מרכבת המשנה (חעלמא) - א ריח

כמו מתוך דהבערה שנזכר בדברי ר' יוחנן לענין ע"מ לאכול אלא פירושו מתוך שהותרה הוצאה בדבר מאכל הותר נמי הוצא' מפתח דמתוך זה לא שייך בהבערה דלא משכחת בדבר מאכל אלא דנפקא לן היתר הבערה שהוא שלא בדבר אכילה לעולם מביום השבת והיינו מה שסיים רבנו ושאר מלאכות כל שיש בו צורך אכילה דהיינו שחיטה ואפיי' לעולם מותרים ואין צורך למתוך זה הנזכר בדברי רבנו אבל בנין ואריגה דלא שייך בהו כלל מתוך זה הילכך לעולם לוקה אפילו עשאן ע"מ לאכול. והילכך שפיר פסק רבנו לקמן הט"ו דהמבשל לחול אינו לוקה שהרי כל בישול נעשה באוכלין וקיל מהוצאה דמשכחת הוצאה שלא באוכלין ושלא ע"מ לאכול ובזה נתבארו כל דברי ה"ה בשלמות. ועתה נבא לתרץ כל מה שהקשה עליו הלח"מ דהנה קושייתו הראשונה עם היות שיפה תירץ דשפיר קאמר בגמרא דאמר לך מני ב"ש היא דע"כ כב"ה לא אתי' דהשתא תרי מתוך ס"ל לב"ה בהוצאה כ"ש חד מתוך בשחיטה מיהו בלא"ה לק"מ די"ל דפסיקא לי' לבעל הש"ס דאין לחלק בין חד מתוך לתרי מתוך וכיון דלית להו לב"ש תרי מתוך בהוצאה לית להו נמי אפילו חד מתוך בשחיטה. וקושייתו השני' יפה תירץ דבהכרח מוקמינן קרא לגופא דאי לדיוקא ה"ל למכתב היתר הבערה גבי י"ט ומוכרח הוא לומר דתרתי שמעת מינה דהא אפילו אליבא דב"ה דס"ל מתוך כיון דלא משכחת הבערה באוכלין כנ"ל בהכרח דרשו התירא מביום השבת. וקושייתו השלישי' עי' מה שתירץ גם יש לחלק דהוצאה מלאכה גרועה היא כמ"ש התוספות בריש מסכת שבת הילכך אי אימעטה מביום השבת שפיר לא הוית בכלל מלאכה כלל בי"ט. וקושייתו הרביעית אין תירוץ הלח"מ מספיק ודבריו תמוהים דאע"ג דפרש"י דנפקא לן הוצאה מויעבירו קול במחנה אלמא דהיא בכלל מלאכה כדקאמר ר"פ הזורק אטו משום הא עדיפא מהבערה דהיא בודאי בכלל מלאכה ואפ"ה אימעטה מביום השבת בי"ט אך דבל"ז לא קשה מידי דלפי מה דמסיק מדלא מפלגי באבנים מכלל דלא דרשו ביום השבת וצריך לומר דאין למדים מקרא דירמי' די"ל דטעמא דירמי' נמי משום מתוך וכמ"ש לקמן משא"כ גבי הבערה דמפורש בתורה ביום השבת ודרשינן לי' הכי בירושלמי הביאו הגהו' מיי'. אמנם קושייתו החמישית והששית הניח בצ"ע ועיין בלח"מ לקמן הט"ו ובמ"ש שם וליישב דברי ה"ה אין לומר דהוקשה לי' לרבנו קושיי' התוספות מסוגי' דפסחים דאפלגו רבה ורב חסדא באופה מי"ט לחול לענין הואיל אלמא דכ"ע לא ס"ל מתוך שהותרה לאכול הותרה נמי ע"מ שלא לאכול ובהכרח הנהו אמוראי אינם חולקים עלי' דב"ה דמתני' ומפרשים דלא ס"ל לב"ה הך מתוך בהוצאה אלא אידך מתוך שהותרה הוצא' ככר הותרה נמי הוצא' מפתח של אוכלין אבל לא של כלים כמ"ש הגהות מיי' בשם הירושלמי וה"ה קטן למולו או להאכילו וס"ת לקרות בו וסוגי' דמסכת ביצה דמדמה מתוך דשחיטה והבערה למתוך דהוצאה דלא כרבה ור"ח דמסכת פסחים ופסק רבנו כסוגי' דפסחים דלא אמרינן מתוך להתיר שלא לצורך אכילה אע"ג דאמרינן מתוך להתיר שלא בדבר מאכל והילכך כל היכא דלא שייך הואיל כגון מידי דלא חזי לאדם לוקה כמ"ש הלח"מ לקמן הט"ו דאכתי קשה דהא בהדיא כתב ה"ה דאף בהבערה שייך מתוך וע"כ היינו להתיר שלא לצורך אכילה. גם כתב בהדיא דלדעת רבנו הותרה הוצאה אפילו שלא לצורך הדיוט כלל. הגם דלקושי' החמישי' הי' מקום לתרץ דה"ק ה"ה דשחיטה ואפיי' אם עשאן שלא לאוכלן אינו לוקה היכא דשייך הואיל ר"ל בדחזי למאכל אדם אבל מתוך בכה"ג לא אמרינן אבל הקושי' הששית בודאי קשה דמבואר בדברי ה"ה דהותרה הוצאה אפילו שלא לצורך אכילה וכן הבערה מתורת מתוך ואין בידינו ליישב דברי ה"ה אלא דס"ל דדוקא בהבערה דמפורש קרא ביום השבת הוא דאמרינן מתוך לומר דכיון דגלי קרא להתיר מותר לגמרי דהלכתא כר' יוחנן דאמר פוק תני לברא וכן בהוצאה דס"ל לב"ה בהדיא מתוך והיינו משום דמלאכה גרועה היא משא"כ בשארי מלאכות לא אמרינן מתוך כרבה ור"ח דפליגי אריהטא דסוגיא דביצה. אמנם לענ"ד נראה דכל דברי ה"ה הם דחוקים בלשון רבנו דבודאי פי' לצורך אכילה כמשמעו כדי לאכול וה"ק רבנו דאפילו מלאכת שחיטה ואפיי' ולישה אם עשאן שלא לצורך אכילה כמו ההורג צירעה ובישל סמנים וגיבל עפר ה"ז לוקה דלא קיי"ל מתוך זולת גבי הוצאה והבערה דמתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה והבערה לחמם או להאיר חשיב נמי צורך אוכל נפש כדלקמן הי"ו הותרו נמי שלא לצורך אכילה כמו המוציא מפתח של כלים והמדלי' נר של אבטלה ודלא כמ"ש הלח"מ דלא משכחת הבערה לצורך אכילה. ודוקא כשאין במלאכה ההיא צורך אוכל נפש כלל כמו בישול סמנים ואינך הנ"ל אבל אם יש בהן צורך אכילה אלא שאין צריך לאכלו כמו המבשל בי"ט לחול אינו לוקה מתורת הואיל כדלקמן הט"ו אמנם השוחט עולת נדבה בי"ט דהוה דומי' דבישול סמנים דלא שייך בי' הואיל לוקה דלא שייך מתוך אלא בהוצאה וכפי אתקפתא דרבה ממאי דב"ש וב"ה בהא פליגי וכו' אין עירוב והוצאה לי"ט כדכתיב ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכו' אלמא דקיבל ר' ירמי' הל"מ דדוקא גבי הוצאה גרידא אמרינן מתוך ומדגלי לן ירמי' קרא בהוצא' מכלל דבשאר מלאכות לא אמרינן מתוך אלא אך אשר יאכל לכל נפש כמשמעו ורבה לשיטתו דס"ל בפסחים דהאופה מי"ט לחול איננו נפטר ממלקות מכח מתוך ודלא כמ"ש התוספות בד"ה דלמא וכו' לחלק בין צורך קצת לשלא לצורך כלל אלא דרבה ור"ח ס"ל כאתקפתא דרבה והברייתא דר' יצחק בר אבדימי ואע"ג דמתקיף לה רב יוסף אלא מעתה לפלגו באבנים וכו' סובר רבנו דאין זה הכרע דבאבנים אין ב"ה מתירים לכתחלה אע"ג דהוצאה מותרת דגמרי לב"ה כיון דמוקצה נינהו וכבר הרגיש רש"י בזה ופי' שלא נאסר טלטול אלא משום הוצאה. והוציא רש"י זה מהא דאמרן במסכת ביצה דף ל"ז ע"א אטו טלטול לאו צורך הוצאה היא (ועיין במסכת שבת דף קכ"ד ע"ב דגרסינן התם אטו טלטול לאו משום הוצאה היא מיהו מלשון רש"י התם נראה דגרסינן התם נמי אטו טלטול לאו צורך הוצאה כמו בביצה דל"ז) ומפרש רש"י נמי התם דמוקצה לא נאסר רק משום גזרת הוצאה וליכא טעם אחר הילכך ב"ה דלית להו הוצאה בי"ט לית להו נמי מוקצה בי"ט. אמנם לפמ"ש סוף פכ"ד מה"ש דסובר רבנו טעמים אחרים במוקצה ודלא כדעת