מרכבת המשנה (חעלמא) - א רח

ה"י נתנו במגדול וכו' עיין מ"ש לעיל פ"א הכ"א והכ"ב

הי"א כל המניח וכו' עיין בהשגות ומ"מ וכבר בארתי דעת רבנו פי"ב מה"ש הט"ו ע"ש ועיין לקמן פ"ז ה"ג וה"ו

הי"ג אעפ"כ וכו' פשוט הוא שאין זה הדין שייך בעירובי חצרות דשרי לכתחלה

הט"ו אבל אם עירב וכו' עיין מ"ש לעיל פ"א הכ"ב וראיתי לרבנו בפי' המשנה פ' בכל מערבין שכתב על משנה מערבין בדמאי והמאמר בכאן אינו אלא בעירובי תחומין אבל עירובי חצרות די לו בקנין כמו שיתבאר וכן כתב במשנה דנתגלגל חוץ לתחום כבר ידעת כי מאמר באלו הלכות כלם אינו אלא בעירובי תחומין וכו' נראה מזה דיש כאן חזרה דבפי' המשנה פסק כשמואל דעירוב משום קנין ולא בעינן ראוי לאכילה כלל ולעיל פ"א הכ"א והכ"ב פסק כרבה דעירוב משום דירה עיין בגמרא דף מ"ט ועיין פ"א ה"כ דקטן גובה את העירוב כרבה הילכך בודאי תרומה טמאה ובודאי טבל אין מערבין עירובי חצרות מיהו בספק תרומה טמאה וספק קדש סובר רבנו דכשר גבי עירובי חצרות ושאני עירובי תחומין דיש לו עיקר מן התורה תחומין די"ב מיל וספק חשכה אין מערבין

הי"ו אבל אם אמר וכו' דוקא בעירובי תחומין שאין מערבין בה"ש הוא דאמרינן מספקא לא פקעא קדושתי' משא"כ בעירובי חצרות עיין לעיל ה' ט"ו ודלא כמ"ש ה"ה דכל הדינים הללו בעירובי חצרות

הי"ז הנותן את עירובו בבה"ק וכו' בגמרא דל"א דכ"ע אין מערבין אלא לדבר מצוה ודכ"ע מצות לאו ליהנות ניתנו וכו' עיין פכ"ד מה"ש ה"י דסוגיא זו מוכחת דערובי חצרות לא חשיב דבר מצוה אמנם דין זה לא שייך בעירובי חצרות דבעינן בית דירה

הי"ח רבים וכו' ומניחין אותו בכלי א' אע"ג שמניח לכל א' מזון שתי סעודות ואין התחברות והשתתפות להם בענין תחומין והא דקאמר שמואל דמ"ט החולק את עירובו אינו עירוב לא שייך אלא בעירובי חצרות ושיתוף לבד מ"מ כיון דאחד החולק את עירוב תחומין שלו אינו עירוב הילכך כשנשתתפו כלם בכלי א' אסור לחלק דחשיב כאלו חולק עירובו של כל א' וא'. ומ"ש רבנו וצריך לזכות וכו' עירובין דף פ'

ה"כ נותן אדם מעה וכו' פשוט הוא דלא שייך דין זה גבי עירובי חצרות ושיתוף כיון דקיי"ל מערבין שלא מדעתו ואפילו בחצר הפתוח לשתי מבואות דאין מערבין עליו שלא מדעתו מ"מ בנדון דידן שגילה דעתו דניחא לי' להשתתף עם בני מבוי זו אפשר לומר דמשתתפין שלא מדעתו

הכ"א וע"י עבדו ושפחתו העברים ט"ס הוא דלקמן כתב רבנו ולא ע"י עבדו ושפחתו העברים. ולקיים הגי' צריך לומר דרבנו מחלק בין עבדו ושפחתו העברים קטנים וגדולים. ואע"פ שבברייתא לא הוזכר חילוק זה מדמה לה רבנו לבנו ובתו ודלא כמ"ש הכ"מ פ"א מה"ע דלא משכחת לי' עבד עברי קטן אלא מוכרח דסובר רבנו דשפיר יכול למכור עצמו כשהוא קטן מחמת עוני וע"פ ב"ד דטובה הוא לו שיתפרנס. ומש"ר ואע"פ שהן אוכלין אצלו על שלחנו עיין במ"מ פ"א מה"ע ה"כ ולאפוקי עירוב חצרות ושיתוף דכל שאוכלין על שלחן א' יוצאין בעירוב א'

הכ"ב הרוצה וכו' דין זה נמי לא שייך בעירובי חצרות ושיתוף וכן מפורש בגמרא ועיין בתוספות

הכ"ג האומר לחברו וכו' בנוסחאות שלנו גרסינן רבה בה"א וכן מסתבר מדאקדמוהו לרב יוסף וא"כ פשוט הוא דהלכה כרבה לגבי רב יוסף לבר משדה ענין ומחצה אמנם הרשב"א בהכרח הי' גורס רבא באלף וכמ"ש ה"ה: סליק פ"ו מה' עירובין פרק ז מה' עירובין

ה"א חוץ למדינה פי' חוץ לעיבורה של עיר כדלעיל פ"ו ה"ה. ומ"ש רבנו ואמר לאו דוקא כדלקמן ה"ט ועיין בתוספות דמ"ט ע"ב ד"ה ואמר וכו'

ה"ב או שחזר מעצמו ללון או נתעכב נתכוון רבנו לפי' השני של רש"י וכמ"ש התוספות בד"ה כמאן שהוא עיקר ולאפוקי מיש מפרשים שהביא רש"י דנ"ב ע"ב והתוספות שם בד"ה לומר בשם ר"ת ועיין לקמן ה"ט

ה"ג בד"א וכו' עיין בהשגות ודבריו מוכרחים לכאורה מהא דמסיק בגמ' דף נ' ע"ב הב"ע כגון דאיכא ממקום רגליו עד עיקרו תרי אלפי וארבע גרמידי וכו' אלמא דהקונה שביתה חוץ לאלפים ה"ז לא יזוז ממקומו הואיל שאינו עומד בעירו וכמ"ש התוספות דמ"ט בד"ה ואפילו וכו' וכן כתב רש"י דף ס' במתניתין דמי שהי' במזרח ואמר לבנו ערב לי במערב ע"ש. ומ"ש ה"ה לקמן ה"ה דרבנו מפרש דהא דנקיט בברייתא לא יזוז ממקומו ר"ל שכשיגיע לאילן לא יזוז ממקומו ולצד ביתו מפני שקנה שביתה במקום עמידת רגליו הואיל שהד"א שתחת האילן הם חוץ לאלפים ממקום רגליו וזהו דוחק גדול ודברים שאין הדעת סובלתן אמנם לפי ע"ד נראה דרבנו לא ס"ל החילוק שמחלקין רש"י ותוספות בין מי שעומד בביתו וקונה שביתה חוץ לתחום ביתו ובין העומד בשדה וקונה שביתה חוץ לתחום מקום עמידת רגליו אלא סובר רבנו דתנאי היא דהנך סתמי דמתניתין דנתגלגל חוץ לתחום שבדף ל"ה והך סתמא דמי שהי' במזרח וכו' שבדף