מרכבת המשנה (חעלמא) - א רטז

ולפני זמן השלמה דדבריהם קאמר כנ"ל אליבא דר"נ אבל הברייתא מתפרשא בתרי גווני חינוך וכנ"ל אליבא דר"נ ובזה נתבארו דברי רבנו. ומ"ש ה"ה שאל"כ נמצאת ההשלמה בתינוק ג' שנים לפני חיובו כוונתו דלשון הגמרא דנקיט בן ט' או בן יוד וכו' בן י"ג דכי היכא דבן י"ג פירושו בן י"ג וים א' אע"פ דנקיט סתמא ה"ה בן י"א דנקיט סתמא פירושו בן י"א ויום א' וכמ"ש הר"ן דאי ס"ד דבתוך שנת י"א נמי משלימין נמצא השלמת התינוק ג' שנים לפני חיובו דהיינו שתי שנים קודם לפירקן ולא משכחת שנה קודם לפירקן וה"ה אליבא דר"ה וכן כל הסוגיא מוכחת. והלח"מ במהדורא קמא נדחק לפרש דבשלמא אם נפרש דברי רבנו בן י"א ויום א' שפיר י"ל הברייתא שנה או שתים סמוך לפירקן דה"ק שנה לפני השלמה דרבנן שהן שתים לפני השלמה דאורייתא ודברי תימה הן דהאיך אפשר לפרש דשנה א' לפני השלמה דרבנן משלימין ג"כ מדרבנן ולא ירד כלל לסוף דעת הר"ן ופי' הברייתא אליבא דר"נ כנ"ל. ומ"ש ה"ה ומימרא דאע"פ וכו' נ"ל דט"ס הוא וצ"ל ומימרא דנערה שנתפתתה ע"ש ד"נ ע"א מימרא דאביי אמרה לי אם וכו' דנקיט ג"כ סתמא בן י"ג ופי' בן י"ג ויום א'. ומ"ש הלח"מ דלגירסת הרי"ף ל"ג לפני שנה לדבריהם ולפני שתים לדבריהם ליתא כמ"ש. ודברי ה"ר מנוח בכאן תמוהים: סליק פ"ב מה' שביתת עשור פרק ג מה' שביתת עשור

ה"ב ומדיחה אשה וכו' עיין בלח"מ ולענ"ד לק"מ דהא דלא פסק רבנו כר' נתן לאו משום דס"ל דאין חשש רוח רעה כלל אלא משום דס"ל דלית הלכתא כר' נתן דיחידאה הוא במה דס"ל דאין רוח רעה עוברת כי אם ע"י עירוי ג"פ אלא דמסתלק אף ברחיצה פעם אחד כי היכי דשיבתא לפי' התו' מסתלק בפעם אחד

ה"ד לא ימלא אדם וכו' לאו דוקא ימלא דאפילו חסר אסור עיין בס' מנוח ואולי דפסק רבנו כרבא דמעשה רב הילכך כסא דכספא חסר שרי ואפילו כסא דשחרא חסר דאסור היינו דוקא נגד מקום המים דמשחיל שחיל אבל למעלה ממקום המים שרי למאן דלא חייש לאזדרבויי

ה"ה לוקח וכו' עיין בלח"מ ואין כאן קושי' דודאי לא הוצרך רבנו לבאר היתר סחיטה בתשעה באב

ה"ו וכן ההולך לשמור פירותיו וכו' כתב ה"ר מנוח דרבנו איננו מפרש כפרש"י שאסור להגבי' שולי חלוקה על זרועו משום דהיוצא במשא מקופלת על כתפו בשבת חייב חטאת דמאי קמ"ל שלא יעשה מלאכה אלא משום דכשמגבי' בגדיו נראה כמתכוון לרחיצה אבל כשעובר ושולי לבושו משולשלין למטה גלוי לכל שאין כוונתו לרחיצה וזהו מ"ש רבנו שלא יעשה כדרך שעושה בחול דהרואה אומר לרחיצה הוא מתכוון

ה"ז אסור לנעול וכו' עיין ברי"ף והרז"ה והרמב"ן והר"ן ומה שהקשה הלח"מ על הר"ן מאין יצא לו שהרי"ף לא ס"ל כפרש"י פשוט הוא דיצא לו זה מדהשמיט הרי"ף מסקנת הסוגיא אמר רבא לעולם דכ"ע מנעל הוה וכו' דיצא לפי פרש"י מזה דין חדש דסנדל של עץ חלוק דינו מסנדל של שעם וכן נראה דעת רבנו מדלא ביאר כאן שאסור לנעול סנדל של עץ ביה"כ אפילו בתוך ביתו. והמשך הסוגיא לדעת הרי"ף ורבנו כמ"ש הרמב"ן דקס"ד דמקשה דר"מ ור' יוסי פליגי לענין אי הוה מנעל או לא הוה מנעל אלא משוי וקס"ד להוכיח מדר' יוסי דאע"ג דלא הוה סנדל ממש אפ"ה אסור ביה"כ משום נעילת הסנדל אלמא דאף מידי דלא הוה מנעל וסנדל אסור לנעלו ביה"כ וא"כ ה"ה של גמי ושל קש אסור לנעול ביה"כ אליבא דכ"ע. ולזה תירץ רבא דטעמא דר' יוסי דאוסר ביה"כ משום דחשיב מנעל גמור ואפ"ה אסור בשבת משום דלמא משתמיט ואתי לאתויי ד"א בר"ה ושפיר י"ל דלדעת הנך אמוראי דלא אסרי ביה"כ אלא סנדל של עור מותר לצאת ביה"כ בשל גמי ושל עץ דלא כר' יוסי אלא כר' יוחנן בן נורי דס"ל דלא חשיב סנדל אלא של עור דע"כ לא קשי' לי' מעיקרא אלא לפי מה דס"ד דאף ר' יוסי ס"ל דלא חשיב מנעל ואפ"ה אסור ביה"כ לזה הוקשה לי' דאף לר' יוחנן בן נורי דלא חשוב מנעל של סיידין כמנעל לענין חליצה אפ"ה אסור ביה"כ אבל לפי מה דמסיק דאף ר' יוסי לא אסר ביה"כ אלא משום דס"ל דחשיב מנעל שפיר למ"ד דלא חשיב מנעל מותר לנעלו ביה"כ וכל הסוגיא דפ"ו דשבת אזלא לפי מה דס"ד דטעמי' דר' יוסי משום דלא הוה כלי מיהו לפי מה דמסיק אע"ג דקיי"ל דלא כר' יוחנן בן נורי אלא דמטמא מכח סוגיא דפ"ק דסוכה אפ"ה קיי"ל דאין עליו תורת סנדל ולאו הא בהא תליא דאטו כל דבר המקבל טומאה יש עליו תורת סנדל ומה שפרש"י דסנדל של סיידין של קש הוא לפי מה שהביא הרמב"ן תוספתא מסכת עדיות סנדל של עץ ושל סיידין טמא מדרס ואשה חולצתן ויוצאין בו בשבת משמע דריב"ן דפליג פליג אף בשל עץ ושל קש ושל עץ שניהם שוים לענין טומאה דלא קיי"ל כריב"ן אבל לענין חליצה ונעילה ביה"כ קיי"ל כריב"ן והנך אמוראי דשרי ועיין בר"ן שכתב להתיר נעילת סנדל של עץ ביה"כ אפילו לצאת בו לר"ה דביה"כ ה"ל אורחא ולא נהירא דהא קיי"ל אין בין יה"כ לשבת וכו' ואין כאן דעת הרמב"ן וכן נראה מסתימות לשון רבנו וכל אריכות הלח"מ שלא לצורך והנכון כמו שכתבתי

ה"י יש מקומות שנהגו וכו' בירושלמי מקום שנהגו להדליק משובח ממקום שנהגו שלא להדליק אמר ר' ירמי' תדע לך שהרי אותו האיש צנוע הוא ואינו משמש מטתו לאור הנר ע"כ והשמיטו רבנו מפני שנראה שהוא חולק על הגמרא שלנו דשניהם לא נתכוונו אלא לדבר א':. סליק פ"ג מה' שביתת עשור וסליקא להו הלכות שביתת עשור