מרכבת המשנה (חעלמא) - א כ

וה"ה נמי במתני' דכל הזבחים שנתערבו אע"ג דב"ח נינהו כיון דודאי ליכא למימר דהאי דמית דאיסורא מית ואינך ישתרו בהקרבה דודאי מלתא דרב דנפל א' לים לא שייך אלא באיסורי הנאה ומש"ה לא אמר מלתא ברמוני בדן וכפמ"ש ובנדון דידן להקריב יתר הזבחים חשיב אכילת מזבח כמו אכילה אלא דהא דפריך בגמ' דנימא דאיסורא מית (לאו היינו דשארי הזבחים ירעו עד שיסתאבו דאכתי אין זה תקנה דלאחר שיפדו אסורים באכילה אלא דקושי' הגמ') דמנ"ל לרב הך סברא דטעמא דמתני' משום דלא מהני נפילה באיסורי אכילה דלמא כי היכי דלא מהני באיסורי אכילה לא מהני נמי באיסורי הנאה. ולזה תירץ דאמר כר"א וע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר"א אלא גבי איסורי אכילה אבל באיסורי הנאה כדי למעט במחלוקת שפיר מודי' רבנן לר"א. ולענין מה שהקשה הלח"מ דהאיך מפרש רבנו קושיי' הגמ' מיתיבי וחכ"א אפילו קרבו כלן חוץ מא' מהן וכו' ותירץ בדוחק דהמקשה ס"ד כפרש"י וחידש לו המתרץ כפי' רבנו. (ובס' צרור החיים כ' דקושי' הגמ' דקס"ד דודאי הא דקאמרו רבנן חוץ מא' מהן פירושו אחד ממש וא"כ דכוותי' אחד דר"א אחד ממש ותירץ המתרץ דא' דרבנן נמי זוג א' אבל א' ממש מודים רבנן דאיסורא הלך לו ע"ש וזהו הפך האמת דודאי כיון דשחוטין נדחין א"כ אחד דרבנן אחד ממש) ועלה בדעתי דהמקשה הבין דר"א מצריך דוקא שהקריבו שנים בב"א אבל אם הקריב שנים בזאח"ז לא מהני שהרי בכל פעם לא הקריה אלא א'. ולזה הקשה מהא דקאמרו חכמים אפילו קרבו כלן חוץ מא' מהן דהל"ל אפילו קרבו כלן בב"א חוץ מא' מהן דבהא אף ר"א מודה ולזה משני אסברה לך מאי אחד זוג א' ואף בזאח"ז מתיר ר"א. אך דוחק להעמיס זה בלשון זוג א'. והמחוור שבדרכים כפשט הסוגיא דרא"א לא הכשיר ר"א אלא שנים שנים פי' שהקריב שני ראשים ושני כרעים וקס"ד המקשה דלשון ראש א' לא משמע שני ראשים אלא דמשמע לי' לר"א דלשון אם קרב ראש א' מהן דמיותר תיבת מהן משמע דה"ק אם קרב ראש א' מהן מן הכשרים דהיינו שקרבו שני ראשים דאז אפילו תימא דחד מינייהו דבעלי מומין בהכרח כבר קרב ראש א' מהן מן התמימים. ולזה פריך מהא דאמרו חכמים אפילו קרבו כלן חוץ מא' מהן דבהכרח כיון דשחוטין נדחין אפילו נשתייר א' ממש וע"כ פי' מהן מן התערובת וה"ה נמי דפי' מהן שבדר"א מן התערובת ולזה משני אסברה לך מאי אחד זוג אחד ואין הדקדוק מחמת תי' מהן אלא דפי' אחד שבדברי ר"א זוג אחד והשתא לק"מ תי' אחד שבדברי חכמים דיש לפרש נמי זוג א' דהיינו שנשתייר זוג א' ראש א' וכרעים א'. ולענין מה שהקשה הכ"מ והלח"מ דלמה בחבית סתומה של תרומה לא בעינן תרתי ותירוצם דחוק לחלק דחבית דמנכרא נפילתה סגי בחדא ואברים בעלי מומין לא מנכרא נפילתה. ותו דבהכרח ר' יוסף דקאמר אפילו תאנה כנפילתה כך עלייתה כוונתו דבתאנה בעינן תרתי כמו בטבעת וא"כ למה איפלגו בתאנה ולא אפלגו בחבית אלא נראה ברור דבתרומה שמותרת בהנאה לא שייך כלל דנפלו תרתי לים הגדול דאין הפרש בין חדא לתרתי כיון דאיסורא ברובא איתא) ואין צריך להרים א' מן התערובת משום גזל השבט כמש"ר פט"ו מהמ"א הי"א דהמע"ה) אלא דבאיסורי הנאה שייך תרתי כמ"ש כדי שיפסיד א' מן ההיתר וה"ל דומי' דהולכת הנאה לים המלח דר"א כיון דלא מינכרא איסורא. משא"כ בתרומה דהקילו חכמים הואיל דמדאורייתא ברובא בטל הילכך היכא דנפל בעצמו לים משתרי השאר כמ"ש הרשב"א בתשובה שכ"ה שפיר בחדא סגי. ולא שייך נפל תרתי ובאיסורי אכילה כגון רמוני בדן דאיסורא ברובא איתא וגם השלכת הנאה לים המלח לא שייך בשאר איסורים) זולת בעכו"ם כמ"ש. והא דמצריך בגמ' הך דחבית והך דטבעת משום דפסיקא לי' דגבי חבית לא שייך לחלק בין א' לשנים מיהו קיי"ל דדוקא חבית דמנכרה נפילתה אבל תאנה דלא מינכרא נפילתה אפי' נפלו שנים לא מהני דתרומת השבט ברובה איתא. ודע דהא דמצריך בגמ' אבל תרומה דדשיל"מ אין פירושו כפרש"י דימכור הכל לכהנים דכה"ג לא חשיב דשיל"מ עי' פט"ו מהמ"א הי"א אלא דיש לו מתירין כשיתפתחו החביות דאז יטול מהם כדי דימוע וישתה. וראיתי לעורר בדברי רבנו דלפי פירושו שנים שנים היינו שכבר הקריב שנים וא"כ אין הבנה להא דמשני בגמ' ואבע"א ס"ל כר"א דליכא לפרש כפי' השני שברש"י. וגם ליכא לפרש כפרש"י הראשון כמ"ש התוס' בד"ה ואבע"א וגם כפי הנראה דרבנו לא גריס במתני' דעכו"ם ואחרות באחרות. ונראה לפרש דה"ק דהילכך נקיט מריבוא לשלשה להורות דהיכא דנפל א' לשלשה ומן השלשה נפלו שנים למקום אחר אע"ג דהוה מחצה על מחצה אנו תולין דאיסורא בהנך תרתי איתא כי היכי דס"ל לר"א בנפלו שנים אע"ג דהוה מיעוט תולין דאיסורא בהנך תרתי איתא. ומ"מ לא סמך רבנו על קולא זו דאבע"א כיון דיש לפרש דשנים והוא קאמר זהו מה שנ"ל ביישוב דברי רבנו לפי חומר הנושא. הלכות קריאת שמע פרק א

ה"ח הקדים וכו' עמש"ל פ"ח מה' ברכות הי"א.