מרכבת המשנה (חעלמא) - א ריד

איסור חלב ופיגול קדים ואיסור יה"כ חייל עלי' דרך כולל מיגו דאיתסר בשאר חתיכות וחייב תרתי ומשנה שלמה היא יש אוכל אכילה א' וחייב עלי' חמשה חטאת **(חטאות)** וכו' במסכת כריתות ועיין בה' שגגות

ה"נ פחות משיעור הקשה ה"ר מנוח דאי ס"ד דליכא בחצי שיעור מלקות א"כ מאי נ"מ בין ר"י ור"ל ע"ש אמנם לפמ"ש הלח"מ מוכרח דאין לוקין עליו ואפ"ה נ"מ לענין ספק איסור דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא

ה"ד אכל מעט וכו' עיין פרק יו"ד מה' תרומות ה"ב בהשגות ומדלא השיגו הראב"ד כאן י"ל דשאני הכא דקים להו לרבנן דבשוהה טפי מכדי שתיית רביעית לא מייתבא דעתי' מיהו קשה למה לא השיג הראב"ד פי"ד מה' מ"א ה"ט ואולי דמש"ה השיג הראב"ד רק בפ"י מה"ת הואיל שמצא בתוספתא דפסחים בכא"פ וא"כ כיון דבתוספתא יש שתי דיעות ה"ל לסמוך על מה שנראה במסכת כריתות ועיין במ"מ ולח"מ וה"ר מנוח תירץ דכל היכי דשיעור שתיי' פחות מרביעית מצטרף בכדי רביעית והיכא דשיעורו ברביעית מצטרף בכא"פ והוא לא ראה בפי"ד מה' מ"א ה"ט דבעינן שתיית רביעית של סתם יינם בכדי רביעית וכן בפ"א מה' ביאת המקדש ה"א גבי שתויי יין ששיעורו רביעית אם הפסיק מעט אינו מצטרף אפילו אין בו כא"פ ודלא כמ"ש הלח"מ דשתויי יין בכא"פ אלא קיי"ל כר"א ע"ש ובאמת תירוץ ה"ה דחוק דבגמרא משמע דבטומאת גוויי' הקילו כמ"ש הלח"מ אלא נראה עיקר כמ"ש הכ"מ פ"י מה"ת בשם הר"י קורקוס ע"ש. ומה שהקשה הלח"מ דהאיך שייך שיעור בכדי רביעית באיסורי ששיעורם ברביעית פשוט הוא דמשכחת שתייה בנחת בלא הפסק כלל ושהה בו הרבה כמבואר בלשון רבנו פי"ד מה' מ"א. ומה שהקשה הלח"מ למה לא כתב רבנו ג' בצים שוחקות פשוט הוא דרבנו מפרש הא דאמרן בעירובין דפ"ג שוחקות אתי לאשמועינן היינו רק לענין פיסול גוויי' וכן בסוף ה' נגעים לא כתב רבנו שוחקות ובפ"א מה' עירובין ה"ט כתב רבנו בהדיא בינונית עיין מ"ש שם ובמקום אחר הארכתי

ה"ה וחומץ חי עיין בלח"מ ועיין בב"י סי' תרי"ב ובב"ח ובט"ז ותירוץ הב"ח הוא המובחר דהגירסא הפוכה כגי' הרא"ש ע"ש מיהו גם לפי הגירסא שלנו יש לקיים דודאי ליכא לפרש דרבי מחייב על חומץ פחות מכשיעור אלא דרבי מחייב על חומץ כשיעור דס"ל דמשיב את הנפש וא"כ רב גידל דפסק דאינו משיב את הנפש אפילו כשיעור פטור וא"כ ליכא לפרש דה"ק טובא מי אמרי דעל טובא חייב דהא רבנן פטרי בטובא אלא ה"ק אימור דאמרי אנא חומץ אינו משיב את הנפש בדיעבד אבל לכתחלה אסור דגזרינן חומץ חי אטו מזוג ואת"ל דאפי' לכתחלה שרי היינו בפורתא פחות מכשיעור דה"ל גזרה לגזרה אבל טובא בודאי אסור לכתחלה. ואת"ל דלא גזרינן כלל חומץ אטו שאר משקים אפ"ה במזוג בודאי אין עליו שם חומץ כלל ואפילו פורתא אסור. מיהו לפ"ז צריך לומר דסובר רב גידל דחצי שיעור מדבריהם הילכך שרי פורתא אף לכתחלה אבל אנן קיי"ל כר' יוחנן דחצי שיעור מן התורה הילכך אפילו פורתא חומץ גזרינן לכתחלה אטו פורתא מזוג דאסור מדאורייתא ולא הוה גזרה לגזרה

ה"ו אכל עלי גפנים וכו' עיין במ"מ דגרסי עלי גפנים ולא עלי קנים

ה"ח חולה וכו' עיין במ"מ ובלח"מ נראה מדעתם דס"ל דעת רבנו דאם נחלקו הרופאים הרוב אומרים כך והמיעוט אומרים כך אע"ג דהמיעוט בקיאי טפי רוב עדיף מבקיאות והולכין אחר הרוב אפילו לחומרא ושלא כדעת הרמב"ן. ומה שהביאם לזה לפרש כן דברי רבנו משום דבודאי ליכא לפרש דברי רבנו דה"ק הולכין אחר הרוב או אחר הבקיאות וזה וזה לקולא דהיכא דהרוב נחלקו עם המיעוט דבקיאי טפי אם הרוב אומרים צריך מאכילין אותו ואם המיעוט אומרים צריך מאכילין אותו דהולכין אחר הבקיאים להקל. דא"כ אין המשך למ"ש רבנו ובלבד שלא יאמר החולה צריך וכו' אלא ודאי דה"ק רבנו הולכין אחר הרוב או אחר הבקיאים לחומרא ובלבד שלא יאמר החולה צריך וכו' וא"כ ליכא לפרש דהיכא שהרוב חולקים עם המיעוט והמיעוט בקיאים שקולים נינהו והילכך אזלינן לחומרא דהא ספק נפשות להקל אי ס"ד דשקולים נינהו אלא ודאי דה"ק הולכין אחר הרוב אם שוים בבקיאות או אחר הבקיאות אם שוים במנין ולחומרא ובלבד שלא יאמר החולה צריך וכו' ולפ"ז יש מקום לומר דרוב שאינם בקיאים ומיעוט בקיאים הולכין אתרי המקילין דשקולים נינהו אלא שדקדק כן ה"ה מדהקדים רבנו רוב לבקיאים אלמא דרובא עדיף וכמ"ש הלח"מ. ואין זה הכרע דאי הקדים רבנו בקיאים לרוב הוה אמינא דהולכין אחר הבקיאים לחומרא דבקיאות עדיף וכיון דשקולים נינהו בהכרח אין שתי דברות נאמרים בדיבור אחד והוכרח רבנו להקדים חדא מינייהו ולעולם אימא לך דשקולי נינהו וכדעת הרמב"ן. ואין לומר דדקדק כן ה"ה מדכתב רבנו רופא א' אומר צריך ורופא א' אומר אין צריך מאכילין אותו דמשמע לכאורה אפילו המחמיר בקי טפי לא אזלינן בתר בקיאות לחומרא אע"ג דאזלינן בתר רוב לחומרא. דזה אינו דע"כ צריך לפרש דברי רבנו בבבא דרופא א' אומר אינו צריך וכו' כששוים בבקיאות דהא אפילו לדעת ה"ה אזלינן בתר בקיאות לחומרא היכא ששוין במנין ושפיר י"ל דדעת רבנו כדעת הרמב"ן דלדרך ה"ה קשה דנהי דפסק רבנו כמר בר רב אשי דסיפא דמתניתין ה"ק אם אמר החולה צריך אין כאן בקיאי' וכו' מ"מ הא מרישא מוכרח דאיירי כשאמר החולה אינו צריך ואיכא תרתי בהדי' ואפ"ה מאכילין אותו ע"פ ב' בקיאי' דבספק נפשות לא אזלינן בתר רוב דעות דאי ס"ד דאיכא חד בהדי' פשיטא ומה שתירץ הלח"מ בשם הב"י דאליבא מר בר רב אשי קמ"ל דלא תימא דחולה עדיף כמאה קשה דא"כ לר' ינאי נמי ומה שחילק דוחק. אמנם לפמ"ש ניחא דהא דמשני בגמרא לא צריכא דאיכא תרי אחריני בהדי' ר"ל והם פחותים בבקיאות מהני תרי דאמרו צריך