מרכבת המשנה (חעלמא) - א ריז

הלכות יום טוב פרק א

ה"א ששת ימים וכו' עיין במ"מ ובלח"מ ובשו"ת הרלב"ח שאלה נ"ג שהאריך ולענ"ד נראה פשוט דאי לאו האי קרא דאך אשר יאכל לכל נפש לא הוה ידעינן במה משתעי קרא ומה זה בעי למעט בלשון מלאכת עבודה ואולי ה"א דכל מלאכה שהיא בטורח מרובה חשיב מלאכת עבודה אע"פ שהיא לצורך אוכל נפש אמנם כיון דגלי קרא בראשון ושביעי של פסח אך אשר יאכל לכל נפש דשמעינן מינה דאין מלאכת אוכל נפש בכלל מלאכת עבודה ממילא שמעינן בכלהו מלשון מלאכת עבודה למעט מלאכת אוכל נפש ובהכי ניחא דמש"ה בפ' בא נכתב לשון מלאכה סתם הואיל שמפורש באותה פרשה אך אשר יאכל לכל נפש ואח"כ בפ' אמור דכתיב בא' וז' של פסח לשון מלאכת עבודה בהכרח כי היכי דלא תקשה קראי אהדדי משתמע דפי' מלאכת עבודה היינו מלאכה שלא לצורך אוכל נפש והיינו מ"ש רבנו שהן אסורים בכל מלאכת עבודה חוץ וכו' ומביא ראי' דפי' מלאכת עבודה כדעת הרמב"ן בפי' התורה שנאמר אך אשר יאכל וגו' ובהכי ניחא קושיי' הלח"מ והרלב"ח. ואף לדרך ה"ה י"ל דלולי קרא דאך אשר יאכל וגו' סד"א דבא' וז' של פסח לוקה אמלאכת אוכל נפש מדכתיב בפ' בא סתם כל מלאכה והך קרא דפ' אמור איצטריך להורות דעל מלאכת עבודה עובר בשתי לאווין אע"פ דבודאי אינו לוקה שתים על מלאכת עבודה כיון דאין כאן שתי שמות מ"מ עובר על שתי אזהרות עיין במנין המצות לרבנו שרש ט' א"נ סד"א דאיצטריך מלאכת עבודה להורות דהעושה מלאכת אוכל נפש ומלאכת עבודה לוקה שתים על דרך הא דאמרן בפ' כלל גדול ועדיין אני אומר על החרישה ועל הקצירה וכו' ובזה מתורץ קושיי' הלח"מ. אלא שלדעתי נראה ברור דאיצטריך אך אשר יאכל לגלו' פירוש מלאכת עבודה כנ"ל וזה נוח בלשון רבנו

ה"ג בהתראה א' פי' דאי בשתי התראות אפילו זרע וזרע חייב שתים כמבואר בה' נזירות ועיין ברלב"ח שאלה נ"ג

ה"ד כל מלאכה וכו' עיין במ"מ ובלח"מ נדחק בביאור דבריו וכ' שהוקשה לו בדברי רבנו וכו' אם עשה שלא לצורך לוקה דמשמע אם עשה לצורך מותר אפילו בנין ואריגה וזה אי אפשר וכו' ודברי הלח"מ תמוהים דאין זה מאמר המתהפך בשוה דאע"ג דכייל רבנו דכל מלאכה שעשאה שלא לצורך לוקה ליכא לדייק מהאי כללא דכל מלאכה שעשאה לצורך אינו לוקה אלא די"ל דה"ק רבנו דכל מלאכה שלא לצורך לוקה אבל לצורך בשחיטה ודכוותי' מותר משא"כ בבנין ואריגה לוקה. אמנם פשוט לענ"ד בכוונת הרב המגיד דלפי הנראה לכאורה דכוונת רבנו לכלול דכל מלאכה שהיא שלא לצורך אכילה ר"ל שלא על מנת לאכול ויהי' תיבת אכילה שם הפעולה ר"ל פעולת האכילה אע"פ שהיא נעשית באוכלין כמו בשחיטה ואפיי' ובישול אם עשאן שלא על מנת לאכול לוקה חוץ מהוצאה והבערה שאינו לוקה ומותר לעשותן אפי' שלא לצורך אכילה ושאר מלאכות כל דאשכחן בהו צורך אכילה כמו שחיטה ואפיי' ובשול אם עשאן לצורך אכילה מותר אבל כתיבה בנין ואריגה דלא משכחת בהו צורך אכילה הילכך לעולם אסורי' ולוקה עליהם ולזה הפי' הוקשה לי' לה"ה תרתי חדא דהא לקמן הט"ו פסק רבנו דהמבשל בי"ט לעכו"ם ולחול אינו לוקה אע"פ שאיננו לצורך אכילה בי"ט והאיך כייל רבנו דכל מלאכה שעשאה שלא לצורך אכילה לוקה. ותו קשה דהאיך מחלק רבנו בין שחיטה ואפיי' להוצאה והבערה ובמסכת ביצה דף י"ב משמע דאין חילוק ביניהם וב"ה דס"ל מתוך בהוצאה אית להו נמי מתוך גבי שחיטה מדפסיק לי' להש"ס אליבא דב"ה דהשוחט עולת נדבה בי"ט אינו לוקה ועיין בכתובות דף ז'. לזה מפרש ה"ה תיבת אכילה שבדברי רבנו שם דבר ולא שם הפעולה ויהי' פירושו דבר מאכל וכוונת דברי רבנו שהעושה מלאכה בי"ט אשר איננה לצורך דבר מאכל לוקה וכאלו כתב רבנו והיא שלא לצורך אכילה לוקה כגון בנין ואריגה דלא משכחת להו בדבר מאכל חוץ מן הוצאה והבערה דאפילו הוצא' מפתח שאין המלאכה בדבר אכילה נמי אינו לוקה מתוך שהותרה הוצאת אוכלין והבערה אע"ג דלא משכחת כלל בדבר אכילה אינו לוקה מדכתיב ביום השבת בהבערה למעט י"ט מהבערה ומש"ה חלק רבנו הוצאה והבערה לתרי בבי ולא כייל להו בחד בבא דטעמא דהוצאה משום מתוך וטעמא דהבערה משום דכתיב ביום השבת. ולפ"ז המשך דברי רבנו דכל מלאכה שאיננה בדבר אכילה כמו בנין ואריגה לוקה חוץ מהוצאה והבערה שאפילו הוצאת מפתח והבערה שהיא לעולם שלא בדבר אכילה אפ"ה אינו לוקה ולא מבעיא המוציא מפתח והמבעיר אש ע"מ לאכול ר"ל שמוציא מפתח לפתוח בו התיבה להוציא ככר ומבעיר אש כדי לבשל בו דאינו לוקה שהיא לצורך אוכל נפש אלא אפילו מוציא ומבעיר שלא בדבר אכילה ושלא ע"מ לאכול נמי אינו לוקה והיינו מ"ש ה"ה חוץ מן הוצאה והבערה שאע"פ שאינם לצורך אכילה (ר"ל שלא בדבר מאכל) אינו לוקה ואפילו עשאן שלא לצורך אכילה (ר"ל שלא ע"מ לאכול) ולפ"ז שייך נמי מתוך גבי הבערה כדאמר ר"י במסכת ביצה דף י"ב מתוך שהותרה הבערה לצורך וכו' ופי' הבערה לצורך שבדברי ר' יוחנן היינו שמבעיר ע"מ לבשל ואי לאו דרשא דביום השבת סד"א דאפילו מבעיר ע"מ לבשל אסור כיון דלא משכחת הבערה בדבר מאכל והשתא דגלי קרא ביום השבת להתיר מבעיר ע"מ לבשל שרי נמי מבעיר שלא ע"מ לבשל מכח מתוך כמ"ש ה"ה לקמן ודין הבערה וכו' מתוך בהוצאה ה"נ בהבערה משא"כ בהוצאה דמקרא דאך אשר יאכל לכל נפש משתמע דמותר להוציא ככר שרינן נמי מכח מתוך להוציא מפתח ואמרינן נמי תרי מתוך להתיר הוצא' מפתח שלא ע"מ לאכול אע"ג דהוה תרתי לריעות' ומתוך דהוצאה שנזכר בדברי רבנו אין פירושו