מרכבת המשנה (חעלמא) - א כא

הלכות תפילין ומזוזה וס"ת פרק ב

ה"ט פרשה ראשונה וכו' עיין בהגהות מיי' פ"א באריכות בענין שעטנ"ז ג"ץ ועמ"ש לקמן פ"ה ה"ג. פרק ה

ה"א כתבה בשנים ושלשה דפין וכו'. עיין בכ"מ שרצה להעמיס דזהו פי' מימרא דר"י מזוזה שעשאה שתים ושלש ואחת. ונוסף על הדוחק א"א לפרש כן המשך הסוגי' דשם לפני זה וכמדומה דאשתמיטתי' התחלת הסוגי' לפני הכ"מ. ובאמת רבנו מפרש שתים ושלש וא' כפרש"י והשמיט רבנו דין זה וגם דין כתבה שתים שתים שהכל בכלל מש"ר ובלבד שלא יעשנה וכו' הא לאו הכי הכל כשר ומש"ר כאן כתבה ב"ג דפין כשרה נלמד ממימרא דשמואל דל"ג ע"א עשאה ב' דפין פסולה ומפרש רבנו כפי' התוס' ובסמוך כ' בשני עורות פסולה כמו שהראה הכ"מ מקומו

שם ה"ג פרשה ראשונה וכו' עיין בהגהות מיי' כאן ולעיל פ"ה ופשוט הוא דרבנו גריס שענט"ז ג"ץ ומפרש כפי' השימושא רבה דעל מזוזה גרידא קאי אבל בתפילין וס"ת אין מתייגין שעטנ"ז ג"ץ כלל וכן לא הזכיר רבנו לקמן פ"ז תגין בס"ת ועמ"ש פי"א מה"ש הי"א. פרק ז

ה"ח יש אות וכו' עמש"ל פ"ה ה"ג ופי"א מה"ש הי"א: פרק ט

הי"א אלו השש אצבעות וכו' עיין בהגהו' מיי' דכתב גמגום קחזינא וכו' וטעה בחשבון הקל שחשב הגליונות כמספר העמודים ובאמת רכ"ו דפין יש ביניהם רכ"ה גליונות חוץ השני גליונות לגול העמודים בראש הס"ת ובסופו ושפיר החשבון מכוון בהחשב שירת האזינו לשני עמודים

שם הט"ו בד"א בישן וכו' דברי הכ"מ דחוקים והאמת שהכריחו לרבנו לפרש כן קושיי' התוס' בד"ה הא דאפיצן שאין כותבין ס"ת על קלף שאינו עפיץ ע"ש. הלכות ציצית פרק א

הט"ו הטיל ציצית וכו' עיין בהשגות וכ"מ. וראיתי לבאר דעת הראב"ד באריכות דכפי הנראה איננו מפרש כפרש"י דלפי פרש"י דרבא משני כי היכי דלא תקשה דידי' אדר"ז דהטיל לבעלת שלש שפיר חשיב תעשה ולא מן העשוי דכיון דלא קעביד איסור בעשייתו הראשונה חשיב מעשה ר"ל מן העשוי אבל בהטיל למוטלת דקעבר על בל תוסיף לא חשיב עשייתו ראשונה מן העשוי וקציצתן זוהי עשייתן. ומתקיף ר"פ דכיון דמלתא דר"ז סתמא איתמר דמשמע אפילו מתכוון לבטולי דחשיב מן העשוי. ולפ"ז פסקא דמלתא היכא דהטיל למוטלת לשם הוספה אליבי' דכ"ע כשר ולא הוה תומ"ה. אבל בהטיל למוטלת לבטולי דמי להטיל לבעלת שלש ואליבא דרבא תרווייהו פסולי' ואליבא דר"ז תרווייהו כשרים. ולפ"ז ליכא למימר דכוונת הראב"ד לפסוק כר"ז להכשיר הכל הואיל דשמואל סבירא לי' כוותי' כדמסיק בסוגיין דחדא מכלל חברתה איתמר דא"כ ה"ל להשיג גם על מה שפסק רבנו דהטיל לבעלת ג' פסולה כרבא. וכן אין לומר דהראב"ד פסק כרבא דא"כ הטיל למוטלת להוסיף פסול. א"ו דהראב"ד מפרש הא דקאמר רבא השתא בבל תוסיף קאי וכו' כפי הכ"מ בדרך בתמיה כיון דבבל תוסיף קאי בודאי חשיב מעשה ולא מיקרי תומ"ה בפסול. (ועיין בתמורה ד"ד ע"ב אמר אביי כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי ס"ד לא מהני אמאי לקי מיהו רבא פליג התם וסוגיא זו סייעתא קצת לפרש"י) דאין לפרש כפרש"י כמו שהקשו התוס' בד"ה בבל תוסיף דגבי סוכה לא אמרינן קציצתן זהו עשייתן וכן הוא נלמד מדין ק"ו מתלאן ולא פסק ראשי החוטין שלהן דלעיל הי"ד דאע"ג דלבתר הכי קעביד מעשה בגוף החוטין חשיב מן העשוי כ"ש בנדון דידן דקעביד בתר הכי מעשה בציצית הראשונים דלא מהני הך מעשה לציצית האחרונים. ואתקפתא דר"פ על שנוייא דרבא דמשמע מיני' דהטיל למוטלת עובר על בל תוסיף ואליבא דר"פ פטור מבל תוסיף דדלמא לבטולי קמכוון. מיהו אפ"ה לא קשה דר"ז אדרבא דנהי דלבטולי קמכוון מעשה חשוב הוא בכשרות ולא דמי להטיל לבעלת שלש דחשיב מעשה הנעשה בפסול. ולפ"ז אליבא דר"פ שפיר הטיל למוטלת לעולם כשר והטיל לבעלת ג' פסול וזה מבואר בכוונת הראב"ד. ואח"כ הקשה דלפי פירושו דבהטיל למוטלת לשם