן בי"ט דבשלמא לר"ע דמאכל בהמה הוא בכלל אוכל נפש כשהוכנו מאתמול למאכל אדם הוו מוכנים לבהמה אלא אליבא דר' יוסי הגלילי דאין מאכל בהמה בכלל אוכל נפש שפיר קשה לי' דה"ל נולד ואיננו מן המוכן. ולזה תירץ רב יוסף דחזי להסקה ואפילו רטיבתא חזו להיסק גדול ופליג אהא דאמר רב בפ' במה מדליקין דכ"ט דאין מסיקין בגרעינין וס"ל דלא קיבלה מיני' וכיון דהסקה הוה בכלל אוכל נפש שפיר ה"ל מן המוכן והנך סופלי בהכרח מפרסייתא פריך ולפי נוסחא הראשונה הנ"ל פריך מאותן שאוכלן בי"ט ולאו ממעשים בכל יום פריך אלא ה"ק היש תקנה לסופלי או לא וכן הוכיח הרמב"ן בס' המלחמות מהא דמשני דמטלטלין אגב ריפתא ואי ס"ד דממעשים בכל יום פריך אכתי קשה הא מעשים בכל יום דמטלטלין שלא אגב ריפתא ע"ש באריכות ומשני דחזו להסקה דלענין הסקה דהוה בכלל אוכל נפש לא חשיב מוקצה ונולד וכפי הס"ד דלא קיבלה מיני' מיהו אנן קיי"ל לפי נוסחא זאת כסתמא דתוספתא דקיבלה מיני' ואסור לטלטל לצורך בהמה כי היכי דאסור להסקה ואפילו לענין הסקה דהוה בכלל אוכל נפש אפ"ה חשיב נולד. ולפי נוסחא השני' נמי פריך מאותן שאכלן בי"ט וקפשיט כמ"ד לא קיבל' מיני' והכא קיימא המסקנא דשרי להיסק וה"ה לבהמה. ואח"כ פריך תינח בי"ט בשבת מאי איכא למימר והיינו אליבא מ"ד יש מוקצה ונולד בשבת ואנן קיי"ל כדר' נחמן כנ"ל הילכך אפילו לר"י הגלילי שרי לטלטל בשבת אפילו בלא ריפתא ומתורץ קושיית הלח"מ ועיין בכ"מ ונ"ל דהראב"ד מפרש דברי הרי"ף כפרש"י ודלא כדעת הר"ן שוב הקשה הלח"מ לפי הדרך השני של הרב המגיד מנ"ל דפליגי אדריב"ל דשאני לצורך העכו"ם דחזי למאכל אדם והאריך בזה והניח בצ"ע ואין דבריו מוכרחים די"ל דמפרש הרב המגיד דמלתא דריב"ל מזמנין לעכו"ם בשבת אפילו בנבלות וטרפות דלא חזי לישראל ואפ"ה שרי לטלטלינהו לצורך נכרי אע"ג דמלאכה אסור מדרשא דלכם ולא לעכו"ם. אמנם לולי דברי ה"ה הי' נראה לפרש ופליגא דריב"ל אמלתא דר"ע דקאמר מוציא אני את העכו"ם שאין מזונתן עליך וריב"ל ס"ל דמזמנין את העכו"ם אלמא דחשיב מזונתן עליך כמ"ש ה"ה לעיל פ"ו מה"ש הכ"א דמשום דרכי שלום חשיב מזונתן עליך דאי ס"ד דלא חשיב מזונתן עליך בודאי דאין מזמנין את העכו"ם כי היכי דקיי"ל ספכ"א מה"ש דאין נותנים מזונות לחזיר ע"ש. ומ"ש רבנו