מרכבת המשנה (חעלמא) - א ריב

והוא אמרו ית' תענו את נפשותיכם ובא הפי' בספרי תענו עינוי שהוא איבוד נפש ואיזהו זה אכילה ושתיי' וכן באה הקבלה שהוא אסור ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה והשביתה היא מיוחדת מאלו הפעולות כלם באמרם שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם כאלו אמר שחובה היא השביתה המיוחדת במלאכה והשביתה המיוחדת במזון הגוף וקיומו ולכן אמר שבתון ולשון ספרי מנין שיה"כ אסור ברחיצה וסיכה וכו' ת"ל שבת שבתון כלומר השביתה תהי' מכל אלה הדברים עד שיגיע העינוי ע"כ הרי דפשטא דקרא תשבות ממלאכה ומרחיצה וסיכה עד שמחמת זה יושב ובטל מכל דבר ויהי' לכם עינוי ולפ"ז מתורץ קושיי' ה"ה דאע"ג דנפקא מקרא דשבתון הוא בכלל ועניתם דה"ק שבות מאלו שתתענו ולזה לא מנאו רבנו למ"ע בפ"ע ולפי דברי רבנו הללו נ"ל להגיה דברי רבנו בכאן שבת לענין מלאכה ושבתון לענינים אלו דאכילה נפקא לן מתענו ועיין לעיל ה"א

ה"ו כשם ששבות וכו' דברי רבנו תמוהים ודברי ה"ה סתומים דאכתי פסק רבנו דלא כמאן כמו שהאריך הלח"מ וגם בשו"ת בן לב האריך מאד. ואחרון שבכלם היה הרב בעל קרבן אהרן דף רכ"ט האריך מאד בסתירת דברי הלח"מ ודברי מהר"י ן' לב בתשובות נצחיו' ונלאתי להעתיק דבריו דרשהו משם והוא העלה ביישוב דברי ה"ה דס"ל דתנא דעצם עצם ממעט תוספת עינוי לגמרי מאזהרה ואפילו מאיסור ומוקי קרא דועניתם לכל האוכל בתשיעי וכו' ותנא דאידך ברייתא ס"ל דמקרא דועניתם דרשינן תוספת עינוי ומלאכה אפילו בשבתות וי"ט ובמסכת ר"ה איכא נמי פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דר' ישמעאל ס"ל תוספת בכלל דאורייתא מקרא דועניתם כתנא דאידך ברייתא הנ"ל ור"ע דדריש ועניתם לכל האוכל ושותה בתשיעי ומפיק לתוספת שביעית מבחריש ובקציר תשבות בהכרח לית לי' תוספת דאורייתא כלל רק בשביעית גרידא דכי היכי דמתוספת עינוי לא היינו לומדי' תוספת שבתות וי"ט אי לאו דכתיב תשבתו שבתכם ה"נ ליכא למילף תוספת שבתות וי"ט מתוספת שביעית ותו דמהיכי תיתי ניליף תוספת שבתות וי"ט מתוספת שביעית דשאני תוספת שביעית שחריש של ערב שביעית גדל בשביעית וכן קציר של מוצאי שביעית הביאה שליש בשביעית אלא ודאי דמדרשא דחריש וקציר ליכא למילף כלל תוספת שביתה מיהו שפיר י"ל דר"ע דריש ועניתם לתוספת עינוי ביה"כ אע"ג דבהכרח לא דריש ר"ע תשבתו שבתכם לתוספת שבתות וי"ט דא"כ ה"ה לכל שביתה שבתורה ובחריש ובקציר ל"ל ומדדריש ר"ע בחריש ובקציר לתוספת שביעית מכלל דלא דריש תשבתו שבתכם אבל שפיר י"ל דדריש ועניתם לתוספת עינוי ביה"כ אלא דבגמרא מדחה די"ל דר"ע אפילו תוספת עינוי לית לי' אלא דריש ועניתם לכל האוכל ושותה בתשיעי וכיון דמספקא לן אליבא דר"ע מש"ה פסק רבנו כאן לחומרא בתוספת עינוי ובפ"ג מה' נדרים פסק לחומרא דאסור להתענות בעיה"כ דדלמא דרש ר"ע ועניתם לכל האוכל ושותה בתשיעי ע"כ תורף דברי הקרבן אהרן. ואח"כ הקשה דהאיך ס"ד דדריש ר"ע ועניתם לתוספת עינוי דכיון דבהכרח לא דריש ר"ע תשבתו שבתכם לכל שביתה שבתורה א"כ תשבתו שבתכם למה לי. ומסיק הקרבן אהרן דודאי זה קשה ג"כ לר' חייא מדיפתי דנהי דרישא דקרא איצטריך ועניתם את נפשותיכם תשעה לחדש לכל האוכל ושותה בתשיעי סיפא דקרא בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם כלו מיותר אלא ודאי דר' חייא מדיפתא דריש סיפא דקרא לתוספת עינוי יה"כ גרידא ולית לן קרא על תוספת כל שביתה שבתורה משא"כ מאן דדריש רישא דקרא לתוספת עינוי אייתר לן סיפא דקרא לכל שביתות שבתורה וזהו דעת ר"ע דדריש כר' חייא מדיפתי רישא דקרא לכל האוכל ושותה בתשיעי וסיפא דקרא לתוספת תשבתו מאכילה ושתיי' שבתכם מתוספת שארי עינויין. וכן תנא דעצם עצם לפי מה דמסיק רבינא דאזהרת עינוי ילפינן מג"ש דעצם עצם ולית לן מיעוט על תוספת י"כ א"כ לא שמעינן מדאיצטריך עצם עצם למעט תוספת מאזהרה וכרת מכלל דאיסור איכא דאיצטריך עצם עצם לג"ש לאזהרת עינוי אלא דדריש תוספת עינוי מסיפא דקרא דועניתם ורישא דקרא לכל האוכל ושותה בתשיעי דליכא למימר דדריש רישא דקרא לתוספת עינוי וסיפא דקרא לכל שביתה שבתורה דא"כ האיך ס"ד מעיקרא לדרוש עצם עצם למעט תוספת מאזהרה וכרת אלמא דאיסור איכא ול"ל קרא דעצם עצם להורות מדאיצטריך דאיכא איסור תיפוק לי' מועניתם ע"כ תורף דבריו והאריך שתי ניירו' ועדיין הדבר דחוק מאד כמבואר ונגלה לעיני כל מעיין. ולענ"ד נראה פשוט בכוונת ה"ה דמ"ש יש מי שדרש יכול יהא מוזהר על תוספת מלאכה וכו' אלמא דהאי תנא ס"ל דאיכא לאפלוגי בין תוספת עינוי לתוספת מלאכה ויש תוספת לחצאין דהא מצריך תרי קראי למעט תוספת עינוי מאזהרה וכרת ולמעט תוספת מלאכה מאזהרה וכרת מכלל דלאו הא בהא תליא וא"כ לפי מה דמסיק דאיכא למיפרך מה לעינוי שלא הותר מכללא וכו' א"כ לפי המסקנא לית לן מיעוט על תוספת עינוי מאזהרה ושפיר י"ל דבתוספ' עינוי איכא אזהרה ואיסור משא"כ בתוספת מלאכה דאימעיט מאזהרה ומאיסור דאע"ג דלפי מה דמסיק רבינא דעצם עצם גמרינן בג"ש וא"כ כיון דאין ג"ש למחצה גמרינן נמי עינוי ממלאכה דליכא אזהרה ואיסור לתוספת עינוי מ"מ לאינך אמוראי דהתם דלית להו הך ג"ש וילפי אזהרה לעינוי מלמודי' אחרי' שפיר י"ל דס"ל דלא אימעיט תוספת עינוי מאזהרה כיון דאיפרך הק"ו ומסיים ה"ה וברייתא אחרת שנו שם דדריש ועניתם וכו' לאסור אפילו תוספת מלאכה ואפילו שבתות וי"ט אלא שלא סמך רבנו על ברייתא זו כיון דאיכא מ"ד דמוקי' לה לדרשא אחריתא דכל האוכל ושותה בט' וכו' וא"כ אין לנו למוד כלל על תוספת מלאכה לאיסור. ומסיק דר"ע דריש האי קרא לאוכל ושותה בט' וידוע דהלכה כר"ע ואין לומר דאכתי ניליף תוספת מלאכה אליבא דר"ע מבחריש ובקציר די"ל דודאי משביעי' ליכא למילף לתוספת מלאכה וכמ"ש הקרבן אהרן. ואין להקשות דא"כ כיון דפסק רבנו כר' חייא מדיפתי א"כ מנלן איסור כלל בתוספת עינוי אין זה קושי' די"ל דכיון דאשכחן דמיעט רחמנא תוספת מלאכה מאזהרה וכרת ותוספת עינוי מכרת אימעט ולא אימעט מאזהרה