מרכבת המשנה (חעלמא) - א רכ

דקצירת פירות וירקות שרי ותיבות את החטים שכתב רבנו מוסב אף על קצירה ויהי' חולק עם הראב"ד בגוף הדין. אלא נ"ל דסובר רבנו דכל שלא נתלש מעי"ט דמחוסר מעש' הוה מוקצה והיינו נמי טעמא דצידת דגים אסור בי"ט אע"פ שאם שולין אותם בעי"ט ימותו ויש בו חסרון טעם (ומ"ש רש"י ר"פ אין צדין דאפשר לצודן מעי"ט ולהניחן במים דוחק) אלא דכל שלא ניצוד מעי"ט חשיב מוקצה. והא דכתב רבנו טעם איסור הקצירה משום שאפשר לעשותן בעי"ט דאי לאו האי טעמא לא הי' שום מחובר מוקצה כלל דהא דעתי' עלי' מאתמול אלא דלאחר שנאסרה קצירה וצידה משום שאפשר לעשותן מאתמול ממילא אסור כל קצירה וצידה אפי' שיש בהן חסרון טעם משום לתא דמוקצה עיין לקמן פ"ב ה"ז שהרי א"א לאכלו בי"ט קודם קצירה וצידה משא"כ בדיכת תבלין דחזי לאכילה בלא דיכה וה"ה כל תלוש דלא הוה מוקצה שרי בי"ט כל שיש בו חסרון טעם

ה"ח וכן מכשירי אוכל נפש וכו' עיין בהגהות מיי' שכתב דרבנו פסק במכשירין כר"י ואין צורך דבמכשירין מלח ותבלין שהם ניתנין באוכל ה"ל כאוכל ומודי' רבנן עיין לקמן פ"ז ה"י בהשגות ובמ"ש שם

ה"ט עשה כדי לאכול בי"ט עיין בלח"מ ובתשובות הרלב"ח ועיין לקמן הי"א

ה"י ממלאה אשה קדרה וכו' היינו אפילו מי"ט לחול ואע"ג דבגמרא גריס אין אופין מי"ט לחברו בתוספתא גרסינן אין אופין מי"ט למוצאי י"ט ועיין לקמן פ"ג ה"ד

הי"א בין בחול וכו' דלא גרע מהמבשל בשבת בשוגג דמותר במ"ש מיד לו כדלעיל ספ"ו מה"ש משא"כ במזיד סובר רבנו דבחול לא יאכל עולמית דלא מספקא לי' לבעל הש"ס בעבר ואפה אלא בשבת מיהו בשבת קיי"ל בעבר ואפה לקולא אבל מערים אפילו בשבת אסור ועיין בלח"מ לעיל ה"ט

הי"ג לכם ולא לכלבים פסק רבנו כר' יוסי הגלילי כמ"ש התוספות בד"ה לכם דסתם לן תנא כוותי' וקיי"ל כהאי סתמא לקמן הי"ד

הי"ד בני חיל וכו' עיין במ"מ וכן דעת התוספות בד"ה חזינן וכו' וגם לדעתם צ"ל דלא גרסינן ופליגא דריב"ל א"נ דמפרשי' כפי' הרב המגיד וכ"כ המהרש"א ע"ש. ובלח"מ הקשה דלפי דרך ראשון של ה"ה דל"ג ופליגא דא"כ הוה מסקנת הש"ס כר' יוסי הגלילי ואסור לטלטל סופלי לחיותא אלא ע"י ריפתא היאך פסק רבנו לעיל פכ"ו מה"ש דמטלטלין גרעינין הראויים למאכל בהמה ותירץ דרבנו מפרש כפי' התוספות דהנך סופלי לא חזי למאכל בהמה אם לא ע"י הדחק ותיקון גדול, ואין זה מספיק דאכתי קשה למה השמיט רבנו דין סופלי שאסור לטלטלן בשבת אם לא ע"י פת. וטרם ניישב קושי' זה נבא לבאר דברי רבנו לקמן פ"ב הי"ב שהביא שם שתי נוסחאות דלפי נוסחא הראשונה מסיקין בקליפי אגוזים שאכלן מעי"ט דסתמן להיסק קיימי ולא היו מוקצה ואין מסיקין בקליפי אגוזים ושקדים שאכלן בי"ט דה"ל נולד. ונוסחא שני' בהפך דקליפי אגוזים שאכלן בי"ט הם מוכנים אגב אמן ולא חשיב נולד דלא דמי לשברי כלים דהתם מעיקרא כלי והשתא שברי כלי אבל הכא מעיקרא קליפין והשתא קליפין הילכך כיון דחזי להסקה אגוז בקליפתו הוה מן המוכן ולא חשוב נולד ואין מסיקין בקליפי אגוזים שאכלן מעי"ט דסתמא לאו להיסק קיימי והוה מוקצה ולא דמי לכלים שנשברו מעי"ט דחזי למלאכתן ולא הוה מוקצה וכתב ה"ה דרבנו מצא נוסחאות הללו בפ' במה מדליקין דכ"ט ופליאה נשגבה היא האיך אפשר לומר דרבנו מצא נוסחא שני' בפ' במה מדליקין דע"כ הך דאכלן אין מסיקין בגרעיניהן מתפרש באכלן בי"ט כדמסיק עלי' דמלתא דרב מכללא איתמר מדקאמר ר' חייא כנגדו בי"ט אסור וכן משמע מהא דרצה להוכיח דלא קיבלה מיני' דרב אכל תמרי ושדי קשיית' לבוכיא דאיירי באכלן בי"ט ותו כיון דהך דאין מסיקין בשברי כלים מתפרש בנשברו בי"ט כמבואר בדברי רבנו ועיין בשבת דקכ"ד ע"ב ובגמרא מצריך להו וצריכא דאי אשמועינן קמייתא וכו' מכלל דאף הך דגרעינין באכלן בי"ט. ותו דקאמר התם מעיקרא מגליין והשתא מכסיין פי' וה"ל נולד ואי באכלן מעי"ט הרי כבר הגרעינין מגולין מבע"י ואין ענין לנולד אלא משום מוקצה ואין לומר דבאמת הך דגרעינין איירי באכלן בי"ט אבל באכלן מעי"ט כיון דסתמא עומד להסקה ולמאכל בהמה לא הוה מוקצה אלא דבקליפי אגוזים הוא להפך דמסתמא מוקצים הן ובי"ט לא הוו נולד הואיל דמגליין דא"כ אין הבנה לצריכותא אבל קליפי אגוזים דמעיקרא מיגליין והשתא מיגלו ש"ד דהא באמת קליפי אגוזים שאכלן בי"ט ש"ד אלא ודאי ברור דאף לפי הנוסחא השניי' מפרש רבנו סוגי' דפ' במה מדליקין באכלן בי"ט ומשום נולד אלא דסובר רבנו דפסיקא לי' להש"ס דכ"ש באכלן מעי"ט שלא הוכנו אגב אמן דאסורים משום מוקצה ולא דמי לשברי כלים כנ"ל ודוקא בקליפי אגוזים שייך מוקצה כל שלא הכינם להסקה משא"כ בגרעינין דחזו למאכל בהמה לא שייך מוקצה אלא נולד והנוסחאות הללו שהביא רבנו אינם בסוגי' דפ' במה מדליקין אלא בתוספתא פ"ג דביצה וז"ל אגוזים ושקדים שאכלן מעי"ט מסיקין בקליפיהן בי"ט אגוזים ושקדים עצמן אין מסיקין מהן בי"ט לפי שאינם מן המוכן ע"כ פי' בבא דסיפא אין מסיקין מהן את הקליפות ולהכי נקיט אין מסיקין מהן ולא נקיט אין מסיקין בהן ובתוספתא זו מצא רבנו גירסאות הפוכות וכן נראה מדהעתיק רבנו קליפי אגוזים ושקדים ובגמרא לא נזכר שקדים והנה לפי הגירסא ראשונה כמו שהוא בתוספתא שלנו צריך לפרש דהא דנקיט בגמרא אין מסיקין בקליפי אגוזים היינו רק באכלן בי"ט אבל אכלן מעי"ט הוה מוכן להסקה אלא בי"ט אסור משום נולד והילכך אע"ג דמספקא לי' לבעל הש"ס אי קיבלה מיני' או לאו קיי"ל דקיבלה מיני' וכסתמא דתוספתא. אבל לפי גירסא שני' ההפוכה שבתוספתא צריך לומר דהא דאמרן בגמ' אין מסיקין בקליפי אגוזים שאכלן בי"ט כ"ש שאכלן מעי"ט דה"ל מוקצה מיהו קיי"ל דלא קיבלה מיני'