מרכבת המשנה (חעלמא) - א ריג

מכלל דיש איסור ואזהרה בתוספת עינוי. ולפ"ז לא מפרש ה"ה קושי' הגמרא ותנא דעצם עצם בתשעה לחדש מאי עביד לי' כפי פרש"י דמדאיצטריך למעט מאזהרה מכלל דאיסור איכא דלדעת ה"ה כיון דאימעט מאזהרה אימעט אף מאיסור והיינו דפריך דבהכרח תנא דעצם עצם לית לי' תוספת מלאכה כלל ומשני דס"ל כר' חייא מדיפתי וכל זה ברור בכוונת ה"ה. גם נראה לי ליישב דברי רבנו דודאי ליכא לפרש קושיי' הגמרא ותנא דעצם עצם מכח מדאיצטריך דאין זה קושי' דאי לאו דגלי לן רחמנא דיש איסור בתוספת עינוי ומלאכה לא הוה דרשינן כלל עצם עצם למעט תוספת מאזהרה וכרת אלא לדרשא אחריתי וכמ"ש הקרבן אהרן דבת"כ מקדים דרשא דועניתם לתוספת ואח"כ קדריש יכול יהא ענוש כרת ומוזהר וכן משמעות הגמרא דמתחיל ועניתם את נפשותיכם כל מלאכה לא תעשו יכול וכו'. ותו קשה לפרש"י דא"כ האי תנא דדריש ועניתם לתוספת עינוי ומלאכה ובודאי לא ס"ל דיש אזהרה וכרת בתוספת דליכא מ"ד שיסבור זה וא"כ מנ"ל למעט תוספת מאזהרה וכרת אלא ע"כ דדריש עצם עצם והדרא קושי' לדוכתא דל"ל בתשעה לחדש כיון דידעינן איסור תוספת מכח מדאיצטריך. ותו דמאי פריך ל"ל קרא בתשעה לחדש דהא איצטריך לתוספ' מלאכה דשבתות וי"ט דליכא למימר דא"כ לכתוב רחמנא תשבתו שבתכם בדוכתא אחרינא לרבות שבתות וי"ט דאז לא הוה ידעינן במה משתעי קרא לזה הוצרך הכתוב לכתוב תוספת עינוי בהדיא וסמיך לי' תשבתו שבתכם לרבות שבתות וי"ט. אלא ודאי דפסיקא לי' לבעל הש"ס דאי יש תוספת מלאכה ביה"כ כ"ש בשבת והיינו הא דפריך דתנא דעצם עצם לפי מה דמסיק רבינא דאית לי' ג"ש וא"כ בהכרח ילפינן עינוי ממלאכה לאזהרה ומלאכה מעינוי לתוספת ושפיר קשה תשבתו שבתכם ל"ל דודאי ילפינן שבת מיה"כ בשלמא למאן דלא דריש ג"ש דעצם עצם שפיר איצטריך תשבתו לרבות תוספת מלאכה דשבת ויה"כ כיון דליכא למילף מלאכה מעינוי דאיכא פירכא כנ"ל ואיצטריך שבתכם לרבות י"ט דקיל ואין בהן כרת אלא לאו משא"כ למ"ד דילפינן ג"ש עצם עצם קשה ומשני דדריש כר' חייא מדיפתי וכו' ובהכי ניחא הא דפריך בגמרא ותנא דעצם עצם וכו' ולא פריך לרב פפא דדריש תשבתו שבתכם לאזהרת עינוי רישא דקרא ל"ל דבהכרח ר"פ לא דריש תשבתו שבתכם לכל שביתה שבתורה כדמסיק בגמרא דטעמא דרב אתא דלא דריש כר"פ משום דמוקי' תשבתו שבתכם לכל שביתה שבתורה מכלל דר"פ לא דריש די"ל דבודאי ר"פ דריש רישא דקרא לתוספת עינוי גרידא ותשבתו שבתכם דריש לאזהרת עינוי ואע"ג דר' חייא מדיפתי בהכרח דריש סיפא דקרא כר"פ דאל"כ תשבתו שבתכם ל"ל כמ"ש הקרבן אהרן מ"מ אין המאמר מתהפך בשוה דר"פ לא דריש רישא דקרא כר' חייא אלא לתוספת עינוי. גם אפשר לומר דהא דדריש ר' חייא כאלו התענה תשיעי ועשירי נפקא לי' מדכתיב תשבתו שבתכם דמשמע שתי שביתות וא"כ בהכרח פליג ר' חייא אדרב פפא וע"כ דריש ר"פ רישא דקרא לתוס' עינוי ודלא כר' חייא. א"נ דדרשא דר' חייא הכי מתפרשא ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב מבע"י ומינה דייקינן על דרך לאו הבא מכלל עשה דקודם מבערב אסור להתענות וכל האוכל ושותה כאלו קיים תשבתו שבתכם שתי שבתות ר"ל כאלו התענה תשיעי ועשירי וא"כ לפ"ז אפילו אליב' דר' חייא מתפרש קרא לתוספת עינוי היוצא מזה דרבנו פסק כרב פפא דסיפא דקרא לאזהרת עינוי ורישא דקרא לתוספת דהלכה כר' פפא דבתרא הוא. ויש ראי' לדברי רבנו מהא דקיי"ל במסכת ביצה דף למ"ד דתוספת יה"כ דאורייתא ובפ"ק דשבת תנן ובכלן ב"ה מתירין עם השמש אלמא דלא דרשינן תשבתו שבתכם לתוספת מלאכה וכבר הרגיש בזה הר"ן ותירץ לדרך ר"ת דשתי שקיעות הוו ויש ביניהם ג' רבעי מיל והא דקאמרי ב"ה עם חשכה היינו משעת שקיעה ראשונה שהוא שיעור תוספת אמנם לדעת רבנו דס"ל פ"ה מה"ש ה"ד דתכף אחר שקיעת החמה מתחיל בין השמשות וליכא שתי שקיעות מוכרח דלית להו לב"ה תוספת מלאכה כלל והיינו כדרב פפא. וכל זה לפי הבנת הרב המגיד דדעת רבנו דאף ביה"כ ליכא תוספת לענין מלאכה אבל לדעתי סובר רבנו דביה"כ איכא תוספת מלאכה נמי כנראה מלשונו שכתב וצריך להוסיף מחול על הקדש ואין סברא לעשות תוספת לחצאין אלא דפסק רבנו כרב פפא דתשבתו שבתכם אתי לאזהרת עינוי מכח ראיות הנ"ל וגם איסור תענית בעיה"כ מדבריהם כדעת הכ"מ פ"ג דנדרים ומפרש רבנו דתנא דעצם עצם ממעט מאזהרה ואיסור והיינו דפריך בתשעה לחדש מאי דריש ומשני כדר' חייא מיהו אפ"ה שמעינן תוספת עינוי מדכתיב בעצם היום במלאכה ולא כתיב בעינוי אלא דלרבינא ממעטינן תוספת עינוי מג"ש משא"כ לאינך אמוראי. מיהו מדאיצטריך בגמרא תרי מיעוטי בעינוי ובמלאכה משמע כדעת הרב המגיד דלפי המסקנא מאן דלית לי' ג"ש איכא אזהרה לתוספת עינוי וליכא אזהרה לתוספות מלאכה והוה התוספות קדוש לחצאין והבוחר יבחר. סליק פ"א מה' שביתת עשור פרק ב מה' שביתת עשור

ה"א האוכל וכו' ככותבת הגסה עיין במ"מ ולח"מ ועיין בתוספות ד"ה כותבת דנראה דמחמת הכרח קושייתם הוכרח לגרוס באופן אחר ורבנו השמיט כל זה שאין זה שיעור מבורר אך העיקר שהוא מעט פחות מכביצה ומש"ה השמיט נמי שצריך למעט חללה מ"ש התוספות בשם הירושלמי (עיין בס' מנוח) ושיעור זה באוכלין לכל אדם כמבואר בגמרא ובמשקין יש חילוק לפי מה שהוא אדם. ומה ש"ר והאכילה וכו' עיין בס' מנוח שדבריו תמוהים ובודאי לא גריס בבא זו

ה"ב כגון פיגול וכו' כתב ה"ר מנוח אבל משום חלב ופיגול אינו חייב דהא קיי"ל דאין איסור חל על איסור אא"כ איסור מוסיף או כולל או בב"א וטעות הוא דודאי